גבורת יהונתן נז

החביות רק שנעשה שו"ש וחייב בגו"א על כל החביות, לכך כ' בפטור דגו"א אם לא שלח ידו, אבל שומר שכר דבלא"ה חייב בגו"א לא אמרינן דבשביל שנטל רביעית יהא חייב באונסין על כל החביות, ולכך איצטריך קרא גבי שליחות ואינו מיותר כלל, לזה בא דא"א כפי' דברי רבא, ואמר זהו שקר דדא ודא אחת היא, וא"כ מיותרים הן, דלילף משואל כי סברת הראב"ד אמת כנ"ל ועל כולן הוי שואל, ועכצ"ל דלכך נכתב להורות דאפי' בבעלים חייב. ואם כן דשליחות בש"ח חייב, שוב אין סברא לחלק בין חיוב דגו"א לאונסין דכי נחלק הפי' דאם לא שליחות [צ"ל שלח] לתרי גווני ואם בלא בעלים חייב באונסין אף בבעלים כן ושפיר מיותר הך דש"ש, ואאין צריכה חסרון אתיא, ונכונים דברי רבא, אך לפ"ז דר"י ס"ל בס"ד לתירוץ קמא דתוס' דג"ש לא איצטרך א"כ יהיו ר"י ור"א מחולקים בגוף הדין של הרמב"ם והראב"ד מה טיבו של של"י נשתקע הדבר ולא נאמר, והי' מקום לומר סברא אחרת דודאי לר"מ דס"ל המשנה מדעת בעלים נקרא גזלן עדיין קשה של"י ל"ל אפי' בבעלים, דהא משנה בשל"י מדעת ב"ב, ובמה שאין ב"ב מקפיד בלא"ה לא מיקרי של"י, וכן צריכים אנו לפרש בדברי רש"י בד"ה והא לא חסרה ומשום שואל שלמ"ד דכי אמרינן בשומרים שאלה שלמ"ד בדבר שאין נכחש ונחסר מחמת מלאכה, אבל בע"ח הנכחשים מח' מלאכה תחלתו של"י הוא עכ"ל, וכ' באס"ז דדברים אלו משוללי הבנה הם וכי בשביל דנכחש ונחסר לא יתקרי שואל, ובאמת נכונים דברי רש"י דס"ל הא הניח מקלו ותרמילו הוי של"י, אין הפירוש אם מניחו ע"ג בהמה על זמן מועט דבזה ודאי אין ב"ב מקפיד רק אם דעתו להניח שם בקביעות לזמן מרובה, אז תתכחש ע"י עומס המשא לכך קרוי תיכף של"י אף שלא חסרה, וע"ז פריך הש"ס והא לא חסרה עדיין, וקיי"ל שליחות יד צ"ח וע"ז מק' רש"י הא הוי שואל שלמ"ד ותי' שפי' בשלמא בנוטל שלמ"ד חבי' חביות להביא עליו גוזלות א"כ אין כאן חסרון כלל להחביות רק מ"מ איכא קפידא לב"ב ומיקרי שואל שלמ"ד, ובזה ל"ל כמ"ש תוס' בד"ה חדא לומר כו' הואיל והוא שלא מדעת אולי יחזור דמה"ת יחזור, דהא חזינן דנטלו מטלטלין ולמה ישתנה דעתו ברגע אחת, משא על הבהמה דעכשיו אינה נכחשת ואם יהי' עלי' זמן מה תתכחש, א"כ שפיר י"ל דיחזור כמ"ש תוס' דיתן אל לבו שלא להכחיש בהמת חברו שלא מדעתו ויטול המשא ממנו ואין כאן שואל שלמ"ד ולא הוה מתחייב בכך אבל משום של"י למ"ד אינה צ"ח כיון דדעתו להניח לזמן רב ושפיר הוכיח הש"ס דס"ל של"י אינו צ"ח, ודו"ק היטב, ובמה שב"ב מקפיד הוי משנה מדעת ב"ב ונקרא גזלן, ואם כן פשיטא דאף בבעלים חייב דזה ההפרש יש בגזל בטלין

ועכצ"ל כנראה מדברי הרז"ה דהך גופה ילפינן משל"י ולולא דנכתב של"י לא הוה ידעינן דנקרא גזלן, אך לפ"ז קשה הא איצטריך של"י להורות דהעובד ע"ד נקרא גזלן אף דלא נהנה כלל כגון ששל"ש אמרינן לעיל לר"מ דהוי גזלן וחייב באונסין ואי לא נכתב של"י האיך נילוף משואל, וכי מה ענין זה לשואל, וצ"ל לר"מ לק"מ באמת, רק הקושיא היא לרבנן דלא ס"ל נקרא גזלן, והנה לשיטת אביי דמחייב בש"ש ל"ש מחמת פשיעה ודעת הרמב"ן כדעת האין לפרש שכ' תוס' לעיל בד"ה אין רצוני כו' [בדף ל"ו ע"א] דאף רבנן מודים לר"מ דהוי גזלן ל"ק כלל ל"ל של"י נילוף משואל, דהא איצטרך למ"ש, אבל רבא אזיל לשיטתו דס"ל דלא נק' פושע בששל"ש רק מכח את מהימנת לי א"כ לרבנן דלא ס"ל גזלן פריך שפי' נילוף משואל, ובזה מיושב ג"כ הברייתא דהכונס דלא ס"ל הך גילוי מילתא משום דברייתא אתיא כר"מ ולדידי' ל"ק נילוף משואל ול"ש גילוי מילתא כנ"ל

אך לפ"ז קשה קו' האס"ז על מ"ש בשם ר"ש דאא"ל דהפי' בפ' ראשונה בש"ח ושני' בשו"ש, הואיל וכתי' בהמה וכו', ומקשה א"כ גם הגמ' לישני הכי בריש השואל, ול"ל לשינויי קרנא עדיפא, ולכאורה היא קושיא אלימתא דאין לנו לחדש סברא מה שהוא נגד הש"ס, אך י"ל טעם אחר למה נזכר בהמה בשו"ש כדי להורות דשל"י שייך אף בבעלים דא"כ קשה למה לא נילף משואל, ובר"ש לא ס"ל כמהרש"א דפשטא דקרא מורה ע"ז רק דקשה דילמא איצטרך שליחת יד על הנשאר בחביות, זולת הרביעית כנ"ל לכך כ' בהמה בש"ש, וכתי' בי' של"י, ובבהמה ל"ש של"י לא במקצתו ולא בכולו, ומאן פליג לי', וא"כ אי ס"ד של"י הוא על הנשאר במה שלא שלח יד לא הו"ל למיכתב בהמה דל"ש בה הא, ע"כ צ"ל דמיירי מאותו דבר ששלח בו יד, והא דלא יליף משואל משום שאילה בבעלים, ואף בש"ח הדין כן דגילוי מילתא היא, אך כ"ז לרבא דס"ל דמיותר, ואיכא למילף משואל אבל לס"ד ל"ק משואל משום דאיצטרך או לכדר"מ דנקרא גזלן או דבעינן דעת בעלים כמש"ל, וא"כ קשה שפיר ממ"נ הא אף דכתיב בהמה לא ידעינן שאילה בבעלים, א"כ ל"ל בהמה ע"כ להורות דאיירי בשו"ש, ושפיר תי', אבל לקמן בפ' השואל קאי למסקנא דרבא דילפינן משואל ואיצטרך לשאילה בבעלים ואיצטרך בהמה כנ"ל, ולא מצי לשינויי מדיוקא דבהמה לכך משני קרנא עדיפא, כמסקנא דכו"ע ס"ל קרנא עדיפא, אך למש"ל דעיקר כדעת הראב"ד א"כ עדיין א"צ בהמה דאף בכסף וכלים ל"ש לומר דאיצטרך של"י להנשאר במה דלא שלח יד כנ"ל באריכות, א"כ קשה קושית האס"ז דהו"ל לשינויי גם כן לקמן הך דיוקא דר"ש דכיון דכתיב בהמה בש"ש איירי

וצ"ל בע"א והוא די"ל על התוס' בד"ה אמר שמואל כספים וכו' דהעלו דטענת אונס בגנבה פטור בש"ש, והגמ' המ"ל וליטעמיך ועדיין לא תי' כלום למה דאמר בהכונס, לימא מסייע לי' השוכר פרה וכו' והוצרך שם לכנוס בדחוקים ע"ש, ולא משני בפשיטות דהשוכר טוען שנגנבה באונס, והוי מצי מיפטר בשבועה ושלם ולא נשבע ונמצא הגנב ההוא משלם כפל לשוכר, וא"צ לדחוק מידי, ואיך לא שמו לב לקושיא זו, וצ"ל כמ"ש האס"ז בשם מהר"ש על הא דהוכיח הנ"י דגנבה בטענת אונס נמי דאמרינן שומר משומר עד דאכלו חורב ביום וקרח בלילה ואין לך טענת אונס גדול מזה, וכתב דיש לחלק בין שמירת בע"ח לשמירת שא"ד, דבבע"ח כו"ע מודים דטענת אונס בגו"א לא מהני, וא"כ לק"מ דגם תוס' ס"ל כן, ול"ק מהשוכר את הפרה, דבבהמה לא מהני טענה זו, אבל קושי' תוס' מרישא ושפיר קשה דב"מ איכא תרי גווני בשו"ש בכסף אוכלים לא מצי טעין טע"א, א"כ אף בו מצינו חומרא זו בטוען ט"ג באונס ומשלם כפל, וא"ש, אך לפ"ז איצטרך בהמה דכ' בשו"ש דגבי שו"ש פטור בגנבה היינו לסטים מזויין כמ"ש תוס' בב"ק בד"ה כגון דלסטים מזויין גנב הוא, ואם לא נכתב רק כסף או כלים הוה אמינא בהא לסטים מזויין פטור דהוי טע"א בגו"א, אבל בהמה בטע"א בגו"א חייב, אף ש"ח חייב כמ"ש תוס' וקמ"ל דמ"מ פטור, והא ל"ק ליתני נמי גבי ש"ח בהמה ולמה כ' כסף או כלים דהתורה באה להורות שאלה בבעלים חייב בשל"י מכח קו' דנילוף משואל, והרמב"ן תי' לעיל קושיא רש"י על והא לא חסרה אף דהוי שואל דבהמה ומשתמש בו השומר לא נקרא שואל דמ"מ היא רועה באפר ואין כל הנאה להשומר ע"ש ולפ"ז מאי פריך הגמ' ונילוף משואל הא ל"ד לשואל דאין כל הנאה שלו, וצ"ל דהקושיא בש"ח מדכ' כסף או כלים ובהא ל"ש סברת הרמב"ן כמ"ש בעצמו דל"ש רק בבע"ח, עי' באס"ז, וא"כ התורה הורה לן דשל"י חייב אף בשאלה בבעלים מכח קי' דבשואל איצטרך כסף או כלים דבהמה לק"מ, כנ"ל, אך כ"ז אי אמרת דיש לחלק בין בהמה לשא"ד כהאס"ז, אבל לפמ"ש תוס' בב"ק בד"ה כגון כו' דדוחק לחלק דלמה לסטים מזויין דהיינו שבוי' יהי' פטור ואונס בגו"א יהא חייב א"כ אף בבהמה הוא