גבורות שלמה קא

הייטב בעיני ד' והנה הפוסקים הללו כלו מוקשה וחז"ל בדרך הלכה דרשו בזה הרבה ודבריהם ודאי אמת אך היות כי ע' פנים לתורה וניתן רשות לדרוש נראה לפרש בדרך אגדה ע"נ בעזה"י דהנה ודאי לא נעלם מעיני מ"ר הדין דאינו אסור בקדשי דורות אך ענין שאלתו הוי דהטעם דאונן אסור בקדשים הוא מכח דאכילת קדשים בעינן בשמחה כדכתיב למשרה לגדולה ואונן הוא בצער והנה באמת ח"ו כל אונן מחויב להיות בשמחה דהרי אמרינן להדיא דחייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה ולקבלינהו בשמחה א"כ הרי מחויב לקבל הכל בשמחה וא"ש בזה עצבות אך הענין הוא דודאי מצד עצם המת והנעדר חייב לקבל בשמחה אך מצ"ע שראוי לומר שהכל נעשה בעונו לא עביד הקב"ה דינא בלא דינא וכ"א ראוי לתלות הדבר בנפשו בזה שייך שפיר צער ובכי' כמ"ש מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו לכן בזה הוי עיקר אבילות ואנינות אדם ח"ו וא"כ תינח במי שאפשר להסתפק שכל זה הוא בעונו אבל אם הוא באופן שידע בבירר של"ה בעונו רק בעון אחרים ל"ש בזה אנינות כלל וז"ה דברי מ"ר דהוא אמר שמה שמתו בני אהרן ל"ה בעון אהרן רק בעון הדור לכפר על ישראל ממעשה העגל כי כן מורה לשון הכתוב בפ' תצוה ז"ש מ"ר הוא אשר דבר ד' בקרובי אקדש פרש"י שהוא מאמר ונקדש בכבודי הנאמר בפ' תצוה והרי שם אמר הכתוב ונקדש בככודי והייתי להם לאלהים משמע שע"י שיהי' נקדש במכובדים עי"כ יהיו להם לאלהים א"כ מוכח דהוי לטובת ישראל לכפר עליהם ולא בעון אהרן מתו ול"ש אנינות ולכך אמר ויקצוף משה מדוע לא אכלתם את החטאת ושמא תאמרו שאתם אוננים הרי ואותה היינו המיתה נתן לכם לכפר על עון העדה ולא בעונכם הוא ול"ש בכם אנינות אך אהרן השיב כך דהנה לעיל אמר ותצא אש מן השמים ותאכל את העילה ואת החלבים וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם ויש לדקדק הרי גדולה מזה ראו במ"ת וקי"ס ומה נתחדש להם היום יותר אך הענין הוא דהנה קשה יותר מ"ש ותאכל את העולה ואת החלבים והרי קיי"ל בב"מ דחטאת קודמת לעולה ולמה כאן זכר העולה תחלה ואח"כ החלבים אך טעם הדבר הוא כך דודאי אם הי' ישראל חייבין חטאת ממש לפניו הוי גם בהקטרה חטאת קודמת לעולה כמו בכ"מ מטעם שאחז"ל משל לפרקליט שנכנס הדורן אחריו. אבל כאן לא נתחייבו ישראל כפרה ממש, כמ"ש בילקוט בפ' צו שא"ל משה לאהרן אחי אע"פ שכבר נתרצה החוקים לכפר על ועשה העגל צריך אתה ליתן דורן לשטן שלא ישנאך בבואך למקדש: תדעו שעברה שאתם מתיראים ממנו כבר הוא זבוחה לפני המקום, שנאמר לזבוח לפני ה' ע"ל, הרי דלפני י"ת לא הוצרך לכפרה שכבר הוא זבוחה, רק עיקרו בא ליתן לפיו של שטן, ולכך הונח מעשה אהרן דבא ליתן לפיו של שטן עשה החטאת קודמת לעולה, אבל במה שקיבל הוא ית' בעצמו כמ"ש ותצא אש מלפני ה' קיבל העולה תחלה להראות דלפני י"ת אין כאן חטא מתחלה ולא שייך משל לפרקליט וכו'. ולפ"ז א"ש דהנה דקי"ס ובמת"ת אף שראו כבודו ית' לא ידעי אם היא לכבודם אי לכבוד משה. ונראה להם יותר דהוי לטובת משה וכבודו, וכמ"ש הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, וכיון דתלו הדבר במשה לא אמרו הודאה על כך. אבל כאן בהקמת המשכן יש במדרש רבה בפ' זו שכל ז' ומי המלואים שמש משה רבינו בהכהונה גדולה ולא שרתה עליו שכינה, כיון שנכנס אהרן להקריב מיד שרתה עליו שכינה שנאמר וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם. וביאור הענין כך הוא דלא מפני שאהרן הי' גדול ממשה כידוע ששניהם שקולים אך הענין דאהרן הוי שלוחא דישראל כי אף דהוי כהני שלוחא דרחמנא כבר כתבו התוס' בקדושין דף כ"ג ובנדרים דף ל"ו דמ"מ הוי נמי שלוחי דידן ע"ש ולכך