גבורת יהונתן עג

לומר דבלשון תנו אין מפרש דעתו אלא דיוקא פקדון או דווקא מתנה ונקדים קושית מהרש"א מה שכבר בידינו מ"א לאח"מ אפי' מחיים נמי ותירץ מהרש"א איידי דרישא ומק' מהרש"א א"כ מאי מקשו תוס' בבבא בתרא ד"ה מנה דף ה' דאיירי בקנין לפי סברת המקשה מאי איריא לאח"מ אפי' מחיים נמי דלמא משו"ה תנו לאח"מ איידי דרישא ותי' מהרש"א דהתם רבותא טפי מחיים וכו' ע"ש, ואאמו' בשלמא לתי' תוס' בב"ב דף הנ"ל בד"ה תנו מנה ברישא דמתני' תנו גט נמי איירי במעמד שלשתן ובשטר לא מהני מעמד שלשתן וא"כ תי' מהרש"א שפיר דמ"ש תנו לאחר מיתה איידי דרישא עדיפא ורישא איירי בתרי גווני אבל התם מק' תוס' שפיר דל"ש לומר איידי דרישא דסיפא לא איירי דומיא דרישא דסיפא איירי בקנין ורישא לא איירי בקנין אבל לתי' תוס' בב"ב דרישא לא מהני במ"ש נמי מהני בשטר וקו' מהרש"א במ"ע מ"א לאח"מ אפי' מחיים נמי ול"ל כתירוץ מהרש"א הא רישא דומיא דסיפא וצ"ל דאמרינן איידי אפי' סיפא אתי דומיא דרישא וגו' מהרש"א במקו"ע (מא"י לאח"מ אפי' מחיים) מאי מקשו תוס' בב"ב דף הנ"ל כו' אלא ע"כ דלא אמרינן איידי אלא היכא דסיפא דומי' דרישא וקו' הנ"ל במ"ע מ"ע מ"א לא"מ אפי' מחיים נמי ואאמו' דקשה מאי מק' תוס' בד"ה והא לא משך כו' ל"ל מוקי מתני' בהושלש מתחילה לכך וטעם הוא משום מצוה לקיים דברי המת א"כ למה תני במתני' הי' אומר תנו מנה זה לפלוני נותנין לאחר מיתה הא אפי' בלא תנו נותנין משום מצוה לקיים ד' המת אפי' א"א הולך מנה לפלוני כדמסיק הג' לקמן דרישא ול"ל תנו כתבו בסיפא נמי לא תנו הולך וצ"ל דקו' תוס' לר"פ דמוקי מתני' בש"מ ומשום דברי ככתובין וכמסורין דמי ק' נמי ל"ל תני בסיפא דהא פסקינן בשכ"מ אפי' אם אמר תנו מנה לפלוני יתנו לאח"מ וז"ל דתני תני בסיפא איידי דרישא והק' תוס' שפיר ל"ל מפרש טעמא דמתני' משום מצוה לקיים כו' ותני תנו איידי ולפ"ז אאמו"ר מאי מק' מהרש"א למ"ד דמוקי מתני' במע"ש מאי איריא לאח"מ אפי' מחיים נמי דלמא תני לאח"מ לאשמועינן דל"א מצוה לקיים כו' אלא היכא דהושלש לכך מתחילה וזהו מוכח ממתני' דקתני תנו במתני' ע"כ לאו טעמא משום מצוה לקיים וכו' וק' למה וצ"ל דלא הושלש מתחילה לכך ל"א מצוה לקיים כו' וזה שייך דווקא אי תני מתני' יתנו לאחר מיתה אבל אי תני מחיים לאו מוכח מידי דיכיל לטעות ולומר מצוה לקיים כו' אפי' בלא הושלש מתחילה לכך דזהו לא מוכח ממתני' אלא מהכא וצ"ל דקו' מהר ש"א קאי לתירוץ קמא דתוס' והא לא משך דמשו"ה לא מוקי מתני' משום מצוה לקיים כו' דביחידאי לא מוקמינן ובאמת אין חילוק בין הושלש כו' כנ"ל ומק' מהרש"א שפיר מ"א לאח"מ אפי' מחיים נמי ולפי"ז מתורץ קושי' הנ"ל לתי' תוס' דברישא לא איירי במ"ש קו' מהרש"א במ"ע דל"ש איידי דרישא הא סיפא אינו דומיא דרישא כו' די"ל דתי' תוס' דמפרש דמ"ט מהני בשטר ורישא לא איירי במ"ש סבר כתי' תוס' דמצוה לקיים לא מהני אלא היכא דהושלש מתחילה לכך וא"כ מעיקרא דדינא היכא פירכא קו' מהרש"א די"ל דמשו"ה תני לאח"מ לאשמעינן דל"א מצוה לקיים כו' אלא היכא דהושלש וכו' וע"כ מוכח אפי' לגמ' דידן דבל' תנו דדעתו היה דווקא על מתנה או דווקא על פקדון דאלת"ה ק' מאי מק' תוס' לוקי מתני' בהושלש מתחלה לכן וא"כ למה תני אפי' בלא תנו נותנין צ"ל דס"ל דקו' התו' קאי לר"פ דלדידי' נמי ק' למה תני תנו כו' ק' לר"פ צריך למיתני תנו דלמא דעתו היה על פקדון וא"כ אי לא אמר תנו אין נותנין דלמא שלא להשביע בניו אומר כן כ"ז מפרש תוס' בד"ה אית דגרסי אבל אם אמר תנו הודאה גמורה היא וא"כ לא איירי תנו אבל אם הי' הטעם משום מצוה לקיים כו' ק' למה תני תנו במתני' וכו' לגי' שלנו דמתני איירי במתנה בש"מ אמרינן בלשון תנו דעתו הי' דווקא על מתנה וצ"ל לגי' שלנו דמתני' איירי במתנה בש"מ אמרינן בלשון תנו דעתו הי' דווקא על מתנה וצ"ל דקו' מהרש"א קאי דמפרש תנו מנה לפלוני פקדון שיש לו בידו דל"ל דבסתמא לפרש דמתני' איירי בפקדון ולא פירש דבריו הא לפי הנ"ל ע"כ לא יכול לפרש ל' תנו אלא מתנה אע"כ דקו' מהרש"א קאי דמפרש דבריו פקדון וא"כ לא שייך לטעות דלמא דעתו בל' תנו על מתנה הא מפרש דבריו פקדון ומק' מהרש"א שפיר ודו"ק, אך אמר אדמו"ר דמהרש"א למק' מידי דאי מפרש דמתני' איירי בפקדון קו' הנ"ל במקו"ע מ"א לאח"מ אפי' מחיים נמי ול"ש תי' מהרש"א איידי דרישא הא כבר כבתנו דל"א איידי אלא היכא דסיפא דומיא דרישא ואי מתני' איירי בפקדון סיפא אינו דומיא דרישא דסיפא איירי בפקדון ברישא ל"ש פקדון ותי' של אדמו"ר ל"ש דמתני' אשמועינן דל"א, מצוה לקיים וכו' אלא היכא דהושלש מתחלה לכך דק' השתא דקתני לאח"מ נמי אינו מוכח דל"א מצוה לקיים וכו' אלא היכא דהושלש מתחילה לכך דהא מתני' איירי בפקדון ולא מקשה מהרש"א מידי ודו"ק, וצ"ל דמהרש"א הוכיח דע"כ דזהו לאו דיוק הוא א"א משום מצוה לקד"ה למה קתני תנו דאל"ה מאי צריך הגמ' לומר דמשו"ה לא קאמר ר"ז כר"פ וא"כ למה תני תנו ברישא ול"ל תני אפי' אם אמר כתבו ול"ל מסיפא עצמו דמ"ה ל"ק כר"פ דא"כ למה אמר תנו לפלוני אפי' ל"א תנו יתנו לאח"מ דזהו לאו דוקא אי תני תנו אי לא וא"כ מק' מהרש"א שפיר מ"א לאח"מ אפי' מחיים נמי אפי' לתי' תוספות דל"א מצוה לקיים וכו' אלא היכא דהושלש מתחלה לכך ול"ל דילמא מתני' אשמעינן הכי כנ"ל מדקתני תנו ק' הא השתא לאו דוקא היא תנו כנ"ל וא"כ לתי' תוס' דמה"ש מהני בשטר קו' מהרש"א במ"ע דל"ט אידי כיון דסיפא אינו דומיא דרישא וצ"ל איירי אפי' סיפא אינו דומיא דרישא, אך לפי"ז למ"ק מהרש"א מידי בתוד"ה והא לא משך דמפרש תוס' דמתני' ליכא לאוקמי' בהושלש מתחילה לכך הא לא קתנו זהו והק' מהרש"א הא ע"כ מתני' קתני זהו ואמ"ו דע"כ קו' מהרש"א אינו אלא לר"פ דלר"ז ל"ק קו' מהרש"א דלדידי' א"צ זה דכל כוונת זה על ציבורון למעט הלוואה וזה ידעינן לרב ממילא דאין מ"ש בפקדין א"כ ע"כ צ"ל לר"פ דקאי זה במתני' דאל"ה דלא קאי זה במתני' וא"כ הא דא"צ זה דל"ח למנה קבור וא"כ לר"פ מק' מהרש"א שפיר דהא קאי זה במתני' אבל נר' דקו' תוס' א"א לר"ז לכאורה מאי מק' תוס' בד"ה הא לא משך דלמא איירי מתני' בהושלש י"ל והאיך קתני ברישא לא יתנו לאח"מ הא תנו כזכי דמי ול"ל דמתני' אתיא כר"י דס' בעבד נמי חיב לו דזהו דוחק דמפרש תוס' מקדם אפי' מה דהלכה כר"מ לענין מצוה לקדה"ש מכ"ש לענין זה דלאו הל' כר"מ דלא אתיא מתני' כוותיה צ"ל דתוס' הכא סבר כתי' תוס' ב' בגיטין בד"ה כל האומר תן כאומר זכי דמי כו' דבמתנה ל"א תן כזכי דמי אבל בגט שחרור דאמרינן תן כזכי דמי ולתי' זה אפי' אינו מסור מיד ליד נמי תן כזכי דמי ולפי"ז ק' לר"ז דמפרש דמתני' איירי במ"ש וע"כ איירי דהגיע ליד מחיי' רק דלא מסר מיד ליד ולפי הנ"ל אמרינן אע"ג דאינו מסור מיד ליד נמי תן כזכי דמי אע"כ למה קתני במתנ' לא יתנו לאחר מיתה הא תן כזכי דמי וצ"ל דמתנ' אתיא כר"מ אליבא דר"ז דסבר חוב הוא לעבד וא"כ מקשה תוס' שפיר לר"ז לוקמי' מתני' בהושלש מתחילה לכך וליכא להקשות האיך תני ברישא לא יתנו לאח"מ הא תן כזכי דמי די"ל דמתני' אתיא כר"מ י"ל דדוחק הוא לאוקמ' הכי הלא בל"ז אליבא דמתני' אתיא כר"מ אבל לר"פ לא מק' תוס' מידי ד"ל כנ"ל וא"כ למה תני ברישא ליתני לאח"מ ול"ל כו' דמתני' אתיא כר"מ די"ל דדוחק לאוקמי הכא ולדידי' דמוקי מתני' בשכ"מ אינו מוכרח לאוקמי' מתני' כר"מ דלק' מרישא די"ל דאיירי דלא נטלתו שליח אלא לאחר מיתה כדמפרש תוס' בד"ה האומר תנו גט וכו' וסיפא בתני מנה נמי איירי דשליח לא נטל אלא לאחר מיתה ואפ"ה יתנו לאח"מ דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין