גבורת יהונתן עו

מוכרח לומר הואיל ויורש יורשה וא"כ לתי' תו' שפיר דזה כבר בב"ב שמעינן דדברי ש"מ כו' לפ"ז הק' אדמו' קו' הגמ' במק"ע ר"ז מ"ט ל"א כר"פ ול"ל כדמשני הגמ' א"כ מ"ט ל"ק במתני' כתב ג' אי קתני כתבו אתי למטעי ולומר דטעמא בסיפא מש"ה נותנין המנה משום מלקד"ה ול"ק א"כ האיך קתני ברישא לא יתנו לאח"מ השיחרור י"ל משום דקתני כתבו ובזה כו"ע מודים דאין כופין היורשי' כדאי' ברשב"א ובתוס' ומתני' רצה לאשמועינן דברי ש"מ מועיל כנ"ל מ"ה תני במתני' האומר תנו גט ול"ל דטעמא בסיפא משום מלקד"ה וק' מרישא למה אין כופין היורשים לשחרור ועכצ"ל דטעמא דמתני' משום ד' ש"מ ככתובין כו', ומאי פריך וצ"ל דהכי פהג"מ אע"ג דקתני כתבו במתני' אפ"ה מוכח דאין הטעם משום מלקד"ה דאל"ה ברישא היינו טעמא משום דקתני כתבו למה מחלק מתני' בין גט לממון ליפלוג וליתני בדידי' בגט שחרור אם אמר כתבו לא יתנו לאח"מ דל"ש מלקד"ה ואם אמר תנו כופין את היורשים לשחרר משום מלקד"ה כו' אע"ג דתנו כתבו במתני' אפ"ה אין טעמא בסיפא משים מלקד"ה אלא דדברי ש"מ ככתובין כו' ופה"ג שפיר לפ"ז מוכרח רש"י לפרש דסוגי' דהכא קאי אליבא דמ"ד דסבר דל"א מלקד"ה דטעמא דרישא הוא דלא יתנו משום דאמר תנו ויכיל לחזור ואתי' כר' כך פי' הרשב"א א"כ ליפלוג ולתני בדידי' בגט שחרור דווקא אך אמר תנו לא יתנו אבל אם אמר תן דלא יכול לחזור כיפין היורשים לשחרר משום מלקד"ה וממילא הוה ידעינן במתני' דנותנין לאח"מ אע"כ דסוגי' דהכא קאי למ"ד ד"ס דל"א מלקד"ה ומפרש רש"י שפיר ואינו סותר דבריו ודו"ק

אך אאדמו' דתוס' מקשה שפיר דאל"ה אלא כו' ק' למה רש"י מפרש דסוגי' קאי אליבי' דמ"ד דסבר דל"א מצוה לקד"ה כנ"ל ול"ל דרש"י מפרש דא"כ ק' ליפלוג וליתני' בדידי' דתוס' סבר דזהו לא סברא היא וליכא להקשות דמוכרח לכך דא"כ מפה"ג ליתני כתבו דילמא קמ"ל מתני' מדקתני תנו דטעם במתני' משום דיורש ירושה לאו משום מלקד"ה ואאדמו' אופן אחר על קו' הנ"ל דלכאורה צריך להבין בתוס' ד"ה והא לא משך דמק' תוס' דלמא מתני' איירי בהושלש תחלה ותי' תוס' דזהו לא קתני במתני' והק' אמו' למה מיאן תוס' בתי' הרשב"א דל"ל הטעם הוא משום מלקד"ה ואיירי בהושלש וא"כ היאך קתני ברישא לא יתנו לאח"מ הא כיפין את היורשים לשחרר ול"ל דתוס' סבר כדמפרש תוס' בב"ב דף קמ"ט היכי קאמרינן מצוה לקד"ה היכא דאמר דלא יתן אלא לאח"מ אבל אם אמר דיתן לו מחיים ל"א מלקד"ה וזה מוכח ע"כ בתי' זה לאי' סבר תוס' סברא זו דיש חילוק בין אם אמר דיתן לו מחיים אי לאח"מ דהא צריך להבין בתי' תוס' מקודם דל"ל דמתני' אתיא כמ"ד דסבר מצוה לקיים דה"מ דכחדא לא מוקמינן ומשמע אפי' בלא הושלש מתחילה לכך אמרינן דמלקד"ה וקשה מאיסור גיורא בב"ב דף קמ"ט ל"ל קיים רבא דקרי איסור גיורא ונתן לרב מרי עכצ"ל דתוס' סבר כתי' ראשון דלא מלקד"ה אלא היכא דאמר דווקא דיתן לו לאח"מ אבל אם אמר דיתן לו מחיים ל"א דמלקד"ה וע"ז מפרש תוס' וע"ש י"ל דל"א מלקד"ה אלא היכא דהושלש מתחילה לכך וא"כ משו"ה אינו חוזר מסברא זו וסבר אע"ג דאמר ליתן לו מחיים אפ"ה אמרינן דמלקד"ה וא"כ למה מיאן תוספו' בתי' רשב"א וצ"ל דתוס' רצה לתרץ לכל השיטות אפי' כדמפרש תוס' בד"ה האומר תנו גט זה לאשתי דגרסינן תן במתני' ואתי' כר"מ וא"כ אליבי' לא יכול תוס' לתרץ דע"כ ב מתני' לא איירי בהושלש מתחלה לכך דאל"כ ק' מרישא ל"ל יתנו לאח"מ גט שחרור די"ל דאיירי בלא הושלש מתחילה לכך ול"ק כדמפרש הרשב"א בשחרר מהני משום מלקד"ה אפי' בלא הושלש כיון דזכין לו מן השמים כדמפרש הרשב"א שפיר בפ' השולח ע' בחידושי הרשב"א בשמעתין דהכא דלר"מ ל"ש דזכין לו מן השמים כיון דחוב הוא לעבד ולשפחה דיוצאין לחירות וא"כ בזה וודאי ל"ש דזכין לי' מן השמים מ"ה הוכרח תוס' לתרץ הא לא קתני זה ולפ"ז מתורץ קו' הנ"ל דפה"ג שפיר ליתני כתבו ול"ל כנ"ל תני תנו דלאו יוכל לומר דטעם הוא בסיפא משום מלקד"ה דצריך להבין סוגיא דהכא דמתחלה קאמר הגמ' ר"פ מ"ט ל"א כר"ז משמע דר"ז מסתבר טפי ואח"כ קאמר הגמ' ר"ז מ"ט ל"א כר"פ משמע דר"פ עדיף וצ"ל דהכי קאמר דמתחלה פה"ג ר"פ מ"ט ל"א כר"ז דר"ז מסתבר טפי דלדידך דמוקי מתני' בש"מ ק' קו' התוס' בד"ה לא יתנו לאחר מיתה ותי' תוספו' דחיק דה"א דשלוחו של אדם כמותו דכ"ש הוא דאם הגיע לידו דמחיים לא מהני כ"ש לא הגיע לידו כלל אבל לדידי אשמועינן מתני' דמ"ש ל"מ בשטר ומשני הגמ' דס' מ"ש בין במלוה בין בפקדון ופה"ג ר"ז מ"ט ל"א כר"פ דלר"ז ע"כ מוקי מתני' דלא כר"מ דהא ר"מ סבר מ"ש בין במלוה בין בפקדון אבל לדידי דמוקי מתני' בש"מ משום דמתני' אתי' כר"מ וא"כ לתני ברישא כתבי ול"ל כנ"ל דמתני' אשמועינן דל"א מלקד"ה וא"כ ק' השתא נמי דתני תנו נמי יכיל לומר בסיפא דטעמא משום מלקד"ה ול"ק מרישא למה אין כופין היורשים לשחרר י"ל דברישא לא איירי בהושלש מתחלה לכך כיון דזכין לי' מן השמים דהא אליבי' דר"מ ל"ש הכא דזכי לי' מן השמים דחוב הוא לעבד ואינו מוכרח לתי' ליפלוג וליתני כי' ומאי צריך רש"י לפרש הסוגי' למ"ד ל"א מלקד"ה, וע"כ דלא כנ"ל ומק' תוס' שפיר דרש"י סותר דבריו ודו"ק

והק' אדמו"ר לשיטת ר"פ קו' רשב"א במ"ע מי הכריח לפרש טעמא דמתני' משים דברי ש"מ הא יכול לומר דטעם דמתני' משום מלקד"ה דל"ק מרישא ל"ל יתנו לאח"מ הא י"ל לדידהו מוקי מתני' כר"מ ול"ק מרישא כנ"ל ואאדמו' דהר"ן מק' קשי' דלמה נותני' טעמא משום מלקד"ה דלמא מתני' איירי ביתמי קטנים ואינם מחוייבין לפרוע משום מלקד"ה רק זהו שייך דווקא לר"פ דס' בב"ב קע"ד ע"א דפריעת ב"ח מצוה היא יתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו אבל לר"ה ברי' דרב יהושע דס' אימר צררי אתפסה וא"כ פסיק שפיר מלקד"ה דפ' כר"ה בדר"י בהרר"י דחיישינן שמא צררי אתפסה אבל הכא ר"פ הלך לשיטתו דס' יתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו ומעיקרא דדינא פירכא קו' הרשב"א דטעמא דמתני' בסיפא משום מלקד"ה הא ר"פ סבר יתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו ויכיל לומר דמתני' איירי ביתומים קטנים כדמפרש הר"ן ולקמ' קו' הרשב"א לר"פ ודו"ק

ולפ"ז מתורץ קושית מהרש"א מאי דמק' בתוס' ד"ה והא לא משך תי' תוס' הא לא נקט זה במתני' והק' מהרש"א הא ע"כ קתני זה במתני' וכבר כתבנו דקו' מהרש"א אינו אלא לר"פ דלר"ז אין מוכרח לומר דקאי זה במתני' ולר"פ למ"ק תוס' מידי דל"ל דטעמא דמתני' משום מלקד"ה דלמא מתני' איירי ביתומים ולר"פ יתמי לאו בני מיעבד מצוה כנ"ל, וצ"ל דקו' תוס' קאי לר"ז וקו' מהרש"א לר"פ ולמ"ק מהרש"א מידי, ודו"ק היטיב כי נכון וברור הוא

סליק חילוקא דרבנן בשמעתין דהאומר תנו גט במס' גיטין דף י"ג מהגאון הגדול המפורסם בדורו נ"י ע"ה פ"ה מופת הדור אב"ד ור"מ ור"ג דנק"ק אה"ו יע"א

אני הכותב הקטן אהרן בלא"א כו' מאיר מק"ק שמאלקאלדין (תלמדו)