גבורת יהונתן עח

פנים אפילו קודם גז"ד, ולאחר גז"ד אפילו עושה תשובה אין הקב"ה מקבל תשובתו, אך ע"ז יקשה כיון דעושה תשובה תו א"צ לנשיאות פנים, אך אי אמרת דזהו חסד מהקב"ה שמקבל תשובת רשעים, אתי שפיר, והנה איתא פלוגתא בירושלמי ר"י אומר ישראל עושין תשובה מיד נגאלין, ור"א אומר אע"פ שאין עושין תשובה נגאלין דכתי' (ישעי' א') ושבי' בצדקה, ומקשה התם לר"י מאי כדין ושבי' בצדקה כיון דעושין תשובה מאי צדקה איכא, ומשני צדקה עושה הקב"ה עם ישראל שמקבל תשובתם, אבל לר"א כיון דעושין תשובה א"צ לצדקה אמר אביי כוותי' דר"א מסתברא דאמרינן [ברכות ל"ד] במקום שבעת"ש עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, א"כ ש"מ דבעלי תשובה גדולים מצדיקים, ובזה אתי שפיר דבנדה (שם) שפיר משני ר"י כאן קודם גז"ד וכו' דר"י לשיטתי' אזיל דס"ל בירושלמי שם צדקה עושה הקב"ה בזה שמקבל תשובת ישראל, א"כ שפיר משני דקודם גז"ד הקב"ה נושא פנים ומקבל תשובתם משא"כ לאחר גז"ד, אבל לדידן דקיי"ל כר"א וכאביי דקאמר מסתברא כוותי' דר"א וכו' דבעת"ש עדיף מצדיק וא"צ לנשיאות פנים א"כ ליכא לתרוצי כתי' הש"ס בנדה שם כאן קודם גז"ד כאן לאחר גז"ד, דהא קודם גז"ד א"צ לנשיאות פנים אם באים בתשובה, ולכך הוכרח הש"ס לתרץ כאן משום שמדקדקים עד כזית וכו'

ובזה יבואר מדרש הנ"ל, דאיתא במדרש (פ' נשא) לי גלעד וגו', לי גלעד זה אלי' (מתשובת עד) [כצ"ל שהי' מתושבי גלעד וכו' עד] לי מנשה זה מנשה בן חזקיה שעבר כל עבירות ועשה תשובה וקיבל ה' תשובתו ולמה הקדים אליהו למנשה הא מנשה משבט יהודה ואלי' משבט דן לפי שזה הוא צדיק מעיקרו, א"כ מוכח דצדיק עדיף מבעת"ש, והנה האברבאנל הקשה על הך והי' עקב תשמעון וכו' ושמר ה' אלהיך גו' ואת החסד וגו' הא אם ישמעו את המשפטים והמצות א"צ לחסד ומאי ושמר ה' גו' ואת החסד וגו', והנה הרמב"ן בביאורו מה"ת (פ' עקב) כתב והי' עקב תשמעון אף אם לא תשמעון אלא בעקב פי' לבסוף, שהי' רשע מעיקרו ועשה תשובה באחרונה] אעפ"כ ושמר ה' גו' את הברית ואת החסד גו', לפ"ז תו לק"מ קושית האברבנאל, אבל אי אמרת דבעת"ש עדיף מצדיק מעיקרו, הקושיא במקומה עומדת, והשתא אתי שפיר מדרש (פ' עקב ופ' נשא שם) והי' עקב תשמעון וגו' ושמר גו' את הברית ואת החסד וגו', דקשה כנ"ל [פי' קושית האברבנאל] וצ"ל כהרמב"ן [דקאי על בעת"ש] ומוכח מזה דצדיק עדיף מבעת"ש ושפיר אמר המדרש זהו שאה"כ לי גלעד זה אלי' ולי מנשה וגו' והקדים אלי' למנשה [אע"פ שעשה תשובה לבסוף] כנ"ל וק"ל

והנה עוד יש להבין בש"ס הנ"ל דמאי תירץ להם הקב"ה למלאכי השרת, איך לא אשא להם פנים דכתי' בתורה ואכלת וגו' והם מדקדקין כו'], ונוסף לזה מדרש תמוה לעמוד לפני ה' ולשרתו וגו' ילמדנו רבינו אי מביא בכורים וקורא או מביא ואינו קורא, נקדים לתרץ קו' שמקשים רש"י ותוס' על הבה"ג דאיתא בש"ס דברכות (דף מ"ח ע"א) ינאי מלכא ומלכתא כריכו ריפתא בהדי הדדי וכו' עד שמעון בן שטח לגרמי' הוא דעביד דאר"י לעולם אינו מוציא רבים יד"ח עד שיאכל כזית דגן וכו', ופסק בה"ג דהא דאמרינן אינו מוציא רבים יד"ח דמשמע הא אם אכל כזית דגן מוציא, היינו דוקא אם הם ג"כ לא אכלו רק כזית, אבל אם הם אכלו כדי שביעה, והוא לא אכל אלא כזית דאינו חייב בבהמ"ז רק מדרבנן אינו מוציא דלא אתי דרבנן ומפיק דאוריתא (ג) והקשו עליו רש"י ותוס' לפ"ז מאי קאמר שמעון ב"ש גרמי' הוא דעבד דאר"י לעולם אינו מוציא וכו' משמע דאי הוו אכלו כזית היה עביד שפיר הא הם בודאי אכלו כדי שביעה, ונראה דלק"מ דהמרדכי תירץ, דמאן יימר דהם אכלו כדי שביעה מפת, דילמא אכלו משאר דברים, ופת לא אכלו אלא כזית, והוו הן ג"כ רק דרבנן דמד"ת בעי כד"ש מפת דוקא, רק דעל רש"י לק"מ דרש"י לשיטתו אזיל דרש"י פירש ינאי מלכא הוא האמור בקדושין פ' האומר [דף ס"ו] וכו' ע"ש שהי' צדוקי ומין ע"ש, אבל בס' יוחסין [מאמר א' בד"ה יהושע בן פרחי' וכו'] כתב דינאי מלכא דהכא לאו האי דקדושין פ' האומר שם, אלא אידך הוא כדאי' במדרש קהלת רבה פסוק טובה חכמה עם נחלה שבאו ג' מאות נזירים מירושלים ולא הי' להם קרבנות א"ל שמעון ב"ש לינאי תן אתה פלגא, ואנא פלגא, וכו', ובזה אתי שפיר דבה"ג ס"ל כמדרש דלא נעשה צדוקי, וס"ל כתירוץ המרדכי הנ"ל, אבל רש"י אזיל לשיטתו דהוה צדוקי וא"כ ליכא למימר כתי' המרדכי שלא אכלו אלא כזית מפת דהוו נמי דרבנן דא"כ לא הי' מברך בהמ"ז כל עיקר דהא צדוקי הוה ולא אחזיק כלל דברי סופרים, והקשה שפיר לשיטתו הנ"ל

ובד"א נראה לתרץ דאיתא בש"ס דברכות א כ' א נשים בבהמ"ז דאוריתא או דרבנן, ולא איפשיט וכו', ופירש"י דמשו"ה קאי מבעי לי' דאינו יכול לומר שהנחלת לאבותינו וגו' דנשים אין להן חלק ונחלה בא"י (ד) והראב"ד [מובא כן בשמו בש"ע או"ח סי' קפ"ו ע"ש וע' בהגו"ח דלמטה] הכריע דהאיבעיא איפשטא דהא ר"י ור"מ פליגי דר"י סבר גר מביא בכורים וקורא, אע"ג דבעי למימר על האדמה אשר נתת לי [צ"ל אשר נשבע ה' לאבותינו גו'] ור"מ ס"ל אינו קורא (ה) (סוף מעשר שני) וקיי"ל כר"י אם הנשים בבהמ"ז נמי (פטורים) [חייבות] מה"ת והנה ר"ת ובה"ג מחולקים עם ר"י דהר"ת ובה"ג הלכה (כר"י) [צ"ל כר"מ] דגר אינו קורא משום שא"י לומר על האדמה גו' ומה"ט לא יהיב ר"ת גר לברך בהמ"ז משום דלאו ד"ת הוא, וכן הוא בטור בשם בה"ג [ע' טואו"ח סי' קצ"ט] ור"י פסק כר"י דגר מביא וקורא, א"כ גם בבהמ"ז הוי ד"ת, ותוס' הקשו על רש"י מאי קמבעי לי' להש"ס משום שא"י לומר (שהנחלת לאבותינו ארץ גו') [על הארץ הטובה אשר נתן לך] תבעי לי' נמי כהנים, דלהם ג"כ לא הגהות וחדושים

ג) ע' בהגהות וחדושים לס' חסדי יונתן א"ר אות ל"ו ול"ז, מה שחדשתי בענין זה בעזה"י ועיי"ש עוד בפנים שמובא שם קצת מהמובא כאן בפנים להלן בדב"ק של רבינו ז"ל

ד) בהשגות הראב"ד שעל היד החזקה ליתא, אלא הטור באו"ח סי' קפ"ו, והגהות אלפסי פ' מש"מ מייתי הכי בשמו דפסק כרבא לגבי רבינא התם, דפשיט דדאו' נינהו, ופי' ב"ח, ובמה דמייתו ראי' כראב"ד משום דהגמ' לעיל פריך פשיטא כמ"ש ב"י, לכאורה לאו ראי' היא, דאף דהוו דרבנן מ"מ פריך שפיר פשיטא, כמו בתפלה דחשיב מתני', עי' פירש"י במתני' דלכו"ע דרבנן הוא ואפ"ה פריך עלה פשיטא, כיון דאינו תלוי בזמן, ומשני בתפלה נמי הוה ס"ד דחשיב תלוי בזמן ופוטר אף בדרבנן, דלענין מ"ע שזמן גרמא אין חילוק בין דאורייתא לדרבנן, וכמ"ש התוס' בד"ה בתפלה וכו' ע"ש, והכי נמי לענין בהמ"ז יש לומר כן, ועפ"ז אין התחלה לקושית הגאון רעק"א ז"ל בגליון הש"ס בד"ה פשיטא ומסיים בצ"ע עיי"ש, והבן

ה) פי' דברי רבינו ז"ל למשנה בכורים (פ"א מ"ד) דהוי סתם מתני' ור"מ הוא, והכי נמי לענין מע"ש (סוף מע"ש פ"ה מי"ד) מבואר שם להדיא ר"מ אומר אף לא כהנים וכו' דמשמע דמודה ברישא, וה"ה נשים מהאי טעמא, ור"י פליג עליו כמובא בר"ש שם בשם ירושלמי, וכ"ה ברא"ש שם באורך ומייתי התם בשם ירושלמי דהלכה כר"י ע"ש, ור"ת ור"י דמייתי הטור באו"ח (סי' קצ"ט) דפליגי לענין גר לברך להוציא אחרים, פליגי בהלכה אי הלכה כר"מ א כרבי יהודה, ר"ת פוסק כר"מ ור"י כר' יהודה, וזה מבואר בפי' הרא"ש על בכורים שם, דר"ת ור"י הנ"ל פליגי בהא דר"מ ור"י שבירושלמי הנ"ל וכמבואר בד' רבינו ז"ל, ויתורץ בזה קושי' הפרישה באו"ח (סי' קפ"ו סוף אות א') והניח בקושיא עיי"ש, ואכמ"ק להאריך יותר: