גבורת יהונתן עז

דרוש הראשון

בברכות דף כ' ע"ב

דרש רב עוירא, זימנין, אמר משמי' דרב אמי וזימנין אמר משמי' דרב אסי אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כתיב בתורתך (דברים י') אשר לא ישא פנים גו' והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב (במדבר ו') ישא ה' פניו אליך וגו' אמר להם וכי לא אשא להם פנים שכתבתי להם בתורה (דברים ח') ואכלת ושבעת וברכת וגו' והם (א) מדקדקים [על עצמם] עד כזית עד כביצה, והקשו התוס' [נדה דף ע' ע"ב בד"ה כאן] הא לית לי' להש"ס כן בנדה בהנך י"ג דברים ששאלו אנשי אלכסנדריא וכו' וחד מיני' כתי' אשר לא ישא פנים וגו' וכתי' ישא ה' פניו וגו' דמשני כאן קודם גז"ד וכאן לאחר גז"ד, ולמה לא משני הכא כי התם התם (ב) או התם כי הכא לחלק בין ב"נ לישראל

ונראה דלק"מ דודאי התירוץ דכאן קודם גז"ד וכו' הוא עיקר, ולא תירוץ דהכא דמשני משום שישראל מדקדקין וכו' דלתי' דהכא משום שמדקדקים עכצ"ל דקרא דאשר לא ישא פנים קאי על הב"נ וזה דוחק גדול, דהרי משה אמר כן לישראל כי ה' אלהיכם וגו' אשר לא ישא וגו', אך יש איזה קושיות להקשות על הש"ס בנדה התם בתירוצם כאן קודם גז"ד, וכו' [לכן] עכצ"ל תירוץ דהכא דהנה יש להקשות בהא דמשני כאן קודם גז"ד וכו' איך אפשר להיות שלאחר גז"ד אינו נושא פנים, כיון דקודם גז"ד תמיד נושא פנים אי אפשר שיהי' גז"ד כלל, וצ"ל דמיירי ע"י תשובה, וה"ק קודם גז"ד אם עושה התשובה הקב"ה נושא לו פנים ומקבל תשובתו, משא"כ אם אינו עושה תשובה אינו נושא

הגהות וחדושים

א) הקשו בספרים מ"ש דנקט דוקא סייג זה שבבהמ"ז יותר מכל הסייגים שמחמי' חכז"ל על דב"ת שיש שקשים יותר לקיימם מסייג זה שבבהמ"ז, ועי' בצל"ח ובפנ"י (ברכות שם). והנה לשיטת הראב"ד (בפ"ה מה' ברכות) דסובר עד כזית וכו' דאוריתא היא דמה"ת לאו דוקא כד"ש, תו לק"מ, מיהו על הראב"ד גופי' קשה לכאורה מהך מימרא דמשמע דהוי רק דרבנן, מדקאמר לישנא והם מדקדקי' על עצמם וכו' וכי האי לישנא איתא נמי במדרש רבות (פ' נשא) וצ"ע

ולכאורה עלה בדעתי ליישב קושייתם בדרך חדש בגמ' הנ"ל שכוונו במאמרם איך לא אשא להם פנים וכו' והם מדקדקים וכו' למה שהשיב ר' יוסי הכהן בש"ס (ר"ה דף י"ז ע"ב) כאן בעבירות שבאלמ"ק כאן בעבירות שבין אדל"ת, דלפ"ד קרא דאשר לא ישא פנים כו' איירי במה שבאל"ח, דאבוהון דכולהו גזל, והנה ידוע אמז"ל (ר"פ כיצד מברכין כתיב השמים שמים לה' והארץ גו' וכתיב לה' הארץ ומלואה כאן קודם ברכה וכו' ואמרו עוד שם כל הנהנה מהעוה"ז קודם ברכה כאלו גוזל להקב"ה, עוד שם כאלו מעל, ע"ש. להכי קאמרי הכא איך לא אשא להם דהתורה אמרה ושבעת וגו' והם מדקדקים עד כזית וכו' והוא משום שחוששים על הגזל שלא יגעו במה שאינו שלהם, וכ"ש שהם נזהרים באל"ח איסור גזל וכל אביזרי', וא"כ עיקר קרא דאשר לא ישא פנים וגו' קאי אמה שבאל"ח דוקא, ומ"מ ראוים הם אלו שאשא להם פנים כיון שנזהרים ממה שאינו שלהם לבלי להנות משל הקב"ה בלא ברכה, שנחשב כגזל, וכ"ש שנזהרים מגזל אחר, מיהו מ"ד המד"ר שם לא משמע הכי דמייתי התם שתי הדרשות הך דברכות והך דר"ה כל חדא באפי נפשה, ע"ש

ולא אמנע טוב מה ששמעתי מפה קדשו של אדוני מו"ר הה"ג הצדיק בוצינא קדישא מהרי"ם מגאסטנין זצוק"ל בדבריו מענין חומר מלי דברכות שהם עומדים ברומו של עולם כדרכו כקודש פירוש יפה במאמר הנ"ל בשם הרה"ג הקדוש המפורסם מוהר"ש בונם זצוק"ל מפרשיסחא. דידוע שערך החזקת טובה על קבלת מתנה מחברו וחשיבותה, נערכת לפעמים לפי ערך גוף המתנה, המעט היא אם רב, בכמות, או באיכות, ולפעמים היא נערכת לפי ערך מעלת הנותן שאפי' גוף המתנה מעט, חשובה היא בעיני מקבלה מאד להחזיק לו טובה הרבה, בהשימו לב לדעת, במעלת הנותן, ושזכה לקבל ממנו מתנה, ומפני כן הוא מרשיב מתנתו אפי' היא מעט בעצמותה, באיכות ובכמות, ולא עוד. שאפי' אדם חשוב מקבל מתנה נחשבת נתינה לפעמים כדמצינו (בקדושין דף ה') ומטעם הנ"ל כמובן. וזהו שאמרו ישא ה' פניו וגו' כך אמר הקב"ה איך לא אשא להם פנים לכפר בעד חטאתיהם ולסלוח להם, ולדונם לזכות שהם קרוצי חומר, ואין פעולתם נחשבת לפני לכלום, שכתבתי בתורתי ואכלת וגו' וברכת וגו' ואעפ"כ הם מדקדקים כו' לפי שאינם מביטים על עצם המתנה שאני נותן להם לשפע מזונם וכלכולם, רק על מעלת הנותן להתבונן, מי הוא הנותן להם, א"כ צריך אני להתנהג נגדם מדה כנגד מדה לבלי להביט ג"כ על עצם החטאים, כי רב היא, שאז לא הי' להם תקומה במשפט ח"ו, אלא על שפלות עושיהם, מי הוא החוטא, קרוץ מחומר ומסובל ברשת היצר, וכן להיפוך לחשוב מעשיהם הטובים אף שאינם יוצאים יד"ח כראוי נגדי בהביטי בשפלות כחם ושכלם, ושאור שבעיסה המעכב כמו שהם אינם מביטים על עצם דבר המתנה, רק על מעלת בעליו שזכו לקבל ממנו מתנה, ולברכו עלי', עכת"ד קדשו ז"ל, ולפי דב"ק יתיישב לפענ"ד בטו"ט ג"כ קושית המפרשים הנ"ל, מדוע לא נקטו סייגים ודקדוקי מצות אחרות, דלפי הנ"ל לק"מ דבמכוון נקטו הך דהוי מדה כנגד מדה, וטעמא רבה איכא במלתא שישא להם פנים כנ"ל, וכמובן גם לשון המדרש (שם) מדוקדק לפי דב"ק ז"ל אלו, שאמרו וז"ל. כשם שהם נושאים לי פנים וכו', והבן היטב, ובצאת ס' זכרון נפלאות על הגדה ש"פ מאת הרה"ג המפורסם הצדיק כק"ש מו"ח אלעזר הכהן זצ"ל האבד"ק סאכטשוב שוב מצאתי שם ג"כ פירוש הנ"ל ומיוסד מראש על קושית המפרשים הנ"ל כמו שכוונתי מדעתי בעזה"י

עוד נראה לפענ"ד במאמר הנ"ל, פירוש אחר לולא דמסתפינא מפירוש העולם, וידוקדק לשון המד"ר (בפ' נשא פי"א) שכתוב שם וז"ל. כשם שהם נושאים לי פנים כך אני נושא כו' כתבתי בתורתי ואכלת וגו' ואדם מישראל יושב וכו' ואין לפניהם כדי שביעה וכו' ומברכין, ודקדקו ע"ע עד כזית עד כביצה שלכאורה קשה שהיל"ל ודקדקו ע"ע כו' קודם תיבת ומברכין כיון דעיקר השבח הוא מה שמברכין אפי' על כזית או כביצה, שהוא מעט. אך נראה בהקדם מה ששמעתי מקשים, שהי"ל לומר איפכא עד כביצה עד כזית, ולתפוס החמור יותר באחרונה, כיון שרצה לשבחם על מה שמחמירים על עצמם לברך על דבר מועט וא"כ הי' צריך מתחלה לומר שמדקדקים לברך אפי' לא אכלו אלא כביצה, ועוד יותר מדקדקים להחמיר ע"ע לברך אפי' באכלם רק כזית דרך לא זו אף זו, והוא דקדוק עצום לכאורה, לפי פירוש העולם [ובפשיטות אמרתי דלאו קושיא היא לפי פירש"י, עד כזית לרבנן עד כביצה לר"י, ושפיר שתפס דברי רבנן שהם רבים, וכוותיי' נקטינן בתחלה] לכן נראה לפענ"ד פירוש חדש במאמר זה, והוא דמשבח בהו בישראל במה שמחמירים ע"ע בעת שאין להם לאכול כדי שביעה שלא לברך בהמ"ז עד שיאכלו עכ"פ בבירור כזית גמור, ולא יעברו לברך לבטלה שהוא בלאו דלא תשא את שם וגו' לשיטת הרמב"ם כמובא בש"ע ונו"כ (או"ח) וזהו הנשיאות פנים לשמו יתב', שלא ישאוהו על שפתיהם לבטלה ח"ו וחוששים ע"ז מאד, ומדוקדק הלשון כשם שהם נושאים לי פנים כך וכו' לי דייקא, פי' לי לשמי, ומיושב שפיר מה דנקט עד כזית תחלה ואח"כ עד כביצה, דלפי פירוש זה שפיר הוי הך עד כביצה יותר חומרא, ופירושו כך שנמצאו מהם שמדקדקים ומחמירים ע"ע עוד יותר ליזהר בברכה לבטלה, שאפי' אכלו כזית דמחוייבים לברך לרבנן, מ"מ משתדלים ורואים לאכול עד כביצה דוקא כדי שיצאו יד"ח גם אליבא דר"י, ומיושב לפ"ז לשון המדרש שם שכתב תיבת ומברכין תחלה ואח"כ ודקדקו ע"ע וכו' ור"ל שאף שמברכין גם שלא אכלו כד"ש, מ"מ בהא נזהרים ומדקדקין עד כזית וכו' כדי לצאת מידי חשש ברכה לבטלה ח"ו, לפי שיקר בעיניהם שמו יתב'

ב) עי' במד"ר (במדבר רבה פי"א) פ' נשא דמייתי באמת ב' התירוצים, שבגמ' דברכות שם ודנדה שם, בין כל הני תירוצים דמייתי תו התם: