גבורות שלמה קב

אהרן הוי נמי שלוחי דישראל אבל מ"ר הוי רק שלוחא דשמיא לכך נקרא איש אלהים עבד ד' וכיון דידוע דהוא י"ת חושש מאוד בכבודן של ישראל ולכך ע"י משה לא שרתה שכינה וע"י אהרן דהוי במקום כל ישראל והוי שלוחא דידן ושלוחו ש"א כמותו ולכך שרתה ע"י השכינה ובזה שראו של כבודם שרתה שכינה לכך וירונו ויפלו על פניהם אך עדיין ל"ה מכח דהוי מצדם דלמא לעולם בזכות משה ומה דעד הנה לא שרתה שכינה י"ל דהם גרמו לכך ע"ד אמרם ז"ל כ"פ ראוי שהשרה עליו שכינה אלא שאין דורו זכאי לכך כן י"ל בזה דעד הנה הי' חטא העגל קיים אבל עתה בשמיני שכפרו חטא העגל לכך נתראה השכינה אך ז"ה א"ל אם ל"ה האש מן השמים שורף העולה תחלה הי' א"ל דחטא העגל הי' קיים עד הנה אבל כאן דראו שקבל האש העולה תחלה ואח"כ החלבים מוכח דל"ה בידם חטא העגל מדהקדים העולה ואעפ"כ לא שרתה שכינה ע"י משה מוכח שחלק הקב"ה כבוד לצבור להשרות השכינה דווקא ע"י דשלוחם כמותם לכך אמרו שירה וז"ש ותצא אש מלפני ד' ותאכל העולה ואח"כ החלבים וירא העם שנשרף העולה תחלה הבינו דהוי הכל לכבודם לכך וירונו ויפלו על פניהם אך לפמ"ש א"ש דבלא"ה ל"ה כיכר דע"י משה הוי המניעה דלמא ע"י הצבור שלא נתכפר חטאם עד הנה אך כיון דכתיב וירא העם וירונו ולמה לא עשו כו עד הנה בע"כ הוכיחו דז"ה מצדם לא מצד משה ובע"כ דעד הנה הי' המניעה מצד משה ובזה יובן תשובת אהרן על נכון דמ"ר אמר לו דמיתת בניו הוי עבור הדור לכפר על מעשה העגל ול"ש בו אנינות ואהרן הוכיח להיפך דבע"כ היו מצדו דבצבור כבר נמחל חטא העגל דא"ל נמחל הי' ראוי שיקבל את החטאת תחלה ואח"כ העילה ולמה עשה להיפך וז"ש דרך תימה ע"ד פרש"י שהן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם אטו היום הקריבו הצבור תחלה חטאתם ואח"כ עולתם הרי הי' להיפך דתחלה נשרף עולתם ואח"כ חטאתם ובע"כ דכבר נמחל חטא העגל ולא בעי כפרה כדברי הילקוט הנ"ל ובע"כ מה שמתו נדב ואביהו הוי בעוני ותקראנה אותי כאלה אותי דייקא ולא הצבור ושייך בו שפיר אנינות ולכך ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ד' וישמע משה ויוטב בעיניו שהוטב בעיניו גידל ענוותו שתלה מיתת בניו בעונו וא"ש בעזה"י

פ' תזריע בפסוק אדם כי יהי' בעור בשרו במסירה אדם ד' הכא ואידך אדם כי יקריב מכם קרבן אדם כי ימות באוהל אדם ובהמה תושיע ד' לקשר המסירה נראה עפי"מ דאיתא בילקוט תהילים כ"ה שאלו לחכמה נפש החוטאת במה תתכפר אמרה נפש החוטאת תמות שאלו לנביאים כו' אמרו תתייסר ביסורין שאלו לתורה וכ' יביא קרבן ויתכפר שאלו להקב"ה וכ' יעשה תשובה ויתכפר והנה בתשובת שניים הראשנים הוי רעה גדולה לאדם ואפילו בתשובת התורה שאמרה שיביא קרבן עכ"פ יש רעה להבהמה אבל בתשובה הקב"ה כלו טוב ומטיב לאדם וגם לבהמה וז"ש הכתוב אדם ובהמה תושיע ד' שבדברי הקב"ה יש תשועה הן לאדם הן לבהמה ומעתה הני ד' אדם משולבים בקנה אחד ומרומז במסורה הנ"ל ד' תשובות הנ"ל נגד החכמה שאמרה נפש החוטאת תמות ע"ז אמר אדם כי ימות באוהל נגד הנביאים שאמרו תתייסר ביסורין אמר אדם כי יהי' בעור בשרו נגע צרעת נגד התורה שאמרה יביא קרבן אמר אדם כי יקריב מכם קרבן נגד הקב"ה שאמר יעשה תשובה אשר בזה יצמח ישועה לשניהם לאדם ולבהמה ע"ז אמר אדם ובהמה תושיע ד' ודוק ונכון (כת"י)

פ' מצורע תנחומא זאת תהי' תורת המצורע וכו' והובא אל הכהן מהו והובא אל הכהן והוא בא אל הכהן לפי דבשעת טומאתן וכו' הכל בדלין הימנו לכך והובא אל הכהן והוא בא אל הכהן עכ"ל והוא תמוה וכבר מלתי