גבורת יהונתן פא

של מצוה, ולכך הזהירום שלא יוציאו מרשות לרשות ודו"ק ואחי שפיר המשך (הפוסקים) [הפסוקים]

ועוד י"ל ביאור ש"ס דפסחים דף ס"ו בתוס' בד"ה תוחב לו בצמרו וכו' שכתבו וא"ת והא בעינן כלי שרת וי"ל שהקדישו (ח) עכשיו, משמע בשמעתין דיש איסור הוצאה בירושלים וקשה דאמרי' בעירובין [דף ו' ע"ב] ירושלים אלמלא דלתותי' נעולות וכו' וקשה וכי זה דרך התוס' בכל דוכתי לדלג בדיבור אחד מענין לענין ומה המשך יש בין זה לזה, ונראה דהנה המרש"א הקשה מה בכך דדלתותי' נעולות הא הוי כרמלית, והנה ידוע דתינוק אוכל נו"ט אין ב"ד מצוון להפרישו [ע' ויבמות דף קי"ד] ומ"מ להאכילן בידים אסור, ודעת הרשב"א דהנ"מ באיסור דאוריתא אבל באיסור דרבנן אפילו להאכילו בידים מותר, והרבה פוסקים חולקים עליו ולדעת הרשב"א שפיר הקשו תוס' דירושלים כרמלית הוי ומאי חרדה בזה דיתנו הסכין לתינוק להוליכו לעזרה, ועכצ"ל דירושלים רה"ר הוה וא"כ הוי איסור דאורי', ובשל דאורי' אסור ליתנו לתינוק בידים, והנה המרש"א הקשה האיך הקדישו סכין ביו"ט דאסור להקדיש ביו"ט ותירץ דהיו מקדישין אותו מעיו"ט, והוא דוחק גדול, דממ"נ אם היו זוכרים בזה, אף בזה יזכרו להביאו לעזרה, רק י"ל דקיי"ל קטן מופלא הסמוך לאיש הקדישו הקדש מד"ת וא"כ נתנו הסכין במתנה לקטן מופלא הסל"א והוא הקדישו דהוי הקדש גמור מה"ת, ושבות ליכא גבי קטן כדעת הרשב"א הנ"ל, אבל להפוסקים החולקים עליו אסור לגרום שיעבור התינוק שבות

והשתא אתי שפיר דבל"ז לא הי' יכול תוס' להקשות על ירושלי' דהוה רה"ר די"ל כקושית מהרש"א דהוה כרמלית ולהביאו ע"י תינוק נמי אסור כדעת החולקים על הרשב"א, אבל השתא דהוכיחו תוס' דהקדישו לכלי שרת וקשה קשי' מהרש"א דאסור להקדיש ביו"ט ועכצ"ל דהקדישו ע"י קטן מופלא הסמוך לאיש, א"כ מוכח כדעת הרשב"א ושפיר הקשו דירושלים כרמלית הוי, ודו"ק

והנה יש פלפול אי הי' שבות נוהג בימי משה או לא, ואי אמרת דהי' נוהג שבות בימי משה קשה האיך יקדיש ביו"ט כדמוכח לעיל (דוכת) [נראה דצ"ל דנדבת] משכן הי' ביו"ט וצ"ל דהקדש לצורך מצוה מותר, כדעת ר"ת, אצל אי אמרת דלא הי' נוהג שבות בימי משה אין כאן ראי' מיהו אי אמרת דאותו היום נטל עשר עטרות, כנודע [שבת פ"ז מסדר עולם] וא"כ חל ערב פסח בשנה השני' בשבת, ואיתא בש"ס [פסחים דף צ' ב,] ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וגו' ביום ההוא, ביום ההוא, הוא דאינם יכולים לעשות אבל למחר היו יכולים לעשות שחל ז' שלהם בע"פ, וקשה הא הזאה אסור בשבת משום שבות, וא"כ אף למחר אינם יכולים לעשות הפסח, ועכצ"ל דלא הי' שבות נוהג בימי משה כלל, והשתא אתי שפיר דעכשיו דדרש הלל דפסח דוחה שבת, וא"כ אמרינן דאותו ע"פ הי' בשבת וא"כ מוכח דשבות לא הי' נוהג בימי משה כנ"ל וא"כ י"ל דאסור להקדיש בשבת אף לצורך מצוה ולכך שאלו שכח ולא הביא סכין וכו' ודו"ק

ואגב נתרץ הא דאיתא בפרק יש נוחלין [דף קי"ט] א"י מוחזקת מחבותינו ופריך והתנן יודע הי' משה שבנות צלפחד יורשות הן אלא שלא הי' יודע אי נוטלות בכורה וידע הי' משה שמקושש חייב וכו' אלא שלא הי' יודע באיזה וכו' הקושיא מפורסמת, ונראה דאיתא במדרש ילקוט מקושש זה צלפחד ואימתי הי' מקושש בשבת שני' לצאת בני ישראל ממצרים, ואר"א וכי אפשר שבנות צלפחד המתינו מ' שנה אלא באיזה שנה הי' בשנה שנאמר בה, וישמע הכנעני מלך ערד, ותמוה, ונראה דאי' בריש מס' [עירובין[ מדבר כרה"ר ופריך והתנן מדבר כרמלית ומשני כאן כשהיו ישראל במדבר, כאן כשלא היו וכו', ודעת הרמב"ם [בפ"י מה' שופטים] והמ"מ שם דבזמן שהיו ישראל במדבר הוה כרמלית שלא היו עוברים בו עוברים ושבים, מפחד ישראל אבל בזה"ז נידון כרה"ר, והקשו על הרמב"ם הא ישראל גופא היו ששים רבוא, ותירצו בהיקף עמוד ענן משוו לי' כרה"י ומחוץ לענן לא היו הולכים רק מתי מדבר וע' בפענח רזא על התורה והק'

הגהות וחדושים ח) בהיות מכת"ק אלו לפני יד"נ ואלופי הרב הגאון הגדול וכו' מר אדר"ת שליט"א האבד"ק מיר בעהמח"ס רבים, העיר ע"ז בגליון, וז"ל והנני רושם מעט מהערותי אשר עלו במחשבה לפני בעברי על דברי קדשו של רבינו בעל הכת"ק ז"ל בהעלים אשר נשלח לי מכבוד הרה"ג הגאבד"ק לובראנץ שליט"א, בעזה"י (בדרוש ב') ליישב המשך דברי התוס' (פסחים ס"ו א) במש"ש שהקדישום עכשיו ואח"כ הקשו קושייתם דיש איסור הוצאה כו', הנה בזה נתכוין לדברי הצל"ח שם במקומו, שכתב ממש ככל החזיון הזה [ובכתבים אלו צריכים לתקן קצת מלת עכשיו שבתוס' כתבו השתא והיא היא, אלא שחייב לומר בל' רבו] והנה באמת הי' מקום לפרש מלת השתא לדברים שבקושייתם השתא משמע, ולא שהקדישום השתא, אלא שבתוס' זבחים (מ"ז א') כתבו להדיא שהקדישום מע"ש

ואולם הדבר נפלא מאד ויפה תמה בזה כאאמו"ר הגאון ז"ל בחידושיו משנת תר"ה, על מה דתני' למחר מי שפסחו טלה, דמלשון למחר משמע, שלא הי' המעשה ששאלו להלל בו ביום השבת שחל בו ע"פ רק בע"ש, וא"כ קשה טובא למה כל הטורח הזה השאלה ותשובתו הנח להם וכו' ומדוע לא צוה להכריז שכ"א יביא סכינו מע"ש לבהמ"ק כיון שעדיין הי' ע"ש וכמו שעשו בערבה ובלולב בסוכות כמפורש בפ"ג ובפ"ד דסוכה, ותו קשה בתשו' הגמר' על הקושיא דעבוד עבודה בקדשים שעשו כהלל והיינו שלא הקדישו מקודם כלל וא"כ איך השיב הלל אם אינם נביאים בני נביאים הם מי שפסחו עז וכו' ודילמא אותם ששכחו הם הקדישו כבר פסחיהם, ואף שבאמת הלל בעצמו לא ידע איך יעשו, מ"מ היא דבר נפלא איך אתרמי כזאת שאותם ששכחו היו רק מאותם שלא הקדישו, והרי תוס' (חולין ב' ב') כתבו שלא כ"א בקי כהלל וכו', ולכן הי' נראה ברור דמלת "למחר" הוא טעות דאה"נ שלא ידעו כלל עד אותו יום השבת שהצריכו כבר להקריב הפסח, וממילא לא הקדישו פסחיהם כלל קודם ע"פ, וכ"ק להדיא בתוספתא דפסחים (פרק ד') פ"א חל י"ד להיות בשבת וכו' חיברו עליו כל העזרה [משמע שבו ביום היתה] ומסיים מה יהא על העם שלא הביאו סכינים ופסחים למקדש א"ל הניחו להם רוה"ק שורה עליהם וכו' מה עשו ישראל באותה שעה וכו' אמנם מה נעשה ורבינו רש"י ז"ל בד"ה למחר וכו' כ' להדיא למחר בארבעה עשר וכ"ה התוס' (זבחים מ"ז א') שכ' שהקדישו הסכינים מע"ש והרי להתוספתא לא הביאו כלל הסכינים מע"ש וא"כ לא ידעו עד ע"פ שמותרים להקריב, ואיך הקדישום, ולומר שהקדישום בשבת, וט"ס בתוספתא הוא ג"כ תמוה וכו', ועוד האריך כאאמו"ר הגאון ז"ל בדברים נחמדים וגם מהירושלמי משמע שהי' בו ביום השבת ולא בע"ש והדברים צע"ג, עתה מצאתי מעט בהגהות רש"ש שנדפס מחד אך לא העיר מד' התוספתא והירושלמי ואכמ"ל

והנה גם אני עני וכואב נתכוונתי להעיר בימי עלומי בדרוש לשה"ג שנת תרל"ו שחל בע"פ ע"ד המג"א (סי' תק"ו) שאם שכחו להפריש חלה מלחם חמץ שנאפה לשבת זה אין לו תקנה דבזה ל"ש אוכל והולך ואח"כ מפריש כיון שחמץ הוא, והקשיתי דמשכ"ל לצוות למופלא הסמוך לאיש להפריש חלה דמדרבנן לכו"ע תרומתו תרו', וחלה בזה"ז וכ"ש בחול הוא דרבנן, ול"ל דא"א לעשותו שליח דאיש בעינן בשליחות הנה מלבד שי"ל דכיון דתרומתו תרומה ממילא גם לענין שליחות מיקרי איש, וע' קצוה"ח (סקפ"ב) גם בל"ז הרי יכולים ליתן לו במתנה כל הלחמים, והוא יפריש אח"כ ולא מתורת שליחות, ומתנה לצורך השבת מותר כמש"כ המג"א סי"ג, וסי' ש"ז, וע' פהמ"ש להרמב"ם (פ"ג דסוכה) והארכתי באופנים שונים בזה בסד"ש והנם ערוכים בחיבורי "סדרי מועדות" בחלק ד' בברכת הפסח לשנת תרל"ו ע"כ הערה. מכבוד הגאון הגדול מר אדר"ת שליט"א: