גבורת יהונתן פד

ויש להקשות למה נתעלמה דוקא מבני בתירא ולמה הלל דוקא ידע הלכה זו על בורי', ועוד מה ענין הך דשכח ולא הביא סכין להך דקודם

ונראה דהקשו על (הרמב"ם) [צ"ל הרמב"ן] דכתב שאי אפשר להיות המלוכה בא"י רק בשבטו של יהודה, דהא הנביא אמר לירבעם שהי' משבטו של אפרים, אם תשמע בקולי, ובניתי לך בית נאמן, כאשר בניתי לדוד עבדי, ותירץ דזרעו של יוסף שאני דיתכן לו הגדולה, ולכך עתיד להיות משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, ואיתא במדרש שטבוח טבח והכן, אמר הקב"ה למשה אתה משמר שבת, חייך שבן בנך יקריב קרבנות בשבת בשעת הקרבת נשיאים, ויש בזה ב' פירושים, או שלא הי' ראוי כלל שקרבן נשיאים ידחה שבת,. רק בזכותו של יוסף, או דודאי קרבן נשיאים דחה שבת רק שיום השביעי, לא הי' ראוי לשבט יוסף שהוא הצעיר שבשבטים [חוץ מבנימין] רק בזכות יוסף הקדימו, אך להנ"ל שיוסף הוא הבכור א"כ יש לו משפט המלוכה בא"י, וצ"ל כפירוש הא', והנה הש"ס רצה לחלוק בין פסח לתמיד, אף דתמיד דוחה שבת, תמיד שאני, שהוא תדיר, אך יש לימוד מקרבנות שהוא קיק יחיד ואינו תדיר ומ"מ דוחה שבת, (ועיין במ"ק פ"ק כו' למ"ד יליף ג"כ בהך) [כך מצאתי כתוב, ואיזה טעות יש כאן] אמנם אי אמרת דהא דנשיא בשבת הקריב הי' בזכות יוסף כנ"ל אין כאן ראי', והנה לפמ"ש הי' ראוי להיות מזרע דוד ולא מזרע שאר שבטים וא"כ איך נהגו בני בתירא נשיאות, הלא לא הי' ראוי להם הנשיאות, אך דאיתא בש"ס [חלק דף צ"ב] דמתים שהחי' יחזקאל מבני יוסף היו, ועמד ר"י בן בתירא על רגליו ואמר אני מבני בניהם, ולפי הנ"ל אף להם יתכן הגדולה, דהיו מבני יוסף ואתי שפיר דבני בתירא נהגו נשיאות וכו', וצ"ל משום דיוסף יש לו משפט המלוכה בא"י, וקשה א"כ מאי יהי' (שפיר) ליוסף שיקריבו בניו בשבת, ועכצ"ל דלא הי' ראוי כלל להקריב בשבת רק בזכות יוסף כפירוש הא' הנ"ל, ולכך שפיר נתעלמה מהם אי פסח דוחה שבת כיון דאין ראי' מקרבנות נשיאים כנ"ל ודו"ק, והנה מבואר בקרא דיהושע (קאפיטל ה') ויעשו בני ישראל את הפסח בגלגל ודייקי בש"ס דזבחים [דף קי"א] קרא ל"ל וכו' ועיי"ש בתוס' פ' הערל גבי ערל מקבל הזאה, ונראה דטובא קמ"ל, דהרא"ש בפרק (ע"כ) [ער"פ] מפלפל אי משה מת בשבת, או בע"ש, והנה אם נתפוס לומר דמת בערב שבת, א"כ הוי ז' אדר בע"ש, א"כ ר"ח אדר בשבת, ור"ח ניסן ביום א', וא"כ חל ע"פ בשבת נמצא טובא קמ"ל, דפסח דוחה שבת

ועוי"ל דקמ"ל דאיתא בש"ס פסחים (דף ק"כ] חד ס"ל מצה בזה"ז דרבנן, דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו דוקא בדאיכא פסח, רק התורה חייבה לן בערב תאכלו מצות [והוא מימרא דרב אחא] ולהיפוך נמי י"ל דמצה מעכבת את הפסח, דכתי' ומצות על מרורים, אם אין מצה אין חיוב בפסח ע' במהרש"א בשמעתין דהלל הי' כורך מצה ומרור וכו' והנה תוס' כתבו בשם ירושלמי כשבאו ישראל לארץ לא אכלו מצה משום חדש, א"כ טובא קמ"ל, אע"פ שלא היה להם מצה מ"מ עשו פסח, אך מצינו דרך אף דנאסר להם חדש מ"מ יוכלו לאכול מצה, דאיתא בש"ס הלל הי' כורך מצה ומרור ופסח, דס"ל מצות אין מבטלות זא"ז ואיתא בש"ס דזבחים דאיכא מ"ד דס"ל אין מבטלות זו את זו, אבל הרמב"ם פסק דאיסורין מבטלין זו את זו, ומכ"ש דהיתר מבטל לאיסור, א"כ הי' אפשר בכה"ג דישראל לקחו כזית פסח וכזית מרור וכזית מצה באמצע בכריכה אחת, א"כ לגבי איסור חדש, היו פסח ומרור מבטלין ולגבי מצה לא מבטלין דמצות אין מבטלות זא"ז

והשתא אתי שפיר דהלל הי' כורך דס"ל מצות אין מבטלות זא"ז וא"כ היו ישראל יכולין לאכול מצה דחדש, אף באותה שנה באופן הנ"ל, וא"כ קשה מאי קמ"ל הקורא, ועכצ"ל דקמ"ל דפסח דוחה שבת כנ"ל, וא"כ שפיר ידע הלל דפסח דוח"ש, ודו"ק

נשלם העתקת דרוש השלישי בעזר צור מלכי וקדושי: