גבורת יהונתן סד

נעל דחזרה ל"ש שם דהא נותן לפועלים לפרנס, וא"כ הרי גילה דעתו דא"א בתחז"ל משום דקו' מהרש"א דמה בכך בגילוי דעת דהאיש כן טובת המוכר ג"כ כנ"ל וע"ז תי' מהרש"א דגבי מעות במעות ל"ש שמא יתייקר ואין בו אלא טובת הלוקח, והרי גילה דעתו דלא ניחא לי' כנ"ל, ואתי שפיר דזהו בתורת נעל דהרי גילה דעתו כנ"ל, אבל בנותן בתורת דמים דאין בו גילוי דעת כלל פשיטא דאף במעות ל"ש שמא נשרפה כו' ומה בכך דל"ש שמא נתייקר מ"מ גבי לוקח שייך שמא נשרף כו' ויכול לחזור, לכך טרח ומציל כנ"ל, ובזה א"ש דרש"י לעיל גבי זהב קונה כסף בדמים פירש"י להדיא דשייך אף במעות שמא נשרפה כו', וכן מבואר ברא"ש וש"ע, ולכאו' יש כאן סתירה למהרש"א, אבל לפמ"ש ניחא דבדמים מודה מהרש"א, ולפ"ז נסתר משכ"ל בישוב קו' מהרש"א הנ"ל דבגילה דעת קונה לא שייך עוד לומר שמא נשרף כו' דהא זולת מעות במעות לא מהני כד' מהרש"א דיש בו טובת מוכר ג"כ

וצ"ל על קו' הנ"ל תירוץ אחר, דתוס' ס"ל לסברא מוחלטת שלא יחלוק ר"נ על מ"ד קדמון בענין אי פירי נעשו חליפין, וא"כ ק' קו' תוס' בממ"נ הא דפריך תוס' ולר"נ אמאי קאי אי אמסקנא לימא כל הנישום ואי לס"ד מאי משני יש דמים כו' עדיין קשה לר"ל הא ס"ל אין מעות קונות האיך מתוקמא הך מתני', ועכצ"ל דפירי נ"ח וא"כ יחלוק עליו ר"נ אף בהא דמ"ק פליגי, וס"ל כר"י מ"מ בהך פירי ע"ח לא מצינו מחלוקת כמ"ש תוס' גבי רב ולוי וע"ז תי' תוס' דבס"ד באמת לא אתיא כר"נ וקו' הש"ס מטבע נ"ח דלא כעולא ודלא כר"נ, רק קו' הש"ס למסקנא מ"מ איך יחלוק על רב ולוי, דהא איהו ס"ל כל הנעשה, וע"ז משני יש דמים כו' ומעתה לק"מ מנ"ל דר"ל ס"ל אין מטנ"ח וכל הנישם תנן ולק"מ לשיטת תוס'

ובזה י"ל גם הקו' שהתחלנו על הרא"ש דידוע מה שנחלקו הרז"ה והרמב"ן דל"ל דדעת הרז"ה בהא דמסקינן כיס מלא מעות דינר שפסלו מלכו' קרי פיסוק [צ"ל פירי] אזיל לטעמי' דס"ל כר"ש והרמב"ן חולק עליו וסבר דהוי כלי כדעת תוס', דהא חזינן דבאמת חולק עליו אר"ל אף דגבי דינר שפסלתו מלכות ס"ל לר"ל דפירי ע"ח כדעת הרז"ה וא"כ קו' הנ"ל במק"ע, והקו' לס"ד, וא"צ לתרץ דוחק של תוס' דלא יחלוק על רב ולוי, ולכן יפה תמה על הרי"ף והרמב"ן דלר"נ דס"ל פירי לא ע"ח עדיין ק' ממתני' כל המטלטלין קונין זא"ז דעת ר"ת דף דמ"ד מטבע אין נע"ח מ"מ שוה בשוה מהני היינו מטבע במטבע, אבל מטבע בחפץ קנה אבל תוס' לשיטתם אזלי דס"ל דהוי כלי כהרמב"ן ומעולם לא חילק ר"נ אר"ל בהך

אך עדיין י"ל לשיטת הרז"ה כמ"ש הרמב"ן דלר"נ עדיין יקשה ממתני' כל המטלטלין קונין זא"ז דמיני' דייק ר"ל אף כיס מלא מעות וכו', ע"ש ברמב"ן במלחמותיו, ונ"ל דמבואר ברשב"א וריטב"א ואסיפת זקנים, דעת תוס' דאף מ"ד אין מטנ"ח מ"מ שוה בשוה מהני היינו מטבע במטבע אבל מב"ע [צ"ל מטבע] בחפץ לא, והקשו עליהם דעדיין קשה מהך דטריסות, ומהך דכל המטלטלין כיס מלא מעות כו' דמה פריך הא הוי מעות במעות, ונ"ל דעת ר"ת דאדרבה מהך דטריסות יש להוכיח דעת ר"ת דס"ל כיון דאמרי' דיקא נמי מדקתני יפה דיבר [צ"ל דינר] איך מתרץ ר"א לעולם בפרוטות כו' איך מיושב מה דקאמר בש"ס דיקא נמי לכן נ"ל דודאי גם המקשה ידע דהך מעות שיש לו בביתו אינו מטבע מדקתני יפה דינר, רק ס"ל הך דינר שנותן השולחני לפרנס הפועלים הוא מטבע היוצא כדרך פרנסת פועלי' ולכך לא דייק מטבע נקנה בחליפין אלא מטבע נע"ח, והש"ס משני דאף דינר של שולחני אינו יוצא בהוצאה ודייק מדקתני יפה דינר למה קמ"ל כה"ג הול"ל רבותא טפי אף בדינר יפה, היוצא בהוצאה מותר, משום ריבית דכיון דמטנ"ח מכ"ש דיקנה בחליפין כמ"ש תוס', אלא ודאי דאין נעשה חליפין ואין נקנה בחליפין, ותנא סיפא לגלויי רישא דתרוייהו מיירי במטבע שאין יוצא בהוצאה ור"א קאמר לעולם דהך דינר של שולחני מיירי במטבע היוצא ומטבע אין נקנה בחליפין ומ"מ לית בי' משים ריבית, דהו"ל כהלויני כו' וקמ"ל רבותא מה דקתני יפה דינר כו' דאלו הוה מיירי במטבע היוצא פשיטא דלית בי' משום ריבית דהא מעות במעות שוה בשוה נקנה בחליפין בתורת תמורה לכך תני יפה דינר, דהוי כמו פירי ומעות בפירי דאינו קונה בתמורה כנ"ל, ואין בו קנין, ומ"מ מותר מטעם הלויני, ודברי תוס' מוכרחים, ומעתה גם מהך דכיס מעות מיושב דראב"ד הקשה מהא דפריך מהך דכיס מלא מעות הא קני לי' בכיס דהוי כלי ע"ש באס"ז, שדחק, ונראה דלק"מ דהא קיי"ל אם בק"ס בדבר המועיל, ובדבר שאין בו מעיל ביחד, כגון אם אמר קני בסודר ובפירי אינו מועיל הקנין דדעתו אינו לקנות בסודר, רק בפירי, ובפירי לא מהני קנין סודר, וזה גרע מקני את וחמור, הא א"כ אלו הקנה המעות בכיס לבד הוי קנין, אבל זה שהקנה המעות בכיס, ומעות, אם אין מטנ"ח הוי קני את וחמור כנ"ל, ולפ"ז אף לר"ת לק"מ דקו' הש"ס במאי יקנה ראובן את הכיס של שמעון או בכיסו הוי צירוף עמו את המטבע, ואין מטנ"ח והוי קני את וחמור כו', ול"ל שוה בשוה דלגבי כיס לא הוי שוה בשוה דהוי מעות לגבי חפץ, וא"ש, ולפ"ז גם ד' הרז"ה א"ש דנ"ל הקו' הוא לר"ל, אבל במתני' לק"מ דכי אנו אחראין לומר במשנה, כיס מלא מעות כו' דיש לומר צבור מלא מעות וכו' וא"כ שוה בשוה הוי ולק"מ דכל הקו' הוא מלישנא דר"ל ודו"ק

ובזה קושיא עצומה מה שיש בתוס' בד"ה נעל רש"י דה"נ מסתברא לא קאי לר"נ דבממ"נ אם דעת תוס' כמסקנא דרש"י בקדושין דהך כל הנישום ויש דמים שהוא כחליפין, חדא מתנה הוא ולא מיירי כלל מקנין חליפין, א"כ הך ה"נ מסתברא קאי למילתי' דר"נ א"א דיש דמים שהם כחליפין אין כאן ראי' כלל ממשנה דמטנ"ח, ועכצ"ל דתוס' ס"ל כמ"ש מהרש"א בקדושין בס"ד דש"ס דאף דסיפא מיירי יש דמים כו' מ"מ רישא דכל הנעשה מיירי בחליפין, ומוכח מיני' מטנ"ח ולכך כ' תוס' לר"נ אין כאן ה"נ מסתברא ובקדושין אמרי' דיקא נמי הא לרב וללוי דס"ל פירי לא עבדי חליפין, מטבע נעשה חליפין, כמ"ש, ע"כ ס"ל כל הנעשה וסיפא יש דמים כו' וא"כ מאי קאמר ה"נ מסתברא מה דהיא נגד רב ולוי ואיך מסתבר שייך לא יהי' מסתבר לדידן, ולהנ"ל יש מקום לכאן ולכאן, איך דכל הנעשה ויש דמים חדא מילתא היא מסקנא בקדושין מיירי בתרי גווני כס"ד, אך ללוי ע"כ מוכח דמיירי בחד גוונא דללוי דבעי כליו ש"מ, וא"כ אי מיירי רישא בחליפין, ע"כ מיירי דמוכר נתנו ללוקח כמ"ש תוס' להדיא, וא"כ איך נאמר עליו בסיפא יש דמים כו' דמיירי דללוקח נתן למוכר, ומה שייך דמים שהם כחליפין, לא ראי זה כראי זה, ע"כ דרישא וסיפא לא מיירי בחליפין רק בדמים כמ"ש רש"י, וכיון דללוי הפירוש כן אמרינן כן לכו"ע, אך אפשר דללוי א"צ לכל הנ"ל, דל"מ מוקי מתני' בכליו של קונה, ושוה בשוה וסיפא ורישא מיירי בשוה בדמיון א', ואף פירי מהני, ולק"מ אך לפי קו' מהר"מ דק' תוס' בשוה בשוה ו דיאמרו נשרפו כו' ותי' מהר"מ דגם זה ל"ש דחיק שזה חסר בדברי תוס' רק מתרצים על קושייתו דכיון דבלאו שוה בשוה הוי קנין גמור דל"ש נשרפו חיטיך כו' דל"ש אף בשוה בשוה הצריכו חכמי' להניחו (בשינו) [צ"ל בדינו] דל"פ עבדי, וגם רחוק מן השכל, דאם יתן חצי שור דיקנה, ואם יוסיף ליתן יהא המוסיף גורע, אך זהו אם בלי שוי' ג"כ קונה אבל ללוי דבכליו של קונה א קנין רק בשוי' קשה שפיר יאמרו נשרפו כו', וא"כ ל"ק ללוי דמיירי בשויו ואמר נשרפו כי' והנה זה ברור בכל המפרשים דהך פלפול של הרמב"ן והרז"ה אי דינר שפסלתו מלכו' קרי פירי או לא