גבורת יהונתן סח

לשלם אונאתן, דקי"ל כרבי"ו, ואף אם נתייקר יותר מו' חדא, מאי איכפת להו, כיון דהלוקח עומד במקחו אין להם הפסד הלא דרך התגרים למכור ואין חוששין לנתייקר, ועוד לא הלוקח לב"מ בכה"ג כנ"ל בתוס' וברא"ש, ולכך אין נ"מ בין ר"ט לרבנן אבל אם יהיו מאונים שימכרו שוה ו' בה' ויוזלו על ה' לר"ט חייב הלוקח לשלם אונאה לכו"ע דהא בהא מודה רבי"ו כמש"ל המשנה כר"ט, ואין המוכר משא"כ לרבנן דהוי ב"מ והפסידו דמי אונאה ושפיר שמחו כשאמר להן כל היום חוזר משום דביטול מקח ל"ש, ואין מקום לקו' הש"ס, ועכצ"ל דגם בס"ד ידעינן דתגרי לוד לא עבידי דטעו וכל מש"ל נסתר

אך לפ"ז קשה על תוס' דמקשים לעיל דלא הו"ל לתרץ ב"מ ל"ש רק הל"ל דחוזר כל היום וחוזרת לעולם חד היא, וז"א דא"א ב"מ שכיח א"כ ס"ל הש"ס דבס"ד תגרי לוד נמי עבידי דטעו א"כ מה בכך דחוזרת כל היום ולעולם חדא מ"מ הו"ל לשמוח בדברי ר"ט דאם יקרה שימכרו שוה ו' בה' ויוזל על ה' לר"ט הוי אונאה ולרבנן אין להם כלום דהו"ל ב"מ, ומה בכך אי החזרות שוות או לא, לכך הוצרך הש"ס לשינויי ב"מ לא שכיח, וא"כ ליכא למיחש שיהי' מאונים בכה"ג דיותר משתות ל"ש ובשתות אין כאן מחלוקת, אך קשה הא הוכרחנו לעיל דא"א לומר כן דא"כ מאי פריך לעיל מאי שמחו הא י"ל גם טעם זה, אף דל"ש מ"מ כל דהו איכא כמ"ש המפרשים, אך י"ל דיש לחלק בשלמא אי לעולם חוזר או לזמן ארוך שפיר יש לחוש בין כך ישתנה המקח ביוקרא וזולא וכדומה אבל אי שיעור חזרה היא זמן מועט בכדי שיראה כו' ודאי ל"ש דברגע א' ישתנה השער, ופשוט, א"כ לעיל דקיימינן בהך שיטה דלעולם חוזר קשה שפיר למה חזרו, הא יש להם ריוח בזולא דבזמן ארוך שכיח להשתנות השער א"כ ל"ק קושית התוס'

וצ"ל דקשה לתוס' קושית מהרמ"פ [צ"ל מהרי"פ] וצ"ל דס"ל להש"ס בהך עובדא דתגרי לוד שהי' בימי קדמונים בימי ר"ט וחביריו לא יחלוקו תנאי בתראי ר"י וחביריו, וא"כ קושי' הש"ס לר"י דס"ל תגר אין לו אונאה במאי שמחו ול"ל כקושית מה ל דיעשה תחבולה להוזיל המקח, ואח"כ לבקש אונאה הא תגר אין לו אונאה ויפסיד, והוכרח לשנויי שמחו בשתות עצמה, והא דקאמר מסייע לי' לר"ט דאם הם מאונים יכולים לחזור משום דת"ק ס"ל תגר יש לו אונאה, ולא יחלוק על עובדא הנ"ל כמש"ל, ולדידי' קשה למה חזרו, וצ"ל מסייע לי' לר"נ וא"ש, ולפ"ז דכל סוגיא דלעיל הוא ליישב הך עובדא אף לר"י דאין לתגר אונאה, א"כ ל"ל מש"ל דיש נ"מ אם הם יטעו א"ע, דתגר אין לו אונאה

אך קשה מנ"ל לתי' זה, די"ל על קושית [מהרי"פ] תירוץ אחר כתי' הש"ס דשמחו בשתות עצמה וא"צ לדוחק ש תוס' ורש"י דמקשים לקמן מה בכך דמוכר לעולם חוזר מ"מ אם תגרי לוד יקנו סחורה ביוקר יכולים לחזור כל יום, ותי' הואיל וקונים הרבה ביחד לא עבידי דטעו, ולפ"ז סברת [מהרי"פ] שייך כאן ג"כ דתגרי לוד כשירצו לקנות יעשה המוכר שלהן תחבולה להוזיל אצלן מאד כדי שיקנו מהר כדרך התגרין כשרואין הסחורה בזול, ואח"כ יבקשו מהם אונאה [כמהרי"פ] לו ל"ש תירוץ תוס', וא"כ שפי' מקשה הש"ס במאי שמחו ול"ל [כמהרי"פ] שיכולים לעשות תחבולה הלא גם להם יקרה זה שהמוכר שלהן יעשה ג"כ תחבולה כזו, ושמחה זו מה עושה, אמנם ודאי להוזיל יותר משתות ל"ש כמש"ל דמה"ת להוזיל כ"כ והתחבולה ניכר רק אי הוזל בשתות בכדי שהדעת טועה ולר"ט לא אמרי' א"א לצמצם, כנ"ל אך כ"ז בלוקח דעלמא שאינו בקי בטיב מו"מ להבחין בצמצום שתות ובפחות משתות אבל תגרי לוד בקיאין אמרינן אם רואין שהמוכר נותן בזול שוה ו' בה' יתחכמו המה שלא יהי' פ"פ להמוכר לתבוע האונאה דבקיאין הן למאד, וזה תי' הש"ס שמחו בשתות עצמה דלהן יהי' תחבולה בשתות עצמה כקושי' מהרי"פ, אבל לוקחין שלהן אינן יכולין לעשות כן כי בבקיאתן יוסיפו וא"ש, וא"צ לכל הדוחק של תוס' וצ"ל דתוס' ס"ל דקי' מהרי"פ ליתא, ועיקר כתי' מהר"מ דלמוכר בשוה שכיח קינים, וא"צ לתחבולה ועיין באס"ז

אך לפ"ז קשה קושי' אס"ז דמ"פ פושט דלעולם חוזר, ואיך אפשר לפשוט הא הך איבעיא גופה אינה מוכרע והיא גופה מספקא לי' א"א בפחות משתות הוי מחילה, וא"כ מוכח דלעולם חייב [צ"ל חוזר] אי י"ל דלא הוי מחילה די"ל בכ"ש כו'

ואפשר ליישב ע"פ מה שמקשים כל המפרשים דילמא באונאה אין כח ביד המלוה לחזור מהמקח לא די שהוסיף לרמאות ולמה יהי' רשות בידו לחזור, וכבר נודע תי' תוס' משום דהוי מקח טעות לכך שניהן חוזרים ולהפוסקים דס"ל דלא הוי מ"ט י"ל תי' אחר דחששו חז"ל לערמת המוכר כמ"ש מהרי"פ שימכו' בזול כדי שיקפצו קונים, ואח"כ יתבעו אונאה רק המניעה היא כמ"ש מהרי"פ דא"א לצמצם בשתות, וכ"ז עכשיו דביתר משתות הוי ב"מ לכך א"א לצמצם, אבל לולא דעשו חז"ל זה רק דלעולם אין ביד המאנה לחזור הי' בידם לצמצם להוסיף ולהוזיל יתר משתות לכך עשו חז"ל להפר עצת ערומים, שיהי' ב"מ, אך כ"ז א"א דפחות משתות הוי מחילה לכך א"א לצמצם, אבל א"א אף בפחות משתות מחזיר אונאה הי' בידם לצמצם בשתות ועדיין לא הועילו חז"ל בתקנתן ועכצ"ל כתי' התוס' דהוי מ"ט, וא"כ לא חל המקח כלל ופשיטא דלעולם חוזר דמה יועילו אם יאמר הואיל ושתק כ"ש כו' מחל, או נתרצה וכי בשתיקתו או בדיבורו יכו לעשות קנין מה שלא היה קנין כלל, והגע עצמך אם קנה דבר כמו מטבע בחליפין, וכדומה וכי יועיל מה שיאמר אח"כ שהי' מרוצה שיקנה אטו באמירה דלית בי' מששא וכ"ש בשתיקתו, ועכצ"ל למ"ד בכדי שירא' כו' לא ס"ל דהוי מק"ט, וא"כ הכל א"ש, ותפשוט כו' דל"ל הא דאמרי' בכדי שיראה הוא להך ס"ד דאף בפמ"ש לא הוי מחילה ז"א דלהך שיטה קשה למה ביתר משתות יהי' יפה כח המאנה לחזור ול"ל כנ"ל כדי להפר עצת ערומים, היינו להך שיטה בפ' משתות הוי מחילה א"כ י"ל כתי' הנ"ל, וקשה א"כ ותפשוט כו' וא"ש, ובזה ניחא מה דדייק באס"ז בפחות משתות לרבנן הוי מחילה ולא קא מספקא לי' לר"ט נמי, ולפי הנ"ל ניחא דודאי סברת חוץ הוא, ואף בפ' משתות לא הוי מחילה דדין פרוטה כדין מאה כמ"ש אפי' בפרוטה אסור לאנות רק ההכרח כיון דהביאנו לכלל ספק הוא דא"כ צ"ל ב"מ לעולם חוזר, כנ"ל, וזה לא מסתבר דמצינו בהדיא דר"י ס"ל בין כך ובין כך בכדי שיראה כו', אבל לר"ט בלא"ה צ"ל דס"ל לעולם חוזר דל"ל בכ"ש, א"כ ע"כ לא ס"ל כתי' דהוי מק"ט, וא"כ קשה למה בב"מ יפה כח המוכר ול"ש כדי להפר עצת כו' הלא עדיין לא הועילו דיש בידו לאנות משתות עד שליש, ול"ש א"א לצמצם, דהא משתות ועד שליש אפשר לצמצם, וע"כ דר"ט ס"ל לעולם חוזר וא"כ מהיכי תיתי נאמר דהוי מחילה לכך לא מספקי' לי' אלא לרבנן, וא"ש, ג"כ מה שהקשה לפי' ר"ת דס"ל דרבא סובר רצה חוזר, א"כ מנ"ל לפשוט מאי דמספקא לן בלי ראי', ולפי הנ"ל ניחא כיון דמסיק רבא בין כך וכו' בכדי שיראה כו' א"כ מוכח להך מ"ד דהוי מחילה כנ"ל, אך לפמש"ל דס"ל לר"ט כתי' מהרי"פ דלא חיישינן לערמה דשכיחי קונים לקנות בשוה א"כ ל"ל הטעם הנ"ל דלכך תקנו חז"ל ב"מ ביתר משתות ונסתר כל הנ"ל א"כ קושי' אס"ז במק"ע

וצ"ל תירוץ אחר והוא דודאי ס"ל מש"ל דא"א כתי' דלכך שניהם חוזרים בב"מ דהוי מק"ט פשיטא דלעולם חוזר והוא נכון, רק דעיקר הקושיא למה יהא יפה כח המאנה לחזור בב"מ דבאונאה אמרי' כדעת הרמב"ם דבנתייקר מ"מ תובע אונאתו, א"כ חוטא נשכר דפ' משתות ונתייקר צריך לשלם מביתו, ואם יאנה יותר משתות ונתייקר פטור דהוי בטל