גבורת יהונתן צב

והשתא תו ל"ק קושית התוס' שהקשו דנילוף מהכא. בעלמא דהמגבי' מציאה כו' לק"ח, דזה אינו די"ל דהכא שאני דלא שייך מגו דזכי כו' דהא בעשיר מיירי ותרי מגו לרבנן לא אמרינין, משא"כ במציאה דשייך למימר בי' מגו דזכי כו' אפשר דקנה שפיר לכו"ע וכדכתבו חילוק זה לרבי יוחנן וכמו שהבאתי לעיל והכי נקטינין להלכה דאפי' למ"ד תופס לבע"ח וכו' ליק מ"מ מגבי' וכו' קנה חבירו משום מגו כו' כנ"ל, והשתא י"ל דר"ח דקאמר הכא דר"א ורבנן בתופס לבע"ח פליגי לשיטתי' אזיל דכבר בב"מ בסוגיין דמגבי' מציאה לחבירו לא קנה חבירו והילכך לדידי' טעמא דרבנן הכא לאי מטעם לא תלקט כו' אלא משום תופס לבע"ח דאל"כ תיקשי תו קושי' התוס' נילוף מיני' דלק"ח דתו לא מצינן לשינוי' כדמשנינין גבי מציאה שאני דשייך מגו כו' כנ"ל דז"א דהא חזינין לר"ח גופי' דלא ס"ל מגו כו' דהא סובר מגבי' כו' לא קנה חבירו

ולפ"ז נתיישב לי דקדוק עצום בפירש"י שנראין דבריו כסותרים לכאורה דבסוגיין דב"מ (שם) פי' מי שליקט וכו' אדם דעלמא שהי' עני ולא בעל השדה ובסוגיין דגיטין (שם) פי' מי שלוקט וכו' בעה"ב עשיר וכו' דהוי ממש איפכא ממש"פ בב"מ שם וכל כי האי ודאי שינויא בעי ולפמ"ש מיושב תלי"ת דבסוגי' דב"מ פירש אליבא דכו"ע דתהא מצי אתיא נמי אליבא דר"נ ור"ח דסברי מעני לעני נמי מחלוקת ולהכי פי' אדם דעלמא שהי' עני משא"כ בסוגי' דגיטין דקאי אליבא דעולא דוקא בלחוד וכמו שהוכחתי לעיל מלשון הש"ס גופי' הילכך מוכרח לפרש מי שליקט וכו' בה"ב עשיר וכו' דאליבא דעולא קאי דס"ל מעשיר לעני מחלוקת וזה ברור ונכון לפענ"ד

דף כ"ב ע"ג) ונ"ל דהאס"ז [הוא השיטמ"ק] הקשה וכו' וי"ל דכל היכא כו' ולד לנכה"ג דהתם לא כוון לזכות כלל ולפ"ז וכו', עכ"ל רבינו, יצא לנו מדבריו חילוק זה דדוקא היכא דלא מתכוין לקנות כלל לא קנה אבל אם מתכוין לשום קנין אפי' לא כיוון בקנינו לזכות בו לעצמו קנה

ועד"ז כתבתי מכבר בתשובתי לידידי הרה"ג החריף מ' מיכל הכהן ז"ל אבד"ק זאקראטשין (נכד הגאון הרב מליסא ז"ל) על אודו הקנאת החמץ לעכו"ם בע"פ שהאריך בזה הרב מחצית השקל (בסי' תמ"ח סק"ד) מחמת שהעכו"ם אינו מתכוין לקנות בקנינים שעושה עמו ומטעם חצר לא אפשר דחצר משום שליחות איתרבאי ואין שליחות לעכו"ם עיי"ש שהביא לתשו' עבוה"ג (סוסי' ק"כ) שכ' כן, ומייתי ראי' מהך דב"מ (דף י') דקאמר כיון דנפל עלויהי גלי דעתי' דבנפילה לא ניחא לי' כו' ש"מ דבעי כוונת הקונה לזכות ולקנות באותו הקנין וכ' שכן ד' הב"י בחו"מ סי' ק"ה וכ"כ בתשו' ר"מ מינץ ונתחבט בזה מאד למיהדר אזכותא דישראל ועמא דבר והעלה בסוף סמך משי' הרא"ה שבשיטמ"ק (ב"מ שם) שכ' להדיא דלא קיי"ל כהך תירוצא דגלי דעתי' וכו' ומשי' הנימוק"י במתני' (שם) שמשמע מדבריו דטעמא דבנפילה ניחא לי' כו' ל"מ אלא משום דהוי תק"ח וכגון זו שומעים לו אבל בקנין דאוריתא מהני אפי' אין בו דעת הקונה ע"ש, וכתבתי בתשו' להרה"ג המנוח הנ"ל דמשיטת הרא"ה ונימוק"י שם ליכא שום סמך כלל לנ"ד דאפשר דהרא"ה ונימוק"י לא ס"ל הכי בקנין דאורי' או אפי' דרבנן לכל מר כדאית לי' אלא דוקא היכא דמתכוין לקנותו ולעשות בו שום קנין אלא שלא עשה בו קנין המועיל בו, אבל היכא שלא היו מתכוין לקנות בו כלל מודו שפיר דל"ק אפי' בקנין דאוריי' וכעין חילוק השיטמ"ק דמייתי רבינו ז"ל בפנים, דלפ"ז לק"מ מהך דעודר בנכה"ג דמקשה הרשב"א שבשטמ"ק שם דהתם לא כיוון לזכות בו כלל, וא"כ ה"נ בהקנאת חמץ נמי ליכא תו שום סמך משי' הרא"ה ונימוק"י להקל בו דהא הכא נמי אין דעת העכו"ם לקנות כלל, וקשה טובא, גם מד' הרשב"א בב"ב (דף נ"ד ע"ב) נראה ג"כ דבעי דעת קונה דוקא ובלא"ה ל"ק, גם מד' התוס' בביצה (דל"ט ע"ב) מבו' להדיא דבעי דעת קונה וכוונתו לזכות, ע"ש, גם מבואר במל"מ פ"ב מה' זכי' ומתנה ה"ט כחילוק זה שהמצאתי תלי"ת וכמ"ש רבינו בפנים

אחר כתבי ראיתי בת' חת"ס חיו"ד (סי'. ש"י) שדיבר מזה ודוחה ד' המחה"ש שם וכן כ' עוד מזה (בסי' שי"ג) בד"ה ולכאורה וכו' עיי"ש, וכמ"ש בחילוקי ועיי"ש צדדים אחרים בחיפוש זכותן של ישראל, ולי נראה עוד לפי המבואר באחרונים דבדעת אחרת מקנה אותו מהני אפי' בלי דעת הקונה לזכות, והוא מד' מהרי"ט (ח"א סי' ק"נ) ונסתייעו עוד מד' הראב"ד שבנימוק"י פ' חזקת (דף מ"א) בהא דרב ענן שקל בידקא כו' שמבואר שם כן להדיא עיי"ש ובתשובת הנ"ל הארכתי עוד להביא סמוכים מד' הרשב"א בחי' גיטין (דף כ' טב) בד"ה ובא מעשה וכו' ח"ל אפי' כי מקנה להו הזקן מאי מהני הא הלווין לא ידעו ומ"ש מעודר בנכסי הגר וכסבור שלו הן וי"ל דשא"ה דאיכא דעא"ח מקנה אותו עכת"ד דשמעי' להדיא מדבריו שסובר כן דאפי' נימא דבעלמא לא מהני קנין בלי דעת קונה לזכותו מ"מ היכא דאיכא דאע"ח מקנה מהני בלא דעת קונה לזכותו, ואח"ז ראיתי בס' זכרון צבי מנחם שיצא מקרוב (סי' א') שהזכיר סברת הרשב"א הללו בתוך קישור דבריו

וכעת נראה לי עוד ראי' נכוחה ושרירא לפי ד' הפוסקים הכל לחלק בין דעא"ח מקנה לענין דעת קונה מד' התו' בסהנדרין (דס"ח ע"ב) בד"ה קטן דס"ל התם דקטן יש קנין וזכות מדאו' היכא דאיכא דעא"ח מקנה, דלכאו' יש להבין אי נימא דקנין מהני אפי' בלי כוונת דעת קונה אמאי אין זכי' וקנין לקטן מדאו', מ"ש קמן מגדול נהי דקטן אין לו דעת וכוונה כדקיי"ל בכל דוכתי קטן לית לי' מחשבה ע' חולין (די"א) הא בקנין לא בעי דעת קונה כלל אע"כ דטעמא משום דבעלמא בעינין דעת קונה בקנין ובלא"ה ל"מ, וקטן אין לו דעת וא"כ שמעינין מהא גופי' דאמרי' דקמן אין לו זכי' לקנות דבעינין בקנין דעלמא דעת קונה וכוונתו לזכות ובלא"ה ל"ק, והשתא לפמ"ש תוס' לחלק לגבי קטן בין דעא"ח מקנה אותו או לא שמעינין תו דגבי גדול דבעינין דעתו לזכות נמי דוקא היכא דליכא דעא"ח מקנה וכו' כמציאה ונכה"ג וכדו' אבל היכא דאיכא דעא"ח מקנה מהני שפיר דל"ב דעת קונה לזכות, דלא גרע גדול שאינו מתכוין לזכות מקטן שאין לו כוונה כלל לזכות אפי' רוצה לזכות, ואפשר דעדיפא לי' מיני' דהוי ראוי לבילה וכו' עכ"פ אם לא היכא שמתכוין בפירוש שלא לקנותו, וכענין שמחלקין לענין מצות למ"ד מצות אצ"כ ע' בר"ן ברכות בסו' דנקט כסא דשכרא וכו', וגם לענין קנין כ' המל"מ בפי"ז מה' גזילה ואבדה הלכה ח' חילוק זה עיי"ש היטב, ועכ"פ מינה דהיכא דמכוין סתם מהני בדעא"ח מקנה אפי' לא מכוין בפירוש לקנותו ואפשר דאפי' לשיטת רש"י דמשמע מפי' שם בסוכה (דמ"ז פ"ב) בד"ה מקני קני וכו' דמדאו' אין לקטן זכי' אפי' איכא דעא"ח מקנה נמי אפ"ל דגדול שאינו מתכוין לקנות עדיף מקטן שאין לו דעת כלל לזכות אפי' הי' רוצה לקנות וכדברינו הנ"ל

והשתא יוצא לנו היתר בהקנאת החמץ לעכו"ם דאפי' אין דעתו לקנותו כוון דאיכא דעא"ח מקנה מהני

ואגב אזכיר מה שתמהתי על החפץ דבת' חת"ס שם (סי' שי"ג) כ' דהרשב"א בש"מ לב"ב שם פליג אראב"ד הנ"ל, ואינו סובר חילוק זה בין דעא"ח מקנה או לא ואיברא דמד' הרשב"א בחי' לגיטין שם מבואר להדיא דסובר כהראב"ד ויהי' סתירה מדידי' אדידי' לפי ד' החת"ס בשיטתו, וצ"ע, אך עיינתי בשיטמ"ק וראיתי שאין הכרח כלל מד' הרשב"א דפליג אראב"ד בדינא, אלא בפירושא בלחוד הוא דקאמר דא"צ לתרוצי כראב"ד דמחלק בין דעא"ח מקנה או לא, אלא דמסתברא שאחר שבנו ונודע לו לר"ע החזיק בו ר"פ קודם שמיחה חבירו וכו' ע"ש אבל לדינא לא פליג עלי' כלל וכמ"ש בחי' לגיטין, מיהו מ"מ עדיין צ"ע לענין הקנאת חמץ דלעיל לפמ"ש בחת"ס שם לחלק לשי' הראב"ד הנ"ל בין מקנה לישראל למקנה לעכו"ם, וכן בין מתנה למכר ע"ש באורך א"כ בהקנאת חמץ נמי תיקשי אמאי מהני ההקנאה, ותו איכא חששא טפי דאפשר דחשיב כוונת העכו"ם כמתכוין בפירוש שנא לקנות דבכה"ג לכו"ע ל"ק אפי' איכא דע"א מקנה וכדכתיבנא לעיל, ובס' זכרון צבי מנחם שם ראיתי שכותב לחלק עוד בשיטה זו דל"מ דעא"ח מקנה אלא דוקא היכא דאינו מתכוין לשום קנין כלל אבל היכא דמתכוין לקנין אחר ל"מ דעא"ח מקנה אפי' לראב"ד ורשב"א שבחי' לגיטין שם, ולפ"ד כ"ש כשמתכוון בפירוש שלא לקנותו וא"כ צ"ע טובא, ואכמ"ק, ואחרי נשלח לי ספרי שדי חמד הנחמדים מאת יד"נ חמדת ישורן הגאון חח"מ שליט"א מקראסובזאר שתקע אהלי תורתו עתה בחברון תוב"ב, ראיתי בכללים מער' ד' סי' פ"ב שמביא ספרי אחרו' בזה, ואינם לפני לעיין בדברי קדשם, גם בס' הבהיר בנין שלמה שנשלח לי, מידידי הגאון המפורסם מוהרש"ל הכהן צדק שליט"א מווילנא ראיתי שמדבר מענין דעת קונה לקנותו (בסי' י"ז דכ"ב וכ"ג), וכן בסו"ס (סי' ח') ואכמ"ק להאריך יותר בזה

חילוק י' (בסוגיא דשט"ח

המוקדמין

) (דף כ"ג ע"א) וצ"ל דמקשה לפי המסקנא דאקני משתעבד כדאי' בב"ב (דף קנ"ט) וכו' ולפ"ז יובן עוד וכו' עכ"ל רבינו ולכאורה יש לעיין טובא בדב"ק של רבינו דהנה בפי' מאוחרים איכא תרי גווני וכמש"פ רשב"ם בב"ב (דקנ"ט ע"ב ודף קע א ע"ב) הא' היכא שכתבו בשעה שלוה אלא שאיחר הזמן והב' היכא שאיחר כתיבת השטר עצמו מן ההלואה ע"ש והשתא הא תינח אם נפרש קו' הש"ס התם למ"ד דאקנה לא משתעבד מאוחרין אמאי כשרין לפי ב' הפירושים אבל ראינו להרשב"ם שם שדקדק לפרש קו' הש"ס לפי פי' ב' דוקא דהיינו כשלוה בניסן ונכתב בתשרי והלא שמא קנה זה אלו נכסים בין ניסן לתשרי ולא אישתעבד דהא דאיקני הוא כו' והטורף כו' יטרוף שלא כדין כו' ע"ש, והנה לפי זה עדיין קשה לפי' הא' שבמאוחרים, מאי מקשה מהרש"א דבהא קו ליכא חששא דדאקני דנהי' מוכרחים לומר דע"כ מייתי סהדי שהקרקעות היו ביד הלוה בשעת הלואה, וצ"ע

אך בגוף פי' הרשב"ם כבר דקדקתי מדוע באמת מיאן לפרש גם לפי' הא' הנ"ל דהיינו שאיחר הזמן בלחוד ולא בתיבת גוף השטר ולחביבות דב"ק של כ"ק אאמו"ר הגאון הגדול החסיד שליט"א אעתיק בזה מש"כ לי מכבר בתשובתו בזה הענין וזלה"ט ומה שכתבת קו' מבנך שי' (הוא בני בכורי המופלג ומפואר במדות טובות, מוה' אברהם מרדכי שי' מפלונסק בלמדו אצלי בילדותו סוגיא זו) בפשט קו' הש"ס מהא דמאוחרין כשרין וא"א דאקני למ"ש דאיקני הוא והרשב"ם פי' קו' הש"ס באיחר כתי' השטר וקשיא לי' דא"כ גם אי דאיקני משתעבד הא בשעת הלואה אכתי לא כ' לי' דאקני, כן דברת בתירוצך וכ"פ הראשונים דאי נימא דדאיקני משתעבד מיירי שכשרים