גבורת יהונתן סג

קנין מועיל לא מהני תנאי ואם התנה שיהא משיכה מועיל בר"ה ולקנות מ"מ אינו מועיל וכיוצא [בו, ובאמת] יפה דיבר הש"ך אלו אין קנין למעות ד"ת, אבל באמת ד"ת מעות קונות רק חכמים עשו שלא יקנו [מחמת] לוקח שלא יאמר נשרפו חיטיך בעלי' א"כ לתקנתי' כלל גדול הוא שכל האומר אי אפשי בתק"ח שומעין לו, ושפיר מצי הלוקח לומר לא בעינא בתקנת חז"ל ואוקמי' אד"ת ומעות קונה, ולק"מ, ולפ"ז אם נתן לו דמי שויי' [ומפרש] שנותנו לו בתורת חליפין ולא בתורת דמים, הרי גלי דעתי' דרצו לקנות קנין גמור ולא בקנין בתורת דמים, והרי גלי דעתי' דלא ניחא לי' בתק"ח וכאומר א"א בתק"ח כו' וקניא כאלו התנה, ולק"מ קושי' תוס', וצ"ל דקושית תוס' הוא לתי' הב' דלא אמרינן בתורת חליפין, אין צריך [החזרה] וא"כ אין כאן קו' (דעת) [נ' דצ"ל זאת] דאין רצוני בתקנת חכמים, ובתי' זה כבר כתבתי לעיל דלק"מ רק באינו שוה, אבל [חסר תיבה] לק"מ כיון דמחזיר הוי ק"ס, ולק"מ קו' מהר"מ, וא"ש, והנה לפמ"ש ר"ת דתמורה הוי שוה בשוה וי"ל גם בזה [חסר תיבה] תמורה למעות קונות, ול"נ כתירוץ ב' דמחזיר לו דאם מחזיר לו מה הבדל יש בין שוה לאינו שוה דהא אין מחזיק הנתינה רק בתורת נעל ואין זה בגדר התמורה, ועכצ"ל בתי' א' דהבדל יש בין נותנו סתם או בתורת נעל, אך זהו לרב אבל ללוי ס"ל בכליו של מקנה, וכ' תוס' דמודה לוי בשוה בשוה דמהני אף בכליו של קונה בהא יקשה מה] הבדל יש בין תמורה למ"ק דסימן החזרה ל"ש בשוה בשוה כמ"ש והנתינה בתורת נעל ל"ש, דהא ללוי נתינה של קונה.. מה ענין זה לנתינה של קונה לנעל אין כאן קנין נעל כלל, וצ"ל דלוי לשיטתו אזיל כדתנן, וכן תני לוי במתני' [מסרה לסיטון] מעל והיינו כר"י דמ"ק וא"כ ד"ת אין כאן קושיא (דלא) [צ"ל דלו] יהא בתורת דמים הא ג"ז הוי קנין, ואי קשיא השתא דתקנו] חז"ל דלא קונה דמים גם בזה י"ל הואיל ואומר דיקנה בקנין חליפין, או נעל אף דבאמת ללוי ל"ש נעל דר"י אמר דיקנה בנעל ומהני בשל מקנה אף בזה יקנה של קונה, וא"כ גילוי מילתא בעלמא הוא דלא חפץ בתקון חז"ל לד"ת דמ"ק, אבל לרבי דמעות לא קני כלל בד"ת ק' שפיר ללוי איך יקנה, מטבע בשוי', כליו ש"ק הא אינו קונה מד"ת ובתורת נעל שאני לר"ל, דהא ללוי מכליו של קונה, אין כאן (ענין) [צ"ל קנין] כלל, ול"ש בו חליפין, ואין זה רק דגילה דעתו דליקנה, כמש"ל מה בכך כיון דגוף הקנין אינו תנאי אינו מועיל כמש"ל בדעת [התוס'] דמה הבדל יש לר"ל לשיטת לוי בין תמורה למ"ק, ועכצ"ל דאי לשיטתו אזיל דס"ל כר"י מ"ק ד"ת, ולפ"ז קושיא ראשונה לק"מ דל"ל דר"ל כלוי ס"ל והמשנה מיירי בכליו של קונה דלר"נ אא"ל כלוי ושוה בשוה מהני דהא היינו מעות וד"ת מעות א"ק, ולק"מ [לפענ"ד כל מה שהקפתי בב' חצאי לבנה מיותר, בשגגת הכותב, כי כפל הדברים ללא צורך] (ולפ"ז [קושי' מיושב] דל"ל דהא דפריך הש"ס לר"נ הוא להס"ד דודאי י"ל דלר"נ לק"מ דילמא ר"נ ס"ל כר"י דמ"ק ס"ל ללוי והמשנה מיירי בכליו של קונה דלר"נ אא"ל כלוי ושוה בשוה מהני דהא היינו המעות וד"ת מעות לא קונות, ולק"מ), ולפ"ז גם קו' הב' מיושב דל"ל דהא דפריך הש"ס לר"נ הוא לס"ד דודאי י"ל דלר"נ לא קשה מידי דילמא ר"נ ס"ל כר"י דמ"ק ס"ל כלוי, והמשנה מיירי בכליו של קונה וא"כ הרישא ע"כ מיירי כולו בשוה בשוה ומהני לכו"ע, אא"ל כן, דקיי"ל כר"נ קיי"ל דלא כלוי, וא"כ ק' מתני' האיך מתוקמא, אבל להס"ד י"ל ר"נ כלוי ס"ל, ולק"מ דבס"ד אין אנו אחראין לומר דר"נ אתיא כהילכתא, וא"כ קשה קושי' תוס' שפיר, דבלא"ה לק"מ די"ל דכל הנישום ותי' תוס' לא כל זבולו, והיינו משום דלעיל לא אמרי' בבירור אי רב ס"ל בכליו של קונה, וא"כ קשה תסתיים דלוי אמר קונה דללוי לא קשה מדר"נ די"ל דמיירי בכליו של קונה, ובשוה בשוה, אבל אי רב ס"ל לעיל דמטבע נע"ח קשה וא"כ ע"כ ס"ל דכל הנעשה וכנ"ל, ופירי עבדי חליפין, האיך יחלוק ר"נ, וע"ז משני הש"ס, דעדיין רק יש דמים שהן כחליפין וכו'

ולפ"ז גם דברי הרא"ש נכונים דקו' הרא"ש על הרי"ף דלא הי' לו לפסוק בהחלט דמעות בכה"ג קונות ולהוציא המקח מיד המוחזק וא"כ אתי שפיר דעדיין הדבר בספק דכל תי' הש"ס הוא רק לדחות דל"ה מכר ללוי דלוי הוא ס"ל מטנ"ח, כנ"ל, אבל באמת א"א דלוי ס"ל כן, אין כאן הכרע כלל לומר יש דמים כנ"ל, רק קיי"ל דמיירי שוה פרוחה בשוה [מנה] דהדין בספק תליא אי לוי אמרו או רב אמרו, אין להרי"ף לפסוק בהחלט דספק ממון המע"ה ובשגם דלפ"מ שתי' בע"ז דרב ס"ל כר"ל מעות ל"ק, וא"כ בקדושין אמרי' דייקא נמי דתנן כל הנישום וא"כ ל"ק לרב ממתני' האיך מתוקמא דיש דמים ל"ל הא סתם ס"ל כר"ל ושוה בשוה ל"ל הא ס"ל בכליו ש"ק דוקא רק בש"ס דב"מ לא אמרי' תסתיים, דלוי הוא משום דס"ל לסוגי' דש"ס דאינו מוכרע כ"כ האי א"כ מסתבר אבל עדיין י"ל בס"ד א"כ שפיר י"ל לרב ס"ל מטנ"ח, ולפ"ז דש"ס דקדושין הכריע דלוי ס"ל מטנ"ח ואליבי' אצ"ל יש דמים ק' הוא שפיר דבמסקנא א"צ להאי דינא

אך לפ"ז קו' מהרש"א דהקשה בד"ה אין מטבע נ"ח, דהול"ל הך קושיא דאמר נשרפה חיטיך כו' אברייתא תן לי בדינר, ותי' דבמעות ל"ש שמא ישקרו דממ"נ הא לכאו' אין מקום לקו' דמה מקום הי' לו לחו' להקשות אברייתא, דמה בכך, יאמרו נשרפה חיטיך בעלי' סו"ס אי מטנ"ח יש כאן קנין ד"ת וא"כ לגבי ריבית כיון שצריך לקבל מי שפרע וכו' וכ"כ התוס' והפוסקים להדי' בפרק איזהו נשך בשמעתין, דיין אין לו גבי אם יש לו חיטין מותר, דאע"פ דאין קנין גמור מ"מ הואיל וצריך לקבל מי שפרע, אין כאן ריבית, וצ"ל דס"ל להמהרש"א, דע"כ יש חילוק, בשלמא כשקנה כמו השער רק דחיישינן שמא נתייקרו בהא הקילו הואיל ויש קנין לענין מש"פ דמותר, משא"כ אם הוסיף לו על הלוואתו כ"כ דנותן לו טריסות בזה לא הקילו, כ"א בקנין גמור המועיל, אף לדברי חז"ל דאל"כ מה מקום לקושי' הש"ס מהך ברייתא דילמא לאו בתורת מטנ"ח רק בתורת דמים דאף מעות במעות בתורת דמים צריך לקבל מי שפרע, כמו שנראה מפירש"י לעיל גבי הזהב קונה את הכסף נתחייב מבע"ל וכ"כ הסמ"ע סימן ר"ג סקי"ב, דמעות במעות צריך לקבל מש"פ, אך לפ"ז עדיין תי' של מהרש"א אין מועיל דס"ל מעות במעות ל"ש נשרף כו' וא"כ הדרא לד"ת דמ"ק, וכן י"ל דאמרי' לעיל בהזהב קונה את הכסף דמוקמינן בדמים ואמרי' נתחייב מבע"ל, ופירש"י דמעות אינה קונה שמא יאמרו נשרפו כו' ולדברי מהרש"א הלא ל"ש כן, במעות, וכן הא דפריך לקמן מר"ל אפי' כיס מלא מעות וכו', ג"כ י"ל לא בתורת חליפין כ"א בתורת דמים, ודוחק לומר דמש"ל פריך דלפמ"ש הרמב"ן במלחמות הק' ממתני' ואטו ר"ל תנא הוא

והי' נ"ל דבלא"ה י"ל דמהרש"א כ' דל"ש במעות שמא יתייקר כו', דזה הוא לר"ש דס"ל דאין הלוקח יכול לחזור בו, רק המוכר בשביל דיתייקר טרח ומציל, אבל לרבנן דס"ל, דאף הלוקח יכול לחזור בלא"ה המוכשר טרח ומציל דאם לא יציל יחזור הלוקח ויפסיד שלו כדאי' בש"ס להדיא ולכן נר' דס"ל למהרש"א כהש"ך דאף דגלי דעתי' מ"מ לא קני והיינו משום דס"ל ודאי אלו הוה תקנה לטובת הלוקח לחודי' שפיר י"ל, א"א, אבל כיון דגם טובת המוכר שייך בה אם יתייקר יכול לחזור בו, ועי' בש"ס דגיטין (דף י"ג) א"כ לא שייך לומר א"א, וכ"כ המרדכי בכתו' וזהו קו' מהרש"א דהו"ל לתוס' להקשות אהאי ברייתא דטריסות, ול"ל בהך ברייתא ע"כ כתי' א' של תוס' דמיירי בנותנו בתורת