גבורת יהונתן סו

דאייתר לי' הא כבר שנינו ק"ח בקדושין כל הנעשה וכו' ולפ"ז קו' זו מתורץ, דאי ר"ל ס"ל כלוי כלי ש"מ א"כ הא דקתני כל המטלטלין קונין כו' פי' כשהמוכר נותן ללוקח מטלטלין אגב נקנה ג"כ מטלטלין אחרים, והיינו זא"ז, כלו' זה עם זה, וא"כ אי מפרש בהך דקדושין בכליו של קונה ושוה בשוה, א"כ חליפין בכליו של מקנה, לא שמענו במתני' עד ששנאה רבי כל המטלטלין קונין זא"ז, ולא אייתר כלל ומצריך צריכא, מה צורך לר"ל לפרשה בכיס מלא מעות, וכו' וע"כ לא ס"ל כלוי, ומעתה גם קו' הנ"ל מיושבת, דלפמש"ל הא דפריך מן כל המטלטלין קונין זא"ז, לאו מר"ל פריך דהא לר"ל ס"ל כתי' תוס' דשוה בשוה מהני ולפמש"ל אף במטבע מהני לר"ל דל"ש נשרפו חיטיך כו' ועכצ"ל דלר"נ דס"ל כר"י פריך אמשנה עצמה כמ"ש הרמב"ן דקשה הא לר"נ א"צ לפרש המשנה אפי' כיס מלא מעות דהא המשנה לא אייתר בקדושין וא"כ ק"ח לא שמענו כלל, ואיצטרך בש"ס, ואין מקים לקו' הש"ס, ועכצ"ל דליתא להך סברא ולפ"ז קו' תוס' שפיר

אך לפ"ז אין מקום לדברי מהרש"א דהקשה על תוס' דנקטו בדבריהם למ"ד פירי ומטנ"ח, הך תמורה למאי אתא, ולא הקשה אף למ"ד אין מטנ"ח, וצ"ל דמהרש"א דמהרש"א לא ביקש לתרץ דבאמת ד"ת מהני מטבע בשוה בשוה כמו פירי רק לדידן לא מהני משום גזי' דנשרפו כו' כיון דבפחות משוי' אין מטנ"ח ל"ש ל"פ, וא"כ תוס' דהקשו על קרא צריכא למינקט בלשונם למ"ד מטנ"ח משום דלישנא דתוס' דחיק' לי' למהרש"א וכתב להדיא דקרא אתי' למסתבר בפירי, אך י"ל דודאי הך קושיא ופירוקא דתוס' הם בין לשיטת רש"י ובין לשיטת תוס' כמ"ש מהרש"א להדיא דנקטו בלשונם כל הנישום לפירש"י דס"ל למסקנא אמרינן לר"ל לא אתיא כר"נ אלא כר"ש, וקשה דילמא ר"ל ס"ל כל הנעשה, ומטבע אין נעשה חליפין, רק דמיירי בשוה בשוה, וכן סיפא כיצד וכו' דהוי פירי ומיירי ג"כ בשוה בשוה, והוי דומיא, ולר"ל ל"ש שמא נשרפו כו' ועכצ"ל דקרא לא אתיא רק לפירי, אבל מטבע לאו מהני שוה בשוה ד"ת אבל לשיטת תוס' דס"ל דהך שקלא וטריא אליבא דר"ל הוא רק לס"ד דמטנ"ח דבמסקנא אין כאן פירי דשור (חיתין) [צ"ל חי תנן] וא"כ ל"ל דילמא סיפא מיירי בשוה בשוה דלא מהני דלא הוו דומיא דרישא, דהא מטנ"ח וא"צ שוויי' וא"כ י"ל שפיר כנ"ל דד"ת אף במטבע מהני שוה בשוה רק כמו פירי רק מגזי' נשרפו כו' לא מהני, וא"כ תי' דה"ק אח"כ הך קו' דלמ"ד פירי ע"ח קרא בקשו להק' לשיטתו זולת לשיטת רש"י ולשיטתו לק"מ דקרא אתיא למטבע דקונה ד"ת ולכך הק' למ"ד מטנ"ח והקו' היא לכל השיטות

ולולא הנ"ל היינו אומרים דס"ל למהרש"א אף לשיטת רש"י דלמסקנא שור חי קרוי פירי ומ"מ אין אנו אחראין לומר דהך שקלא וטריא דר"ל היא למסקנא דילמא רק לס"ד כמבואר בש"ם, דלמאי דס"ד וכו' אבל במסקנא באמת ס"ל לר"ל מטנ"ח, ורישא מיירי שוה בשוה וכן סיפא בפירי, ואצ"ל דלשיטת רש"י אתיא קרא דתמורה לפירי, ול"ל לתוס' לעשות פירוד בין ב' השיטות, אלא ודאי דלא ס"ל לתוס' הך סברא לומר נשרפו כו' כתי' מהר"מ, אבל לפי משכ"ל עכצ"ל לרש"י כן דאף לפי המסקנא דל"ל להמסקנא באמת לר"ל מיירי רישא וסיפא בשויו, דא"כ חליפין כלים דמהני אפי' באינו שוה לק"מ לוקמי בהך מתני' הן בקדושין דהא שם שווי' דוקא ופחות משווי' לא נשמע שם, וה"ז למדנו מהך דב"מ כל המטלטלין קונין זא"ז, אף באינו שוה, וגופא דחליפין קני' נעל קמ"ל קנין נעל דהוי שני קנינים לר"ת וא"צ ר"י לר"ל לומר.. כיס מלא מעות דלא אייתר לי' כלל, ועכצ"ל אף למסקנ' לא ס"ל לר"ל דמתני' מיירי בשוה בשוה, דהא סתמא קתני רק בפירי עבדי חליפין ושפיר אייתר הך משנה, דב"מ, וא"כ קושיא הנ"ל על המהרש"א במקומה עומדת ודו"ק היטב

נשלם העתק חילוק חמשה עשר בסוגיא דמטבע נעשה חליפין: בעזר מנחיל לאוהביו שלש מאות ועשר. ורב טובו להם מצפין

חילוק ט"ז

בסוגיא דתגרי

לוד

(ב"מ דף ג'

) יש להקשות מאי דוחקי' דרש"י ותוס' לפרש דשמחו בשתות עצמה דס"ל לש"ס בפחות משתות הוי מחילה לר"ט, ועיין באס"ז שכ' מה שאנו גורסין דהוי מחילה ור"ט אינו מגי' ישנה, רק סתם שמחו בשתות עצמה וכ"נ להדיא מתוס' למעיין היטב שעל ידו נתעוררו כמה ספיקות רבות בתחלה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר, וגם לחדש פלוגתא חדשה, והעיקר נ"ל דהאי בעי' שני' אזיל להס"ד דאף בפחות משתות לא מהני מחילה, דלא כהילכתא, ולא נ"ל, דהא הביא באס"ז קושיא בשם מהר"י פאלק דילמא לכך שמחו כדי שאם לא ימצאו קונים ימכרו בזול, ואח"כ יבקשו אונאתו, ע"ש, והנה הש"ס פריך למ"ד ביטול מקח לעולם חוזר אמאי חזר ומשנו ביטול מקח ל"ש, ולא הי' להם לחזור אף דעל יתר משתות יש להם הפסד בדברי ר"ט הואיל ומשתות ולמעלה עד שליש יש להם ריוח, והנה טעם דביטול מקח ל"ש דאין דרך לטעות ולאנות יותר משתות וזהו אם הדבר נעשה בכונה, אבל כפי קושית מהרי"פ דכ"ז הוא תחבולה שיקפצו קונים, אף ביתר משתות שכיח, ולפ"ז (קשה) קושית הש"ס לעיל א"א בכ"ש כו' במאי שמחו א"ש, דל"ל דשמחו כקו' מהרי"פ א"כ יקשה למה חזרו הא יש להן ריוח בשתות ולמעלה אף אם ב"מ הוא בכ"ש, דכיון דעושה בתחבולה שכיח הוא וכנ"ל, ומשני הש"ס שמחו בשתות עצמה כו', ע"פ דכ' מהר"י הנ"ל דלא עשו תחבולה זו לרבנן אף בשתות משום דא"א לצמצם, ובפחות הוי מחילה וביתר הוי ב"מ, ולפ"ז שפיר י"ל דלרמאות עשה הלוקח ולהוזיל ביתר משתות כדי שימהר לקנותן זה א"א