גבורת יהונתן סב

הן הן עדיו, ע"ש, רק אי אמרת דהאפטרופס צריך לישבע נגד היתומים וא"כ הוי עד המשתבע ולא הוו עד כמבואר בקדושין דף י"ט וא"כ שפיר יש לו מגו דהחזרתי, והדרא קושיין לדוכתה למה ישלם הבקרא לספסרא כל דמי זבינא, הא יש לו מגו דהחזרתי, ועכצ"ל דמיירי כאן במינוהו אבי יתומים, וא"כ א"צ אפטרופס לישבע נגד היתומים ועד כשר הוא, והוי מגו להכחיש את העד לכך א"צ לשלם לספסר רק דמי בשר בזול דמצי אמר לי' לשחיט' לקחת אייתי לי ראי' דלרדיא לקחת ואשלם לך הכל, וא"כ לק"מ על הרמב"ם למה לא אמר במינוהו בית דין כנ"ל, דהרי ע"כ מיירי במינוהו אבי יתומים, דאז א"צ האפטרופס לישבע, והוי עד כשר כנ"ל, אמנם כ"ז הוכחנו להבין לפי המסקנא למה משלם רק דמי בב"ז, אבל לפי הס"ד הי' אפ"ל במינוהו ב"ד, וא"כ זהו כונת הרמב"ם, לא קאי, הרצון, דלמסקנא אצ"ל דמיירי במינהו אבי יתומים, דבלא"ה לא קשה מידי דלא קאי הפשט דמשלם ליתומים רק לספסר ודו"ק, אמנם כ"ז בלא דברינו שכתבנו מקודם והי' מתורץ קושית הדרישה על הטור וגם הרמב"ן הי' עולה נכון, אבל לפי מש"ל דהספסר יכול לומר נאנסו המעות בידי, הדרא קושיין לדוכתה, אף דלית לי' מגו דהחזרתי, נמי הא אית לי' מגו דנאנסו ומגו דהעזה לא הוי וצ"ל דס"ל להטור דנאנסו הוי מגו דלא שכיח ולא אמרינן, כמבואר בחו"מ סי' פ"ב ע"ש, ודו"ק היטב

נשלם העתק חילוק ארבעה עשר. בסוגיא דבקרא: בעזר מלמדנו דרך חיים תוכחת מוסר לפניו לעבוד בפחד ומורא: השל ש

חילוק ט"ו

בסוגיא דמטבע נעשה החליפין (ב"מ דף מ"ו

) יש להקשות, דהרא"ש דתמה על הרי"ף דפסק יש דמים שהוא בחליפין, והילכתא דהא לפ"ז דמסקינן כל הנישום [חסר ואולי צ"ל אין מקום] לתי' דר"נ, ולא אמרינן הך סברא דיש דמים כו' ע"ש, וקשה דלשיטה זו של הרי"ף שהיא שיטת התוס' לק"מ במסקנא, וצ"ל כתי' תוס' דהא דפריך לר"נ הוא איך יחלוקו ארב, ולזו אע"ג דלא קיי"ל כותי' בענין מטבע נ"ח מ"מ בהא דפירי עבדי חליפין כיון דלא מצינו פלוגתא אין לר"נ לחלוק עליהם, ולפ"ז לפי המסקנא קיי"ל פירי לא ע"ח וק' לרב ולוי דלא ס"ל כל הנישום וכו' (מאי] כיצד, ועכצ"ל יש שהוא כחליפין, וא"כ אף במטבע נעשה חליפין לא קיי"ל כוותי' בהך דדמים נ"ח קיי"ל כוותי' כמ"ש תוס' גבי פירי, והלכה ע"כ כותייהו, ואין מקום לקו' הרא"ש, וליישב צ"ל דבלא"ה קשה לשיטת ר"ת דשוה בשוה הוי תמורה מנ"ל דר"ל ס"ל כר"ש דילמא ס"ל כר"נ רק דס"ל דכליו של מקנה רק מודה לוי בשוה בשוה דמהני כליו של קונה כמ"ש תוס' א"כ [חסר ב' תיבות] כו', צריך לדחוק של תוס' דמיירי ללוי בכליו של קונה שהוא סותר לישנא דמתני' כ"א דמיירי שוה בשוה כליו של מקנה כמ"ש הרשב"א לשיטת הר"ת וא"צ לדחוק כלל, וא"כ אף סיפא החליף שור בפרה דמיירי בפירי ג"כ מיירי בשוה בשוה כמו הך דרישא ומהני לכו"ע ולק"מ אף לר"נ כקו' תוס' בד"ה לר"נ וכו', ותי' תוס' דומיא דרישא לא שייך, דאף רישא ע"כ מיירי בכה"ג [חסר תיבה] מאי דהקשו בתוס', ולר"נ יתורץ כל הנישום, ומאי קושיא דכמו דאמרינן לר"ל הניחא אי ס"ל כר"ש וכו', ע"כ לשיטת תוס' דלא אסיק דכל הנישום תנן ולמסקנא אף דלא ידעינן מכל הנישום וע"כ בשר משור גרסינן ושפיר קשה, ואם כן לר"נ דפריך הש"ס לר"נ וכו' להס"ד דלא אסיק כל הנישום תנן כדאמר בגמרא, ולמאי ו דס"ד וכו', אבל למסקנא, לק"מ

וצ"ל ליישב דבאמת י"ל במה דהקשה מהר"מ מלובלין בתוס' ד"ה ש"מ מטבע נ"ח דתי' על קושי' דיאמרו נשרפו חיטך בעלי' וכו' המוכר חפצו וכו', שוה בשוה מא"ל, ותי' על קו' דגם זה ל"ש דחיק למה לא הזכירו תוס' בתי' כמ"ש על מטבע נעשה חליפין באינו שוה בשוה לפמ"ש מהר"מ דלכך תי' דמיירי דמחזיר לו כו', ל"ק קושי' תוס' מנשרפו חיטך, דהוי כמו ק"ס דחושש המוכר להציל א"ע בדינא ודיינא, וכל קו' תוס' לתי' א' דחיק, והול"ל לתוס' לפרש דלתי' בתרא לק"מ, ונ"ל דלכאורה נראה דהא דכתבו תוס' ולכך לא הוי משנ"ח דמים, הואיל ומחזיר לו וכו' ע"כ אין כונה דחייב להחזיר לו דאף בקנין חליפין אינו חייב להחזיר לו הסודר כמ"ש בש"ס דנדרים ועי' בתוס' פ"ק דקדושין דף ז' גבי בכלים של קונה לבד מאשה, דאין אשה נקנית בחליפין, אלא כונת תוס' הואיל וזיקת עולם גבי חליפין להחזירו, וא"כ כשמחזיר נראה ונזכר שהי' נתרצה בתורת חליפין, ולא בתורת דמים (מאי מועיל דינרא גבי מאה מנה) א"כ בנותן מטבע שאין שוה בשוה בלא"ה ניכר שאינו בתורת דמים, ומה מועיל דינרא לגבי מאה מנה, וע"כ שנותן בתורת חליפין, ואפי' משבעכ"ז מהני, וצ"ל דבאמת לא מיירי בהך קו' תוס' בשוה בשוה מק' דהא דמחזיר לו, וא"כ הא דהקשו תוס' אח"כ יאמרו נשרפו חיטך בעלי' לא על שוה בשוה מקשו, כקו' מהר"מ, רק הקשו על אינו שוה בשוה דא"צ החזרה, דבלא"ה לשכר זה נתנה היא בתורת חליפין כמ"ש, וע"ז שפיר תי' תוס' דל"ש ולק"מ, וצ"ל דקשה למהרמ"ל לתי' א', ומ"ש מהרמ"ל דבלי שוה בשוה דמים לק"ס דאינו רוצה כו' אינו דמי בכדי מעותיו שקבל לא יציל, ד"מ לקח עשר כורים בעשר דינרים ונתן לו דינר כשיקרה שרפה יטריח להציל [ט' כורים], וכור הי' ימנע להציל שע"ז קיבל הדינר, וצ"ל דקשה למהר"מ לתי' א' דיש הבדל בנותני סתם (אם נותנו] בתורת נעל, ולזה קאמר אף שוה בשוה יאמרו נשרפו חיטך כו' דא"צ החזרה רק סימן באמרו תורת נעל, אמנם כ"ז אי ס"ל דדעת ב"י בסי' ר"ג דאף התנה שיהא הדמים מועיל קנה קנין גמור, והש"ך השיג עליו דקיי"ל בכל דוכתי כל שאינו