גבורת יהונתן ח

טעם יותר על ידי ויהי חלקי עמהם בלמודם ועיונם

ואל יפול לב המעיין בראותו מרבית הטעותים והשבושים הנמצאים בחדושים אלו ולתמוה על החפץ איך יצאה כזאת מלפני השליט הזה רבינו הגדול ז"ל, כי אין כאן תימה, כי במקרה הזה כן יקרה בכל חבוריו כולם כי אף אלו שסדרם הוא ז"ל בעצמו, כמו ס' כרתי ופלתי, וס' אורים ותומים, וס' בני אהובה גם הם משובשים מאד ומסורסים בסרוס לשון וחלופי תיבות, עד שקשה מאד הלמוד, כאשר נודע לכל בר בי רב, ומה עוד בכתבים האלו, אשר מי יודע כמה ידי מעתיקים שלטו בהם, זולת הידוע עוד ומובחן מעצם לשונו של רבינו בכתבים שהוא משונה מאד מלשון מחברים אחרים, הלא בספרתם, הן בלשון, הן בסדר, ויתכן שזאת נסבה, אגב ריהטא דשכלו הנפלא, והשגתו הרחבה, שיחדיו תמו עמו בשעת כתיבה, ופנקס הלזה בפרט, הוא כת"י ישן גושן ומטושטש מאד שבכמ"ק לא ניכרת התיבה, וגם נחסרו קצות העלים, והוכרחתי להוסיף מחול על הקודש, באמירה נעימה כתיבה יהיבה, והיה לפני מלאכה גדולה, יגיעה ועבודה רבה, ותלי"ת שאמץ את לבבי וחזק את רוחי לבלי ירפו ידי מעשות חיל באספת הכתבים, ברוח נדיבה, להביאם אל שלמותם הנשגבה, להשקיט בהם כל נפש כמהה ותאבה, לתורת פה קדשו של רבינו זצוק"ל האהובה, ובכ"ז מה האדם, אך למראה עיניו ישפוט, ומה כחו כי ייחל למצוא אשר יאבה, לקלוע במעשהו אל השערה ולא יחטיא דבר, מהמטרה סביבה, ומי הוא אשר יאמר כי הוא זה שכוונתי במלאכתם לגמרה, ולעשותה בתשובה, ונאמר בה בי טוב, בי נעשתה בטובה, לכן אותה אבקשה, את כל איש נלבב, חטיבה מול חטיבה, שידינני לזכות ולא לחובה, כי גם כל אלה אשר עשיתי, לא בחילי ולא בכחי לקרבה, כי אם ברוח ה' אשר ממרום הערה, ולאין אונים עצמה הרבה, יושיעני תמיד בישועה קרובה, להושע בנחת ושובה

ואודות קצת הערות שלי שהצבתי בצד דברי קדשו של רבינו זצוק"ל בגליון כל עמוד מלמטה וקראתים בשם הגהות וחדושים אשר מובן לכל תלמיד שלא ימלט בלעדי כן כי אין אדם שליט ברוחו לכלוא מלחדש דבר מעתה בשעת עיון, והגהה, וסדור, וכתיבה, אם להעיר באיזו קושיא, והערה, אם להעמיד דבר לתועלת הבנת דברי הספר שלפניו, וכדומה לזה, בכ"ז שמרתי דרכי מחטוא, נגד כבוד הספר הקדוש הזה, ולא כאשר עשיתי בספרי חסדי יהונתן, ואת חטאי אני מזכיר היום, כי לא שמרתי חקי בזה, אבל בספרים האלו, כל דרכי נגדי הי' לשמרם ולגדרם שלא לפרוש בחידושי לרוב, ואחזתי ימיני ללכת אורח קצרה בכל ענין וגם למעט בהם בכל היכולת, ורק את אשר למטרת דברי קדשו של הספר בלבד ולא זולת זה, וזה חלקי מכל עמלי, כי יזכר גם שמי עליו בפי כל קורא וחוזה

ועל דברת השמות אשר קראתי להם, לכל ספר וקובץ שם מיוחד לו לעצמו, הנה זולת הטעמים המובנים, ונראים בהשקפה ראשונה לכל מעיין וקורא, על כל שם ושם, טעמו ונמוקו, ופירושו וחקו, עוד מזה יראה כל קורא בצדקי, בהקדמת דברים שהקדמתי בקצרה בפתח כל ספר מאלו הספרים, אשר שם נאמר בסברא, ומשנה ברורה כל ענין השם הנקוב, להיות בו נקרא, ועליו הוא רומז ומורה, בדרך ישרה, אורה זו תורה, כונה מוצאת הצפונה בו, ועמי' שרי נהורא

וחשתי על כל שלשת הספרים ההם הנותרים להוציאם לאורים, ולגלותם ממסתורים, משני טעמים אמתים וברורים, האחד מפאת הנאמר במגלת סתרים, דרבינו יהודה החסיד ז"ל בס' חסידים (סי' תק"ל) המובא בספרים, שיש עונש על המעלים חדושי תורה מן הלומדים, ושתים רעות עושה, א' למי שחדשם כי לא ניתנו לו מה"ש אלא לגלותם ולהפיצם בעולם, וב' לכל העולם דמשתוקקים לשמוע חדושי תורה אלו, כי הוא בכלל מונע בר, ומונע טוב מבעליו, ושם נאמר כי הוא כאלו גוזל להקב"ה ע"ש ואם על חדושי תורה של עצמו הדברים אמורים, ק"ו ב"ב של ק"ו על דברי תורה כאלו אשר חוצבו מצור אבן פנה בזה, ראש המורים, וכל האנשים יתנו יקר לבעליהם, כיקר כדים, ויצאו כנגדם בתופים ובשירים, ונכספה וגם כלתה נפשם לשמעם ולשתותם בצמא, כנפש עיפה למים קרים, וראינו עד כמה האריך רבינו ז"ל, דברים כבירים, בהקדמתו לס' כו"פ על אודות חידושי תורתו הזכים והבהירים, כי צמאה נפשו וכמה בשרו לקבץ כתביו הנפזרים, בין תלמידיו, ולהוציאם לאורים, לכן חשבתי למשפט, כי גדול עוני מנשוא בהחמוצי את המצוה, מלזכות יצורים, באלו החבורים, שיצאו מפה קדוש וטהור בטהורים, והשני, מחשש אלו בני בלי שם בנים שובבים, אשר יתהלכון סבובים, דרך האשנבים, בנשפי ערבים, לאור הכוכבים, לבלע את הקודש בכתובים, כחברי גנבים, ובנפשם מתחיבים, בתורם אחר לבבם ואחרי עיניהם, להתלבש בטלית שאינו שלהם, ולהעלים שם בעל החידושים מעליהם, וישכחו בזה עם אלהיהם, אשר עיניו פקוחות על כל דרכיהם, ורואה מעשיהם, גם אם יסתרו במסתריהם, וגם את הגאולה הם מעכבים, בחדלם לאמור דבר בשם אומרו, שהוא תקנת השבים, עולי גולה עוללים ושבים, המחכים לישועת ד' ועליו משליכים יהבים, כי משפטיו טובים, כאשר קרה לי בזה הפנקס כתי"ק עם החלק ב' מס' כרתי ופלתי שהיו ככתובים, בין כל הספרים החביבים, יחד מעורבים, ואיננו כי שלמה בו יד מועל בקדשי שמים אלו, כקטורת סמים וחלבים, כאשר כרוזא קראתי בחיל, בהקדמתי להספר חסדי יהונתן אשר אולי יתעשת האיש הזה ויתגבר כארי לנצח יצרו, מלהאשים נפשו בחובים, הגומל חסד לחייבים, ומטיב לרעים ולטובים, ומקבל תשובת השבים, בכן יראתי להשכינם באהלי עוד ימים רבים, ונזדרזתי להקדים עצמי למצוה זו בפריחה אחת כשביב שלהבים, וכנפש שוקקה לטעום מטעם לשדן שמנים ערבים

ותודות להי"ת אתנה על אשר גבר חסדו על יראיו, בהצלת החדושים המסולאים אלו מתוך ההפכה על ידי, כדתנינן (שבת קט"ו) כל כתבי קודש מצילין אותן וכו', גם בתנחומא (פ' יתרו) בפסוק אנכי ה' וגו' יל"ד אם נפלה דליקה וגו' מהו להצילן וכו' ואם איסור שבת הותרה במקום בזיון כת"ק מה מאד הענין חמוד, והאידנא דהתירו