גבורת יהונתן סז

דהלוקח ירגיש בתחבולתו דמה"ת להוזיל כ"כ דעל מקח בשוה יש קונים הרבה כמ"ש מהר"י והאיך ס"ד להוזיל כ"כ וירגיש בתחבולתו, אבל בשתות שפי' יכולים לראות שהוא דבר שהדעת טועה, אך לשיטת רבנן לא אפשר כמ"ש מהר"י דא"א לצמצם, אבל לר"ט אף ביתר משתות ליכא ביטול מקח שפיר מצמצי בצ"א דלא יהא פחות משתות עכ"פ, ולא השביח אם יהי' פרוטה יותר משתות, דמ"מ לא הוי ב"מ, ול"ש כאן צמצום, כיון דצ"א משתות ולמעלה א"צ צמצום ופשוט, וע"ש בגמרא, שמחו בשתות עצמה דלרבנן אם היו מבקשים תחבולה היו צריכים צמצום ביותר אבל לר"ש לא הי' צריכים לזה, ולכך כשאמר כל היום חזרו דלר"ט לא הרויחו מקודם רק דא"צ לצמצום, ולעומת זה באם יפסידו אם יאנה את חבירו בשתות או יותר, שהי' לו ללוקח פנאי אתך, והפסד מרובה משכר לכך חזרו, וא"ש, וא"צ לכל הדחוקים של התוס'

וצ"ל דבאמת אלו היה אפשר עי"כ דהאי בעיא שני' לא אתיא רק להס"ד דפמ"ש לא הוי מחילה, הוה אמרי כן דזהו בתכלית הדוחק שיהי' הבעיי' סובב והולך על יסוד רעוע, מה דלא קיי"ל כן, אבל בלא"ה אף לפמ"ש עדיין קשה הקושיא, ועוד, וכמ"ש המפרשים באס"ז דל"ל לשינויי לקמן ב"מ ל"ש הול"ל דחוזרת כל היום וחוזרת לעולם, חדא היא כמ"ש הרוצה לחזור חוזר בו ביום, אלא ודאי דהקושיא היא לס"ד דעד שליש לר"ט כמו פמ"ש לרבנן, ומקשה הש"ס אף דנאמר דחזרת יום א' ולעולם חדא היא מ"מ יש להם ריוח משתות עד שליש דלרבנן הלוקח יכול לחזור ולבטל המקח משא"כ לר"ט ואיצטריך לשינויי ב"מ ל"ש דהיי' משתות עד שליש ל"ש, ולכן דבלא"ה צ"ל כן בחרו תוס' בפירושם, אך קשה דגם הך קושיא י"ל דבלא"ה קשה על תוס' ל"ל לדחוק דהמקשן והתרצן יהיו מחולקים אם הך שתות עצמה הוי מחילה, לר"ט כדאי ששמחו בו התגרים או לא דהיא מסברות דחוקות כנראה מדבריו ולמה לא בחרו בפשוט דהא אמרי' לקמן לימא מסייע לי' לר"ט דאמר מוכר לעולם חוזר וכו' ומשני תגרי לוד לא עבידי דטעו, והק' בא"ז למה אמרי אמאי יחזרו בס"ד דגם הם טועים ולא הק' במאי שמחו מתחלה דהא אם הם מאנים עד שליש יפסידו לר"ט ע"ש בדוחק לתרץ ובאמת לק"מ דאי לא הק' במאי שמחו לק"מ, אא"א הוי מחילה, אכן א"א להס"ד דעד שתות ג"כ לא הוי מחילה, ובפחות משליש לר"ט כפחות משתות לרבנן לא הי' ק"מ דכל שמחתן הי' אם יאנו הלקוחות עד שליש שלא יהא סיפק בידם לביטול מקח. ולחזור רק לקבל אונאתו, כי התגרין חפצים בקיום המקח וא"כ מה הפסד יש להן אם הלוקח יאנה אותם שלא יהא סיפק בידם לב"מ רק לקבל אונאתן הלא חפצים ומבקשים בקיום המקח, והש"ס רוצה להקשות לכו"ע, לכן הקשו מאי חזרו והנה זאת היא סוגית הש"ס בכ"מ כשאומרים לימא מסייע לי', ודחי הך תי' לא קאי, רק דאין כאן סיוע די"ל כדדחי, אבל באמת אמרי' כהס"ד אף הכא נמי הכין היא, הנך תגרי לא מטעו הוא רק דחוי', ובאמת י"ל דאף המה בכלל הטעות רק כר"ט דמוכר לעולם חוזר, ולפ"ז הך סוגיא דלעיל כס"ד ס"ל דגם תגרי לוד טועים, רק דס"ל קיי"ל כר"נ לכך קאמר הש"ס בתחלה דהוא בתחלה כס"ד מהך דשמחו דע"כ לר"ט על שליש ולרבנן עד שתות לא הוי מחילה לכך שמחו תגרי לוד, ול"ק שמחה זו מה היא עושה הלא גם לכך יקרה הטעות, די"ל כמש"ל שכל חפצם בקיום המקח ואינם חוששים אם לא יהא סיפק בידם לחזור ממקח, א"א, דעד שתות הוי מחיל' וסברוהו כו' במאי חזרו לכאורה ע"ז עדיפא הי' להם להקשות במאי שמחו דהא אם יקרה להם הטעות יהי' עד שליש מחילה, רק דקושיא זאת, אינה, רק למ"ד ב"מ בכ"ש, אבל למ"ד ב"מ לעולם חוזרים, י"ל שפיר דשמחו דודאי בשביל מחילה עד שליש לא הי' באמת שמחים, כנ"ל דלעומת מה אם הם יטעו יהי' ג"כ מחילה רק דשמחו בשליש עצמו דלרבנן הוי ב"מ, ולעולם חוזר, משא"כ לר"ט דהס"ד דאין לוקח חוזר רק בכ"ש, ול"ק דהא אם יטעו הן, יהי' ג"כ זמן קנין לחזירתם, די"ל כר"נ קיי"ל דמוכר לעולם חוזר ולכך שמחו והש"ס רוצה להקשות אלי' דדה"כ ולכך ק' במאי חזרו דבאיזה צד יקרה להן הפסד במאמר ר"ט דזמן חזרה כל היום, דבשליש עצמו ל"ל הא לרבנן הוו ב"מ ולעולם חוזר דהא השתא קיימינין בהך שיטה דלעולם חוזר דלשיטה אחרת בלא"ה לא יתכן קושי' במאי שמחו, דל"ל דחזרו בשביל שתות דלרבנן רק בכ"ש ולר"ט כל היום, ז"א דמאי דהוי אונאה לרבנן היינו שתות הוי לר"ט מחילה גמורה ומשני משתות ועד שליש לר"ט הוי אונאה ומתחלה היה קושי' הש"ס כללי בין למ"ד חוזר לעולם בין למ"ד בכדי שיראה, אבל אח"כ דמשני משתות עד שליש הוי אונאה לר"ט חזר הש"ס להקשות פרטי מ"מ קשה ותפשוט דלעולם חוזר ובשלמא א"א לעולם חוזר באמת בהא דשתות הוי מחילה לא שמחו דאם הם יטעו בשתות יפסידו דהוי מחילה רק בזה שמחו דאם יאנו אותם יכולין אעפ"כ לחזור לעולם כר"נ אבל א"א בכדי שיראה לתגר א"כ במאי שמחו דל"ל בשתות עצמו דהוי מחילה לר"ט דמאי בכך דאם יהיו מאונים בשתות יפסידו ג"כ, ומשני שמחו בשתות עצמו היינו כתירוץ הש"ס לקמן דתגרי לוד לא עבידי דטעו וא"ש, וכך הי' הסדר בכמה דוכתי דהמקשן תופס כס"ד, והתרצן השיב כמסקנא וא"צ לדחוקים של תוס' וצ"ל הא דתוס' מיאנו בזה משום דהרא"ש פ' הספי' מביא דעת הרמב"ם דאם נתייקרו בשעת תביעה, מ"מ הלוקח תובע אונאתו דברשותו נתייקר, ורבינו יונה חולק עליו הואיל ובידו לחזור לא נתקיים המקח עד שעת התביעה, ואז כבר נתייקר ע"ש, ולכאורה מוכת מתוס' דלא ס"ל כר"י דתוס' כ' דלכך פריך הש"ס במאי שמחו דעדיף לתגרי לוד ביטול מקח מאונאה דבב"מ שניהם חוזרים וי"ל מה איכפת לתגרי לוד בחזרה מצדם, הלא חפצם בקיום המקח, וזהו אמונתם, וצ"ל בנתייקר בין כך, א"כ טוב להם לחזור כדי להרויח, וא"כ קשה ממ"נ אין ללוקח אונאה לדעת רבי"ו, וא"כ מה"ת יבטל המקח וכיון דאין לוקח תובע אונאה כלל אף בב"מ, אין המוכר יכול לחזור כמ"ש התוס' והרא"ש שם להדיא וא"כ עדיין אין הבדל בין ב"מ לאונאה וע"כ צ"ל כהרמב"ם וא"כ לר"ט בנתייקר אמאי ירויח הלוקח היוקרא דמ"מ יתבע אונאתם משא"כ לרבנן ה"ה חוזרים בו, והוי ב"מ ופטור מלשלם אונאתם, כי המקח נתייקר אך ק' לומר דרבי"ו חולק על תוס' והתוס' גופה י"ל מאי חזית דטוב להם בנתייקר הלא רע להם בהוזלה דאם מכרו שוה ה' בו' והוזל ועמד על ד' לר"ט אין הלוקח יכול לחזור בו דנשתנה השער כמבואר בחו"מ סי' רכ"ז משא"כ לרבנן הוי ב"מ ולכו"ע חוזר אף בשינוי שער, לכן צ"ל דלא מיירי תוס' מיוקרא וזולא רק ס"ל אף דלא נתייקר מ"מ טוב לה למכור שיהי' להם ברירה לבטל המקח דאם יהיו רואים שלוקח נותן עיניו בחפץ יאיימו עליו לב"מ, וע"כ ימחול להם דמי אונאתן ולעולם דעת תוס' כרבינו יונה, והנה ק' מאי מספקא לי' להש"ס בפחות משתות אי הוי מחילה נפשוט מדר"י דס"ל א"י לחזור וא"כ בפמ"ש הוי מחילה דאל"כ מקח בטל, ומדר"נ נשמע לרבנן דחולקין עליו היינו ר"י הנשיא דבהא לא מצינו פלוגתא ומתרצים דסוגיא הש"ס הוא לרבה דס"ל מתני' ר"נ וא"כ שפיר קמבעיא לי' ולתירוץ זה צ"ל דפליגי ר"נ ור"י ואי מוכר יכול לחזור או לא, ולפ"ז דמתני' ר"נ אין המוכר יכול לחזור וע' באס"ז, א"כ אי מכר שוה ו' בה' ונתאנה ואח"כ הוזלה מודה רבינו יונה דחייב לוקח לשלם מאונאתו דעיקר הטעם דרב"י הואיל ורצה חוזר לא נתקיים המקח וכאן במוכר דא"י לחזור ופשוט, ולפ"ז אי ס"ד בה"א דגם תגרי עבידי דטעו לכך מקשה הש"ס במאי שמחו דגם להם יקרה הפסד אם יהיו מאונים בשתות, כנ"ל, דהא מ"מ כ' להן לשמוח בדר"ט ולא בשתות עצמה, גם משתות עד שליש אם יאנו הלוקח באמת אין להם נ"מ בין ר"ט לרבנן דאם ימכרו שוה ה' בו' ויתייקר בן כך, א"צ