גבורת יהונתן פב

להרמב"ם הא עיקר הוצאה הוא מדכתי' אל יצא איש ממקומו וגו', ווה הי' במדבר, ותי' דזה הי' תחלת מסעות דעדיין היו בקצה הישוב ולא חדלו כ"כ עוברי דרכים, אבל כשבאו אח"כ למדבר סין דינו ככרמלית, ובזה יובן המדרש הנ"ל דודאי מקושש מעביר ד"א ברה"ר הי' כדאי' במס' שבת דף צ"ו] וא"כ אתי שפיר דקשה לי איך הי' מחויב מיתה בשביל שהעביר ד"א ברה"ר, הא מדבר דינו ככרמלית ולית כאן רה"ר כלל ולזה מוקי לה שהי' בשבת שני' דעדיין הי' דינו כרה"ר (ועדיין) (שעדיין] לא באו למדבר ור"א חולק וס"ל דלא המתינו וכו' כנ"ל רק מוקי לה דהי' בשנה האחרונה, אך קשה הא דינו ככרמלית ולכך מפרש לי' דמידי טעמא דהיא כרמלית אף דהוי ששים רבוא בוקעין בו לאו משום היקף ענני כבוד כנ"ל,, ולזה מיישב דבאותו העת הי' שנאמר בו וישמע הכנעני מלך ערד ודרשינן בש"ס מה שמועה שמע ובא ממת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וחזר להיות רה"ר ושפיר הי' חייב ודו"ק

והנה הרמב"ן בפי' עה"ת כ' (פ' תצא) דהא דכתב לא יוכל לבכר וכו' היינו במת האב בחיי הבכור, אבל אם מת הבכור בחיי אביו יוכל לבכר וכו' ולפ"ז י"ל דהא בכור מיירי במת האב בחיי הבכור וא"כ י"ל ולהוסיף על ד' הרמב"ן דהא דבכור נוטל פ"ש ה"מ אם האב בחיי הבכור מת, אבל אם הבכור מת בחיי אביו אינו נוטל פ"ש דלפי' הרמב"ן כל הפרשה מיירי במת האב בחיי בכור וא"כ אין מקום לקושי' הנ"ל אי מוחזקת היא מאי קמספקא לי' וכו' די"ל (דהא) צלפחד מת בחיי חפר אביו וא"כ (הא בספקא) [נראה דצ"ל הי' בספק אי] גם בזה שייך חלק בכורה או לא דאפשר דחפר ביקש להעביר חלק בכורה מהם ונסתפק משה בדינו של הרמב"ן ז"ל, אך זהו יתכן אי מת צלפחד שהוא מקושש בשבת שני' כלל, אבל א"א דמת סוף מ' שנה, ליתא, דידוע דחפר הי' מיוצאי מצרים ובסוף מ' שנה כבר תמו כל יוצאי מצרים שהיו מתי מדבר וא"כ במות חפר עדיין הי' צלפחד קיים, והנה אי אמרת דהי' בשבת שני' ל"ש יודע הי' משה שחייב וכו' שנ' מחללי' מות גו' דהא האי קרא נאמר במתן תורה (ט) ומקושש הי' קודם מ"ת

והשתא אתי שפיר דברי הש"ס דמהך לחודי' דיודע הי משה שבנות צלפחד יורשות הן לא הי' יכול להקשות מאי קא מספקא לי' למשה, די"ל כנ"ל דצלפחד מת בחיי חפר אביו כנ"ל, ואין קושיא הא חפר הי' מיוצאי מצרים כנ"ל, דיש לומר דמת בשבת שני', ולכך מסיים יודע הי' משה שמקושש חייב וכו' שנ' מחללי' מות וגו' וע"כ מוכח דהי' לאחר מ"ת, ואימת, וע"כ דהי' בסוף מ' שנה ובשנה שמת בה אהרן ונסתלקו ענני כבוד וא"כ לפ"ז מוכח דצלפחד הי' חי במות חפר אביו ושפיר פריך הש"ס מאי קא מספקא לי' וק"ל

נשלם העתק דרוש השני בעזר צורי וקוני

דרוש השלישי

בסנהדרין דף מ"ח ע"ב

בסו"פ נגמר הדין אמרינן בשלמא למ"ד נכסיו למלכות היינו דכתי' וינס יואב. וכו' והקשו תוס' הא אמרינן במס' מכות [דף י"ב] שלשה טעיות טעות גדול טעה יואב וכו' ע"ש, נקדים לתרץ במה דקאמר התם אתיוהו ליואב, א"ל מ"ט קטלת לאבנר וכו' וכו' ניזול אבנר, מ"ט קטלת לעמשא, וכו' וכו', ויל"ה אם אי

הגהות וחדושים

והנה בקושייתו על דברי המג"א סי' תק"ו שהי' אפשר לצוות למופלא הסל"א דחלת חו"ל ובזה"ז דרבנן כנ"ל. קשה מאי הוצרך למימר משום דחלת חו"ל דרבנן הא אפי' הוה דאוריתא נמי קיי"ל דתרומתו תרומה כדאי' להדיא בסוגיין בנדה פ' יוצא דופן לדידן דקיי"ל מופלא וכו' דאורי' דאתי גברא דאורי' ומפיק טבלא דאו. ע"ש, אך אפשר דלרווחא כ' כן, דאפי' למ"ד מופלא כו' דרבנן נמי מצי להפריש. אך עדיין לק"מ קושי' הגאון הנ"ל דהא תינח לשיטת הרשב"א דסובר דאיסור דרבנן מותר למספי לי' בידים אבל לדעת רוב הפוסקים שחולקים עליו וסברי דאפי' איסור דרבנן אסור. תו לק"מ דהפרשת מעשר אע"ג דהוי רק דרבנן כדאי' פ' יוה"כ (דף פ"ג ע"ב) וביבמות (דף צ"ג) מ"מ ליתן לקטן אסור ואפשר דבתר דרבנן שרי ובפרט במקום מצוה דעונג שבת, דדברי קבלה כד"ת, ותו קושייתו באיתנה. והנה כי האי קושיא תיקשי לי נמי בהא דמצה של מע"ש דקיי"ל בפסחים (דף ל"ו) שאין יוצאין לר"מ במצה של מע"ש. והקשו תוס' בפ' א"ע (פסחים דף מ"ו) בד"ה הואיל וכו' נימא הואיל וא"ב מיתשיל עלה ותירצו איזה תירוצים. וקשה לי הא אפשר שיפריש ממק"א ע"י מופלא הסמוך לאיש וכנ"ל, ושייך תו למימר הואיל ואי בעי הוה מפריש ע"י מופ"ה לו ויוצא יד"ח מצה. ואמרתי לתרץ דכיון דמרא דהאי שמעתתא דאין יוצאין במצה של מע"ש ר"מ היא, ואיהו חייש למיעוטא בכל דוכתי. להכי לדידי' אין תרומתו תרומה דאפשר שלא יביא שערות, והוא ע"פ מש"כ התוס' בנדה (שם דף מ"ו ע"ב בד"ה רבי יוחנן) שהקשו הא הוי התראת ספק דשמא לא יביא ב' שערות ואכתי ל"ה סמוך לאיש ותירצו דאזלינן בתר רובא שמביאין מכח חזקה דרבא וע"ע בס' ש"ש מזה וא"כ לר"מ דחייש למיעוטא אין תרומתו תרומה

ועפ"ז נתיישב לי ג"כ פסקי הרמב"ם ז"ל שהקשו עליו מדוע פוסק דיוצאין במצה של מע"ש, הא איהו סובר דמע"ש ממון גבוה היא כר"מ. א"כ אמאי יוצאין, ולפי דרכי מיושב בעזה"י דאע"ג דסובר ממון גבוה הוא מ"מ יוצאין במצה של מע"ש, מטעם הואיל ואי בעי הוה מפריש ע"י מופלא וכו' כקושיתנו הנ"ל דלא שייך תירוצנו הנ"ל דאפשר שלא יביא ב"ש, דהא אנן קיי"ל כרבנן דל"ח למיעוטא, ואזלינן בתר רובא וכמ"ש התוס' לענין התראת ספק. משא"כ ר"מ לשיטתי' אזיל דחייש בכ"ד למיעוטא: ט) הערה מכבוד הגאון וכו' שליט"א הנ"ל וזלה"ט "מש"כ רבינו בסוף אותו הדרוש בישוב הילקוט שהי' המקושש אותה שנה שמת בה אהרן, ור"ל שנסתלקו אז ענני כבוד וכו' יעוי"ש דברים המתוקים מדבש אמנם בתענית (ט' א') אמרו שכולם חזרו אח"כ בזכות משה רבינו ע"ה וא"כ נסתר זה. ואין משיבין וכו'". עכלה"ט.