גבורת יהונתן עב

מסוים י"ל לעולם דלאו עשיר הוא רק פקדון היא בידו דחשבו אותו לאיש ואף אם ימות פתאום ולא יפקד אם הוא פקדון יוציא מיתומים בסימן כמ"ש הרא"ש, ואין ראי' כלל דעשיר הוא, ולפ"ז נכונים דברי הרא"ש דלא מיירי דפקד לאפטרופס דגבי' יש חשש מאג"ק כנ"ל רק לגבי יורשי הנפקד יש לחלק דאין מוציאין מידם יש לחוש שפקדון הוא דע"ז סומך המפקיד ואי' אין מוציאין מידו ל"ש דיפקוד איש ויניח מעותיו על קרן הצבי וה"ז בחזקת עשיר דהכל שלו, ול"ק דיפקיד בב"ד דאין זה חשש כלל לגבי אפטרופס רק אמרינן סתמא דחזינין אי רגיל להפקיד או לא, ונכונים דברי הרא"ש שמחלק גבי יתומים בכל דבריו, ודברי רש"ל על רש"י צ"ע דלפמ"ש א"צ לדוחקו ודברי רש"י נכונים. סליק

נשלם העתק חילוק שבעה עשר בסוגיא דדהבא פריכא: בעזר נותן לעמו דברות עשר אשרי העם שלו ככה

חלוקא דרבנן בשמעתין ד תנו גט במס' גיטין דף י"ג

בתוספות ד"ה אית ספרים דגרסי וכו' והקשה מהרש"א לפי האמת ל"ל מיתוקמ' מתנ' בברי בפקדון ואפי' אין ציבורין ואמו' ליישב קו' מהרש"א דלכאורה קשה לפי בי' שיטת הישינים דמתני' איירי בפקדון א"כ מפ' בב"ב דף קנ"א ע"ב ורב נחמן דסבר מתנת ש"מ במקצת בעינן קנן ומתני' דהכא דקתני תנו גט זה לאשתי כו' לא יתנו לאחר מיתה תנו מנה לפלוני יתנו לאחר מיתה והא סיפא דומיא דרישא מה רישא דלא קני מיני' הא כל קושי' הגמ' הוא לר"פ דאוקמי' מתני' בשמ' ומיירי מתני' בפקדון ובזה ודאי א"צ קנין אעכצ"ל דלשון תנו סובל מתנה והודאה על הפקדון וא"כ דבלשון תנו יכול לומר דדעתו הי' על הפיקדון שהפקיד אצלו ולפ"ז דר"פ שמשני שפיר דמשו"ה אמר רב שמתני' בציבורין איידי דאיירי מתני' בשמ' ושמא דעתו מה שאומר תנו הי' על הפיקדון שהחזיר מה שהופקד אצלו, ומשו"ה בעי' ציבורין דחיישינן למנה קבור אבל הגמ' בב"ב פריך שפיר דילמא מה שאמר תנו דעתו הי' על מתנה ופריך הגמ' שפיר והא לא קנו דילמא מיני' ואמאי יתנו לאח"מ אבל לפ"ז מפ' תוס' בד"ה אית דגרסי לאוקמא מתני' בברי ובפקדון ואפי' אין ציבורין דלא חוששין מה שאומר תנו אולי דעתו הי' על מתנה וא"כ בברי למה יתנו לאחר הא לא משך ואאמו"ר דע"כ מוכח לאית דגרסי דמה שאמר תנו לית לן לספוקי אי דעתו הי' על מתנה דב' סברות יש לכאן לר"ז דמוקי בברי או דמתני' איירי בין בברי בין בשמ' וכל חד וחד לפי קנינו בברי איירי במעמד שלשתן ובשמ' משום דברי שמ' או י"ל דדוחק הוא לאוקמו' מתנית' בכל גוונא דצריך לחלק מתני' בברי במ"ש ובש"מ לא איירי במ"ש, וזה דוחק לפרש במתני' ומהרש"א מקשה בבבא בתרא דף קנ"א ע"ב בד"ה תנו מנה וכו' למ"ד דמפרש דמתני' איירי בברי ובמ"ש וא"כ למה יתנו, לאח"מ אפי' מחיים נותנין ותירץ מהרש"א דתני יתנו לאח"מ איידי דרישא ולפ"ז ק' מאי פריך הגמ' ר"פ מ"ט לא כר"י דלמא משום דקשה לי' קושית מהרש"א מאי איריא לאח"מ אפי' מחיים נמי ותי' מהרש"א דוחק ומשו"ה מפרש במתני' בשמ' וצ"ל דהגמ' פריך הכא ל"ל כר"ז, ומתני' יכול לאוקמי' בברי ובשמ' ואיצטריך למתני יתנו לאח"מ משום שכ"מ דל"ש אלא לאח"מ ומשני הגמ' ר"פ סבר במ"ש בין במלוה בין בפקדון וא"כ אי מוקי בברי ושמ' צריך לחלק מתני' בברי וא"צ ציבורין ובשמ' צריך ציבורין דיקא משום מנה קבור ומשו"ה מוקי מתני' דווקא בשמ' ולפ"ז אאמו"ר די"ל דזהו פי' בתוד"ה קסבר ר"פ כו' וי"ל אע"ג דמתני' לא משמע לאוקמו' במ"ש אפ"ה לר"פ משמע שיש לו כח וטעם לא פליגי על ר"ז ע"ש, וזהו לכאורה תמוה דל"ל משמע לישנא דר"פ כנ"ל טעם בפני עצמו ולפי הנ"ל א"ש בשלמא לרב ל"ק ל"ל מותי' מוקי מתני' בברי ובאמת אין ציבורין ובמ"ש. דסבר בין במלוה בין בפקדון די"ל דק' לי' קושית מהרש"א מאי אירי' לאח"מ אפי' מחיים נמי ותירץ מהרש"א דחיק לי' וסבר דל"א איידי דרישא ול"ק לוקי מתני' בברי ובשמ' כנ"ל די"ל דצריך לחלק מתני' בברי א"צ ציבורין ובשמ' צריכין ציבורין ומשו"ה ומשני הגמ' דר"פ סברי בין בפיקדון וצריכין לחלק מתני' כנ"ל, אבל הקשה האמו"ר לאית דגרסי דמפרשי דמתני' איירי בפקדון וקושי' הנ"ל במקומה עומדת מפה"ג ר"פ מ"ט לא כר"ז דלמא משום דקשה לי' קושית מהרש"א מ"א לאח"מ אפי' מחיים נמי ול"ל כנ"ל דהגמ' פריך לוקי בברי ובשמ' וא"כ צריך למתני לאח"מ תו משום שמ' דלא מהני אלא לאח"מ ק' הא צריך לחלק מתני' בלשון תנו דבשמ' בפקדון איירי ובברי במתנה איירי וא"כ מפה"ג וז"ל א"כ לדידי' דמפרש דמתני' איירי בשמ' ואיירי בפקדון נמי ק' קושית מהרש"א מ"א לאח"מ אפי' מחיים נמי לדידי א"ד איידי דרישא ופה"ג שפיר לוקי בברי ובמ"ש ונמי איידי ולפי"ז מתו' מ"ק תוס' שפיר לוקי בברי ובפקדון ואפי' אין ציבורין ול"ל כנ"ל דלמא דעתו הי' בלשון תנו על מתנה וא"כ קשה הא לא משך אי אמרת הכי וא"כ קשה כנ"ל מפה"ג ר"פ מ"ט לא כר"ז דק' לי' קו' מהרש"א מ"א לאח"מ אפי' מחיים נמי והוא לא סבר איידי דרישא ול"ל דהגמ' פריך לוקי בברי ובשמ' ג' הא צריך לחלק דבברי איירי במתנה ובשמ' בפקדון איירי ול"ל כנ"ל דלדידי' דמפרש דמתני' איירי בשמ' ובפקדון נמי ק' קושי' מהרש"א מ"א לאח"מ כו' די"ל דמשו"ה תנו לאח"מ דלמא דעתו הי' על מה שאמר תנו על מתנה ולא מהני אלא לאח"מ וא"כ מפה"ג וצ"ל דלשון תנו אמרי' דדעתו הי' דווקא אפיקדון ומק' תוס' שפיר לוקי בברי כו' רק דז"א מוכרח לומר אלא לאית דגרסי דמתני' איירי בפקדון אבל לגירסא דידן מתני' איירי במתנה ר"ל בלשון תנו דעתו הי' מתנה ויכול לומר דדעתו הי' נמי על פקדון ול"ק מפה"ג די"ל כנ"ל דקושי' הגמ' קמי לוקי בברי ובשמ' וא"כ לא פריך מהרש"א מידי לוקי מתני' בברי ובפקדון ואפי' אין ציבורין די"ל דלמא דעתו הי' בלשון תנו על מתנה וק' הא לא משך ומשו"ה מוכרח לפרש דמתני' איירי בשמ' ולק"מ ודו"ק

אך אאמו"ר דמהרש"א הוכיח אפי' לגי' דידן נמי מוכרח