גבורות שלמה י

עכ"ל ומה בעי המדרש בזה אך נראה בהקדם מ"ש במדרש פ' משפטים בפ' ואלה המשפטים וז"ל ד"א ואלה המשפטים דוד אמר יראת ד' טהורה עומדת לעד מה כך אתה מוצא אדם שונה מדרש הלכות ואגדות ואם אין בו יראת חטא אינו כלום משל למלך שאמר לחבירו יש לי אלף מדות של תבואה יש לי אלף מדות של שמן דכו' א"ל יש לך אפותיקאו' ליתן אותן בהם יש לך כן הכל שלך ואם לא אין בידך כלום כך אדם שונה הכל אמרו אם יש לך יראת חטא הכל שלך שנאמר והי' אמונת עתך יראת ד' היא אוצרו לכך נאמר יראת ד' טהורה עומדת לעד והנביא צווח ציון במשפט תפרה ושבי' בצדקה עכ"ל המדרש והנה המאמר הזה בעצמו בוראי נכון ואמת דאם אין יראה אין כלום אבל מה שייכות זה לואלה המשפטים דאין לו המשך וחיבור כלל זה לזה ונראה לומר בהקדם מ"ש במדרש רבה פ' דברים בפ' ד' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים כרוב וז"ל הד"ד אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך עכ"ל והוא תמוה מאוד דהביא קרא לקרא ולא פירש בו דבר ואין להם דמיון להדדי וכבר הביאו בס' קרנים ופירש בו ע"ד הרמז ומה שנראה לי ע"פ נגלה הוא כך דהנה הוי קשה לו מה דחיק ואמר אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך דהו"ל לאמר אשתחווה אל היכל קדשך ביראה כמ"ש הכתוב עבדו את ד' בי אה לכך מפרש המדרש דהך ביראתך אינו בית השמוש רק מלשון בשביל או בעבור והוא דיש שני עניני יראה יש יראה שאדם מתיירא מנפשו ויש יראה שהוא י"ת נותן לאדם וכמ"ש מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי ואחז"ל דהול"ל תן אתה לכך נאמר ולא נתן ד' לכם לב לדעת הרי שהוא ית' אמר מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה שיהי' היראה משלהם והן הי' יכולים לומר תן אתה שהוא ית' יתן היראה משלו הרי דאפשר ית' יתן היראה והנה זה ודאי הוי חילוק גדול בין יראת האדם משל עצמו ובין היראה שהיא ית' נותן דיראה של אדם חוזר ונפסק כמו שהוא עובר כן מעשיו עוברין אבל כשהוא ית' ניתן היראה אז הוי היראה קים לעד כשם שהוא נצחי והנה ז"ש הכתיב אשתחוה ואתפלל אל היכל קדשך ביראתך בעבור יראתך שתתן לנו היראה משלך ולפ"ז הנה מוכח דיש יראת דהוי משל אדם ויש יראה דהוי ממנו ית' והנה זה ידוע מצד השכל והחיש דא"א ליתן רק מה שיש בנפשו אבל מה שאין לו לעצמו א"א ליתן לאחר והנה כל המידות טובות יש לו ית' אך מדת היראה אין שייך בו ית' דממי יתירא לכך היי נראה דמדת היראה אין לו ית' ואין זה כחסרון בחיקו ית' כמו דאין לו חסרון מה שנאמר שא"א לתארו במדות הרעות ח"ו או שאינו עול לומר שהיא י"ת אינו יכיל לעוות משפט או לעשוק אדם כי כל מה דהוי מדות רעות ודאי ראוין להיות נמנעין ממנו ית' וא"כ כ"כ היראה שזה מורה על הכנעה ופחד ממי שגדול ממנו א"כ ודאי לא שייך בו זה וא"כ כיון דאין לו ית' מדת היראה האיך יתנהו לישראל ואם בידו להפיל פחדו על ברואיו שיפחדו מאימתו כמ"ש האלהים עשה שיראו מלפניו זה יהי' רק כיראת עונש אבל ליתן יראה ופחד יראת הרוממת מרוב גדלו זה אין לו ית' מדה זו ואיך יתנהו לאחרים. אך י"ל כיון שכתיב לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל ביראת אלקים ואחז"ל אני מושל באדם מי מושל בי צדיק א"כ הוא ית' מעלה את הצדיק למעלה ממנו ומתיירא כביכול מן הצדיק כמ"ש חז"ל דבר נא וכי' כדי שלא יאמר אותו צדיק הרי שהקפיד הוא ית' על תרעומת אברהם. וכן אחז"ל בהשם ירושלים שאמר הקב"ה אם יקרא אותו יראה יקפיד מלכי צדק ואם יקראהו שלם יקפיד אברהם הרי שהקפיד הוא ית' על הקפדת הצדיק א"כ יש לו ית' יראה לכך שייך לבקש שיתן היראה משלו לאדם, ובזה נבין כוונת המדרש הנ"ל דהנה יש שם במדרש וז"ל והנכם היום ככוכבי השמים לרב דלרב כתיב חסר דלע"ל תהיו דומין