גבורת יהונתן עט

לא הי' חלק בא"י ותירץ המעדני [יו"ט] (ו) דהי' להם ערי מגרש, ובאור זרוע בשם רבינו ישעי' האחרון מביא קו' התוס' אליבא דאמת וכתב דלשיטת רש"י אף כהנים ולוים פטורים מבהמ"ז [וכ"ה בהגהות אלפסי] והא דמיבעיא לי' להש"ס נשים ולא קמיבעיא כהנים ולוים, י"ל דחדא מיניי' נקט, והא"ש דבה"ג לשיטתי' אזיל דפסק כר"מ דגר אינו קורא וא"כ גם נשים וכהנים פטורים מבהמ"ז רק מד"ס בלחוד חייבים, וינאי מלכא כהן הוה ושפיר הי' יכול שמעון ב"ש להוציא אותם אם אכל כזית אף דשמעון בן שטח אינו חייב אלא מדרבנן מ"מ יכול להוציאם, דאינהו נמי לא הוו אלא מדרבנן, משא"כ רש"י ותוס' אזלי לשיטתיי' דפסקו כר"י דמביא וקורא, ואיפשטא האיבעיא דברכות [שם] גבי נשים כהראב"ד הנ"ל, וא"כ אף נשים וכהנים חייבים מד"ת והקשו שפיר

ובזה יבואר גם מדרש הנ"ל דאיתא בספרי לעמוד לפני ה' לשרת אין לי אלא דבר שבקודש שאר דברים מנין ת"ל ולברך בשמו מ"מ, ליטול חלק בראש, ולברך בראש, ופירוש לברך בראש כגון במסיבה יברך הכהן ברהמ"ז, ולפ"ז מוכח כר"י, דאי כבה"ג דפסק כר"ל דאינו קורא, א"כ כהן אינו יכול לברך בהמ"ז, ואיך משכחת דרשא דולברך בשמו וכו' אע"כ כר"י דמביא וקורא, וה"ה כהן כנ"ל, והשתא אתי שפיר המד"ר הנ"ל (פ' עקב) בעת ההוא הבדיל ה' את שבט הלוי לעמוד לפני ה' ולשרתו ולברך בשמו, ילמדנו רבינו מי מביא בכורים וכו' דבל"ז לא הוה מיבעיא כלל כנ"ל

ובזה יתורץ ג"כ הא דקאמר בברכות [שם] שמעון ב"ש לגרמי' הוא דעביד דהול"ל חולקים עליו חביריו על שמעון ב"ש מאי לגרמי', ובהנ"ל ניחא, דהיינו לגרמי' דלשיטתו אזיל, דהנה הרא"ש פסק [ע' טואו"ח סי' קצ"ז] אי מצרפין אחד לזימון ונותנין לו כוס של יין לשתות צריך לברך אחר היין ברכה א' מעין ג' ואינו יוצא יד"ח ברכה אחרו' בבהמ"ז שמברכין, והקשו עליו מהש"ס הנ"ל דקאמר שב"ש לגרמי' הוא דעביד (מהא) דאמר ר"י עד שיאכל כזית כו' ולד' הרא"ש הא גם בזה לאו שפיר עביד דהא צריך לברך אחריו ברכה אחרו' דהיינו א' מעין ג', ותירצו די"ל דס"ל כר"ג [ברכות דף ל"ג] דעל כל ז' מינים חייב לברך בהמ"ז, אך ע"ז קשה אי ס"ל כר"ג א"כ אף בזה שפיר עבד דהי' מוציא אחרים כיון דחייב בבהמ"ז דהא דקיי"ל דאינו מוציא אחרים וכו' כ"ז דוקא לדידן דלא קיי"ל כר"ג, אבל לר"ג שפיר יכול להוציא אף אם לא שתה רק יין, וא"כ קשה ממ"נ, אך י"ל דאיתא בירושלמי דאף למ"ד על כל ז' מינים חייב לברך היינו מדרבנן, אבל מד"ת אינו חייב אלא ברכה א' מעין ג', ושפיר קאמר לגרמי' היא דעביד, דהוא ד"ס, והם ד"ת, והנה איתא פלוגתא במס' אבות (ז) דר"נ יהודא בן טבאי ושמעון ב"ש מעלים היו שכר ללוים, ר"ל אותן שהיו גולים לערי מקלט היו נותנים שכר ללוים משום דס"ל דאותן מ"ח ערים נתנו ללוים בחלקם וכתי' המעדני [יו"ט[ הנ"ל ושב"ש ס"ל לא הי' מעלים שכר ללוים דלאו דידהו נינהו, וא"כ לשמעון ב"ש לא היו ללוים חלק בארץ וא"כ פטורים מבהמ"ז ולפ"ז שב"ש עביד שפיר שהוציא לינאי, אף שהוא הי' ד"ס בלחוד, משום דאזיל לשיטתו (באבות דר"נ) (שם] כנ"ל דאז ינאי לא הוה אלא דרבנן דכהן הי' כנ"ל, והרא"ש ותוס' חולקים על בה"ג וס"ל אף דלא אכל רק כזית, מ"מ יכול להוציא אחרים שאכלו כדי שביעה דקיי"ל בכל ברכות המצות אדם מוציא חבירו דכל ישראל ערבים זל"ז חוץ מברכות הנהנין משום דאינו מחייב לאכול, והא דבעינן שיאכל כזי' היא שיוכל לומר שאכלנו משלו, והקשה המרש"א הא כ' תוס' לעיל [בד"ה תשעה] אף אם לא אכל רק ירק או שתה כוס של יין יכול לומר שאכלנו משלו, וא"כ איך אמר ר"י דאי"מ אחרים עד שיאכל כזית דגן, לפ"ז נסתר שיטת הרא"ש מכח קושי' המרש"א הנ"ל, וצ"ל כבה"ג דאם אכל רק כזית א"י להוציא אחרים שאכלו כד"ש, והשתא א"ש מה דקאמר שב"ש לגרמי' הוא דעבד דאף, אי ס"ל כבה"ג מ"מ אינו חייב רק דרבנן דכהן הוה וכנ"ל לשיטתו, אך דאפ"ל דלעולם שב"ש שפיר עבד אף ליהודא ב"ט משום דכל ישראל ערבים זל"ז כהרא"ש, לזה מסיק דאר"י לעולם אינו מוציא כו' עד שיאכל כו' וא"כ מוכח דלא כהרא"ש כנ"ל, וא"כ מוכרח ע"כ לומר דאזיל לשיטתו, והיינו דקאמר לגרמי' הוא דעבד

ובזה נראה לתרץ ש"ס דברכות [דף מ"ח] מנין לבהמ"ז מה"ת וכו' ר"נ אמר בבואכם העיר כן תמצאון וגו' וכל כך למה לפי שנשים דברניות וכו', ומקשים העולם איך תנוי הך וכל כך למה וכו' לכאן, ונקדים לתרץ קו' מהרש"א על רש"י דפי' כי הוא יברך על הזבח פי' שיברך אקב"ו על אכילת הזבח, והקשה לפ"ז איך ילפינן מיני' בהמ"ז וכו', ונראה דלק"מ דהא יש ב' דעות, חד אמר דבהמ"ז דאוריתא, וחד אמר מימות יהושע הוא, א"כ לפ"ז קשה איך בעי למילוף משמואל דבהמ"ז מה"ת דילמא נמי תקנת יהושע הוא, ורש"י נשמר מזה, ולכך כתב ברכת הזבח באמת, ומוכח דע"כ מד"ת, (דהודן) [דהרד"ק] ג"כ תפס פירש"י, והקשה הלא באמת גם בבהמ"ז המתינו עליו וא"כ למה דוקא כי הוא יברך על הזבח, הול"ל שיברך בהמ"ז, אך י"ל דזהו לאו קושיא היא דאי' בירושלמי [ריש פ' ג' שאכלו] להך דעה דילפינן בהמ"ז מואכלת ושבעת וברכת גו' וברכת שלפניו מק"ו (השתא כשהוא שבע מברך) [לאחריו מברך] לפניו א כ"ש, א"כ דיו לבא מן הדין להיות כנידון, [ונימא מה לאחריו נשים פטורות אף לפניו כן] (אף בהמ"ז כן) וא"כ ה"ה כהנים ולוים נמי כן כנ"ל דהא אין להם חלק, וא"כ תו לק"מ דשמואל לוי הוי, אינו חייב מד"ת בבהמ"ז ולא הי' יכול להוציאן, ולפ"ז לק"מ על רש"י, דקשה לי' כנ"ל לכך צ"ל על ברכת הזבח לאכול את הזבח, וקשה קושי' הרד"ק הנ"ל, וצ"ל משום דהוי מה"ת וכהנים ולוים פטורים ואינם יכולים להוציא אחרים, ומוכח דמה"ת ודו"ק

ובזה יתורץ קושית העולם הנ"ל, דהנה האלשיך תירץ על קושי' הש"ס דכל כך למה מפני שהוא לא שאל להם איה הרואה, ובאמת היו שם נביאים רבים והם רצו ליתן לו סימן שילך לגדול שבנביאים ולכך אמרו שלא יאכל העם וגו', אך זהו ליתא דהא קיי"ל הגדול בוצע, וכשמביאין יין מברך אחר שאין עושין מצות חבילות חבילות, וא"כ להנ"ל דבאמת שמואל לא היו בוצע תירוצו של האלשיך ליתא דהא מ"מ לא ידע שהוא גדול כיון דלא הי' בוצע, והשתא א"ש דבל"ז לא הוה מצי להקשות, דהוה אמינא ברכת הזבח, היינו בהמ"ז ור"ל כתי' האלשיך, אבל השתא דיליף מיני' בהמ"ז מה"ת דק' מנ"ל וכו' וצ"ל כפירש"י ומוכח כנ"ל ותירוץ האלשיך ליתא

והשתא יתורץ ג"כ המאמר שהתחלנו מה השיב להם הקב"ה למה"ש דהנה הזוהר הקשה ג"כ קושיא הש"ס ותירץ כאן בחובין דילך, כאן בחובין דחברך

הגהות וחידושים

ו) לכאורה תירוצו של המעיו"ט תמוה דאנן אליבא דר"מ קיימינן הכא, ואיהו להדיא לא ס"ל הכי (במס' מע"ש פ"ה מי"ד) דאיתא התם אבל לא גרים ועבדים וכו' שאין להם חלק בארץ, ר"מ אומר אף לא כהנים ולוים שלא נטלו כו' רבי יוסי אומר יש להם ערי מגרש, ע"כ מתני', הרי להדיא דר' יוסי בלחוד ס"ל הכי אבל ר"מ לא ס"ל הכי וא"כ לא תירץ כלום אליב וצ"ע

ז) ליתא באבות דר"נ, אלא במכות סו"פ אלו הן הגולין במשנה שם ע"ש: