גבורת יהונתן נח

דוחק, עכצ"ל דליתא להאי חילוקא ובתרוייהו פטור וא"כ שפיר י"ל ל"ל בהמה בש"ש אך כ"ז אם ל"מ גנב הוא שפיר י"ל מ"ש זה מזה, אבל אם ל"מ גזלן הוא אין כאן תימא דגנבה דחייבה רחמנא בכל גווני חייב, רק בל"מ פטור, דאין שם גנבה עליו כלל, וא"ש דברי הר"ש דבפ' השואל רצה הש"ס לשינויי הך קושיא דילמא פרשה ראשונה בש"ש איירי, אף למ"ד ל"מ גזלן הוא, א"כ ליכא לשנויי למה כ' בהמה די"ל כנ"ל דקמ"ל אף בבהמה דל"ש טענת אונס בגו"א, מ"מ נשבה, דהוא ל"מ פטור דגזלן הוא, ואין כאן דיוק, לכך משני קרנא עדיפא וכו' אבל הר"ש כתב אליבא דר"י דס"ל גנב הוא א"כ ליתא לסברת מהר"ש לחלק בין בהמה לשאר דברים כמש"ל ושפיר קשה למה כ' בהמה, ע"כ להורות דבש"ש איירי, ודברי הר"ש אליבא דר"י נכונים

אך לפ"ז קשה על תוס' דכל קושייתם אי אונס בטע"ג פטור לק"מ וא"צ לדוחק של תוס' דודאי מהך דאמרינן דשומר חייב עד דאכלו חורב ביום וקרח בלילה מוכח דטענת אונס בגנבה חייב, כסברת הנימוקי יוסף, אך יש לחלק בין בהמה לשא"ד כמש"ל, אך מהיכא תיתי לחלק בלא ראי', אמנם מגופא נלמד מדכ' בהמה בש"ש ש"מ כנ"ל דאיצטרך אף דבהמה חייב בטע"א בגו"א מ"מ שבוי' שהוא ל"מ פטור, וא"כ הך חילוק מבואר, אך י"ל דלכך כ' בהמה להורות דבשו"ש איירי, אמנם אי אמרת דקרנא עדיפא בלא"ה מוכח דאיירי בש"ש ובהמה למה לי, ש"מ להנ"ל, א"כ מיושב כל קושיות תוס' דכל הפלפול דב"ק, ודב"מ כאן בהשואל, הוא לס"ד דלא אמרינן קרנא עדיפא, א"כ איצטרך בהמה דבש"ש איירי, ואין כאן ראי' לחלק בין בהמה לשא"ד וכיון דבבהמה חייב לשמור עד דאכלו חורב ביום וכו', אף בשא"ד כן, וא"כ לא מצי לשנויי מידי דטענת אונס בגנבה חייב, אבל למסקנא דקרנא עדיפי א"כ בלא"ה מוכח דבש"ש איירי ובהמה ל"ל ע"כ להנ"ל, ומוכח דיש לחלק בין בהמה לשא"ד, וטענת אונס בגנבה זולת בע"ח, שו"ש פטור כסברת תוס', וא"ש כל קושיות תוס', וצ"ל דלא כ"ל לתוס' כלל לחלק, בין בהמה לשא"ד (וכהך קושיא הנ"ל לימא מסייע לי' השוכר את הפרה וכו' צ"ל דסתמא ונמצא גנב לא מיירי בנגנב בטענת אונס דל"ש)

אך לפ"ז קושי' מהרש"א במק"ע דמקשה על תוס' שכ' דשואל פטור בטענת אונס בגו"א מכח דיו, א"כ אף בלסטים מזויין יפטור למ"ד גנב הוא, וכונת דבריו דודאי לא ס"ד לפטור לסטים מזויין דהא בגמ' ילפינן מדרשא דאו רבות שבוי', והוא ל"מ כמ"ש תוס' להדיא, וכונתו על תוס' בב"ק שכ' ודוחק לחלק בין ל"מ לטענת אונס דגו"א דהא קמן בשואל דפטור בטע"א, וחייב בל"מ, אבל מ"מ אין ממש בקושייתו, דהא כ' תוס' בהשואל דף צ"ה דאפשר בשבועה ג"כ לא אפשר למיטרח, א"כ בש"ש שפי' כ' תוס' דדוחק לחלק דהשתא אם בל"מ א"א למיטרח, ואין אונס כ"ש ש"ש דפטור בטענת אונס בגנבה דאפשר למיטרח, והא אונס פשיטא דפטור, אבל בשואל י"ל בשאר אונסין חיב, הואיל וא"א למיטרח ובל"מ חייב, ג"כ מהאי טעמא ובגו"א חייב דאין כאן טע"א, אף דאפשר למיטרח משא"כ באונס דגו"א דאיכא תרתי לריעותא, אפשר למיטרח והוא אונס גמור אפי' שואל פטור, ואין כאן דוחק לחלק, וקו' מהרש"א דיחוי מעיקרא

ונ"ל קו' מהרש"א, דהא י"ל על תוס' מאי מקשי, מב"ק, ומהשואל, הלא י"ל דודאי בלי ראי' אין לפטור ש"ש בטע"א בגו"א כמ"ש המפרשים כיון דחייבו תורה מסתמא בכל [גווני] חייבו רחמנא, רק אנו למדין מדפטרו בשבועה שהוא אונס קטן בגנבה מכ"ש אונס גדול, אך כ"ז אי אמרת ל"מ גנב הוא, אז שפיר ילפינן לשאר אונסין בגנבה, אבל למ"ד ל"מ גזלן הוא, א"כ י"ל דוקא בכה"ג פטור דאין זה בגדר גנבה, אבל כל מה שהוא בגדר גנבה אף ע"י אונס חייב דהתורה חייבי' א"כ א"ש לס"ד דל"מ גזלן הוא, ל"ל דמשלם כפל בטע"א בגנבה דמנ"ל לחלק בגנבה ונשבה דפטור משום דל"מ הוא, אבל לפ"מ דקיי"ל דל"מ גנב הוא כדמשני, א"כ כ"ש לשאר אונסין הבאים ע"י גנבה, דמ"ש, וא"ש כל קושי' התוס' דהש"ס הי' מוכרח בכ"מ לומר דל"מ גנב הוא, דאי גזלן הוא אף בטע"א בגו"א ליחייב, וצ"ל לתוס' לפ"מ דכתי' בקרא וכי ישאל אתי להורות דשואל חייב בטענת אונס דגו"א, כמ"ש התוס' בד"ה אמר שמואל, וכו', א"כ לפ"מ דל"מ חייב כ"ש דחייב בשואל דהשתא ומה בגנבה חייב כ"ש זה, דזה בזה תליא, דלכך פטור ל"מ הואיל ואונס בגנבה פטור, אבל בשואל דחייב אאונס בגנבה אף ל"מ חייב, ול"ל דאונס דלכך פטור ל"מ הואיל ואונס בגנבה פטור, אבל בשואל דחייב אאונס בגנבה אף ל"מ חייב, ול"ל דאונס דכתיב בשואל אינו נשבה כדאיתא בש"ס דשואל ממילא נלמד מהך כללא דטענת אונס בגנבה ע"כ דליתא להך דזה בזה תליא דאף דלסטים מזויין פטור אפ"ה חייב בטוען אונס בגנבה, רק עדיין קשה תינח למסקנא דתוס', אבל לס"ד דלא"א וכי ישאל וי"ל מוסיף על ענין ראשון, ה"ל לתוס' לשנויי דזה בזה תליא וצ"ל דלס"ד שואל פטור מאונס בגנבה, ול"מ חייב, דלא אמרינן דתליא זה בזה, ולק"מ, אבל א"א כתי' המהרש"א הנ"ל שפיר י"ל דבש"ש זה בזה תליא ושואל שאני דשם יש לחלק בין תרתי לריעותא כנ"ל, ולולא דברי הראשונים י"ל [חסר תיבה א'] דל"ל זה בזה תליא דס"ל לתוס' סברת מהר"ש דיש לחלק בין בע"ח לשא"ד, וא"כ בע"ח יוכיח דחייב באונס בגנבה עד דאכלו חורב ביום וקרח כו' ואפ"ה פטור בנשבה דהוא ל"מ וש"מ דליתא להך כללא, אבל לפמש"ל דלא ס"ל כמהר"ש הנ"ל ולא מחלקינן בין בע"ח לשא"ד א"כ קו' הנ"ל במק"ע, ודו"ק היטב

נשלם העתק חילוק שלשה עשר בסוגיא דשליחות יד צריכה חסרון בעזר עליון המחי' כל בשר הטוב ומטיב בהכשר ויתרון

חילוק י"ד

בסוגיא דבקרא (ב"מ דף מ"ב

) דהיא אפטרופסא דיתמי כו' כתבו הרא"ש והראב"ד פי' דא"צ להאי דר"י דהכא אלא לפי שהיתומים כ"ז וכו' נמצא