גבורת יהונתן סה

תליא בשיטת רש"י ותוס' אי אמרי' דשור מקרי פירי דבעינן דומיא דנעל לגמרי אף זה בכלל פירי דל"ד לנעל, אא"א דלא הוי פירי רק אוכלים דאין מתקיים א"כ אלו שנפסל בהוצאתו מיקרי נמי כלי, וא"ש דתוס' הקשו לרש"י בשלמא לשיטתם שפיר י"ל ה"נ מסתברא דאף דלרב ולוי סיפא מיירי ביש דמים, גם רישא מיירי כה"ג, וא"כ אין כאן ראי' ממטבע דנ"ח דל"ל דרישא מיירי בקנין חליפין, וסיפא בדמים, דללוי מא"ל דהא עני נוטל זה לא הוי כעניו של זה כנ"ל, וי"ל דללוי מיירי בכליו של קונה וסיפא בשוה, ומ"מ מוכח דמטבע נ"ח דאי אין נ"ח לא מהני במטבע בשוה בשוה במ"ש תוס' להדיא, דללוי יקשה נשרפו חיטיך כו' כנ"ל כקו' מהר"מ ותי' מהר"מ לא ס"ל לתוס' ואין קושיא הא עכצ"ל תי' מהר"מ דיקשה לר"ן מהך דכיס כו' מ"מ צ"ל דמיירי דנפסל ממלכו' וק' הא הוי פירי, וצ"ל דמיירי בשוה בשוה וק' הא אי לא הוי שוה בשוה ל"ש בי' קנין א"כ לית בי' משום ל"פ, וק' יטעון נשרפו כו', ועכצ"ל כתי' מהר"מ, הא ל"ק דלפי גי' תוס' בשר שור, אבל שור חי מיקרי כלי, ואף להנך מטבעות מקרי כלי ולק"מ לר"ן, אבל לשיטת רש"י דס"ל דשור חי מיקרי פירי, ואף מטבע הוי פירי וצ"ל כתי' מהר"מ, וא"כ קשה איך אמר ה"נ מסתברא הואיל דסיפא מיירי בדמים, ורישא בנ"ח וללוי ג"כ ל"ק דללוי מוקי בשוה בשוה, רישא וסיפא כנ"ל ול"ק קושי' מהר"מ דלרש"י לא מוכרח לומר תי' מהר"מ כנ"ל ואתי שפיר ודו"ק

אך קושית מהרש"ל ברש"י דקדושין דגרס בשר שור ובב"מ לא גרס, במקומה עומדת דמש"כ רש"ל לתרץ כבר השיגו מהרש"א, והי' מקום ליישבו בדרך אחר דהוא [צ"ל והוא דכפי הנראה סוגית הש"ס מתחלפת דבגמ' אמרי' דיקא נמי כאלו הוא יתד שלא תמוט לומר כל הנעשה על המטבע, וצ"ל דר"ל דאף דקיי"ל פירי לא ע"ח וצ"ל יש דמים כו' שהיא לשיטת רש"י דשור הוי פירי מ"מ א"ל כל הנעשה על המטבע דאין לחלק רישא וסיפא בתרי גווני רק כולא חד מילתא היא כמ"ש רש"י שם להדיא, ועי' במהרש"א, ולכך אמרינן דייקא נמי, אבל בב"מ אמרינן ה"נ מסתברא, ועפ"ז ס"ל לרש"י דגם בזה ע"כ יש חילוק דשם בקדושין ע"כ גרס בשר שור, משא"כ בב"מ א"צ לגי' דנ"י ה"ז חליפין מטלטלין איך קונין דאמר נשרפו חיטיך, וכו' ותי' דאם יתקנו דלא יקנה א"כ יאמר המוכר שמשך החפץ מלוקח נשרפו חיטיך כו', וא"כ הכא נמי ע"כ ס"ל כתי' א' של תוס', דהק' קו' זו גבי מעות יאמרו נשרפו מעותיך בפ' המפקיד ודף ל"ג] ותי' כספים אין להם שמירה אלא בקרקע אבל לתי' ב' של תוס' דהואיל דקנה דמים להשתמש בו חייב באחריותו, א"כ אף זה דמושך המוכר חפץ מלוקח דקני ד"ת, מותר להשתמש בו, וחייב באחריותו ואיך יטעון נשרף כו', וצ"ל על הך קו' הנ"י כמש"ל בישוב קו' מהר"מ בהחליף חפץ בחפץ כולו שויו ל"ש כתי' תוס' וא"כ שוה בשוה נמי צ"ל ל"פ כנ"ל, והנה הקשו על רש"י דס"ל דמטבע בגדר פירות, א"כ מאי זה דאמרי' לא זו דמטבע נ"ח, אלא אף פירי נמי ע"ח היינו הך, ותי' דהוי אמינא מטבע דוקא שוה בשוה לזה קאמר פירי אף אין שור בשור, כגון אם החליף שור בפרה אלו לא הזדמן שפרה יותר מכפליים בשוי' ומ"מ קמ"ל דקנה, רק הא תינח לרב, אבל ללוי קשה אי מיירי מתני' בכליו ש"מ, ש"מ כפי' התוס' א"כ ממ"נ בין שווי' לפחות כמ"ש מהרש"א להדיא, וא"א דמיירי בכליו ש"ק, ושור בשור מודה בהו לו א"כ ע"כ דהא אמרינן פירי נמי ע"ח היינו שוה בשוה וקשה תרתי ל"ל כנ"ל וצ"ל ללוי תירוץ אחר לא מיבעיא דמים שוה בשוה דלא שייך נשרפו כו' כמ"ש מהר"מ דל"ש אפי' בפירי דשוה בשוה שכיח מ"מ קניא ולא אמרי נשרפו כו', רק קשה באמת למה דהוה ס"ד ללוי בפחות משויו בפחות משויו ל"ק שכליו ש"ק ול"ק רק בשוה ל"ש ל"פ, א"כ ל"ל יטעון נשרפו כו' ול"ל כתי' הנ"י דהא מותר להשתמש בו, כנ"ל וע"כ גרס רש"י בגמ' כיצד החליף בשר שיר, וא"כ בשלמא החליף שור חי המוכר שמשך השור יכול להשתמש ולא יכול לטעון נשרפו כו' דחייב באחריות כנ"ל, אבל בהחליף בשר שור המוכר שמשכו מה שימוש שייך בו, ולא כלו א"א דאולי יחזור בו הלוקח ואדם רוצה בשלו יותר כו' וא"כ אינו חייב באחריותו ותי' הנ"ל א"ש דאם יתקנו חז"ל דהלוקח יכול לחזור יטענו המוכר נשרף שלך כנ"ל דקמ"ל המתני' תי' הנ"י א"ש, רק קשה ללוי א"צ לכל דבר זה בשלמא לרב ליכא למימר יש דמים כו' דהא רב ס"ל כר"ל מעות א"ק, אבל ללוי דס"ל כר"י אצ"ל בסיפא פירי ע"ח, רק יש דמים כר"נ, וא"ק א"כ איך ס"ד לומר כל הנעשה קאי אמטבע דנעשה חליפין, הא לא קשיא כמש"ל דרש"י ס"ל כמ"ש מהרש"א, דרישא וסיפא לא בעינן א' מיירי רק התינח לסוגיא דב"מ דשם אמרינן ה"נ מסתברא והיינו כמש"ל דיש פ"פ לומר דאע"ג דסיפא ע"כ מיירי ביש דמים כו' לפ"מ דקיי"ל פירי לא ע"ח מ"מ רישא מיירי בגוונא אחרי' במטבע נ"ח וא"כ ללוי לק"מ להס"ד דמסתברא לי' לחלק בין רישא לסיפא, וכל התי' דהש"ס דקאמר ופירי ע"ח היינו לרב, ולרב שפיר י"ל שור, אף אינו שוה בשוה, כנ"ל, ולכך לא גרס לי', אבל בקדושין דאמרינן ד"נ דהיינו כמש"ל כיון דע"כ סיפא מיירי ביש דמים כו' אין לחלק בין רישא לסיפא בתרי גווני כנ"ל, וא"כ דס"ל לש"ס זאת ליתד שלא תמוט קשה בס"ד איך אמרינן ללוי סיפא במאי מוקים אי ביש דמים א"כ רישא בכה"ג, ומנ"ל דמטבע נ"ח, דעכצ"ל דקמ"ל דלא אמרינן,. וצ"ל דמיירי בשר שור כדעת הנ"י הנ"ל ודוק ודברי רש"י ברורים

אך לפמ"ש בתוס' דא"א ללוי לא ס"ל הך דסיפא. ביש דמים ורישא במטבע דרישא במקנה וסיפא בקונה נסתר מה שכתבתי לעיל וקו' הנ"ל במק"ע, וצ"ל דבאמת בהא מחולקים רש"י ותוס' דתוס' ס"ל לדוחק דיפרש לוי המשנה תרי גברי פתח במקנה, וסיים בקונה, ורש"י ס"ל די"ל כן, וכך אמרו יש דמים שהוא כחליפין במקנה, אך לפ"ז אין מקום לקו' תוס' על רש"י הילכתא אה"ל, דודאי י"ל דרש"י ס"ל כר"ת דשוה בשוה מהני בפירי דמטבע לא מהני, אבל אין הטעם דבמטבע לא מהני כמ"ש תוס' אתיא למימר בר דושא אין לחלק בין מטבע לפירי רק מכח קו' דנשרפו חיטך דכיון דאין מטנ"ח בלא שוי' ל"ש ל"פ כמש"ל, וקו' מהר"מ במק"ע, בדשוי', וא"כ הא דפריך בש"ס לר"נ מאי היא ולפי' רש"י הקושיא היא למסקנא, ואין מטנ"ח ולכאורה אין מקום לקו' זו דילמא מיירי בשוה בשוה, וגם כל הנעשה דמטבע אין נ"ח, ובשוה בשוה מהני, והוי רישא דומיא דסיפא, וצ"ל דעיקר קו' הש"ס לר"נ דס"ל גזירה שמא יאמרו נשרפו כו' כר"י, וא"כ ל"ל דרישא מיירי במטבע, ורק שוה בשוה דקשה קו' מהר"מ, ועכצ"ל כל הנישום תנן, וא"כ אפי' בפחות משוי' מהני ולא הוי דומיא דסיפא וקו', הש"ס שפיר וזהו לר"נ דס"ל כר"י, אבל לפי מה דקיי"ל כר"ל ולא אמרינן כלל הך גזירה דנשרפו כו' א"כ שפיר י"ל דמטבע אנ"ח וגם פירי דכל הנעשה תנן ורישא במטבע וסיפא בפירי, והכל בשוה בשוה, דתועיל בתורת תמורה, ולק"מ דלר"ל מועיל במטבע שוה בשוה

וליישב צ"ל והוא דכבר פירש הרמב"ן הא דקאמר ר"ל על כל המטלטלין קונין זא"ז, אפי' כיס מלא מעות, כו', משים דאייתר לי' המשנה, ולא נצרך באמת הרמב"ן נקט לשון בלישנא משום דכבר שמעינן לי' מרישא דתניא הזהב קונה את הכסף ובאמת אי מהא לא אריא דהא אוקימנא לעיל הזהב קונה את הכסף בתורת דמים ולא בתורת חליפין, וא"כ קנין חלי' לא שמענו וגם איך נדמה קנין חליפין במטבע לק"ח בשאר מטלטלין, אמנם באמת ברור