גבורת יהונתן נו

אין מקום לקושית תוס', וצ"ל דבלא"ה קשה כעין קו' זו על הברייתא פ' הכונס דף הנ"ל דקתני להדיא א"א בשו"ח שכן משלם תשלומי כפל, א"כ ל"ל דס"ל דהך קרא אתי לכדתניא דכפל מאי עבידתי', וע"כ דלא ס"ל לברייתא הך סברא בגילוי מילתא, א"כ מאי פריך הש"ס למ"ד צריכ' חסרון תרתי ל"ל י"ל דס"ל כברייתא

ונ"ל דבלא"ה קשה מאי קאמר הש"ס לא לכתוב שליחות יד וניתי משואל, הא דיני' משונה, דבשליחות בענין חזרה למקומו משא"כ בשואל כמבואר בש"ע חו"מ סי' רצ"ח, ובש"ך ובסמ"ע, וצ"ל דלפ"מ דפרכי' ארב והא שקלינהו ופירש"י ותוס', והא אוקמינן לעיל סתם מתני' כר"ש דא"צ דעת בעלים, ומדפריך כן לרב מבואר דידע הש"ס דלא מוקי למתני' כחד תנא היינו ר' ישמעאל כמבואר לעיל בש"ס תרגמא ר"י באוקימתא דרב שנטלו ע"מ לגוזלו תרגמא ר"נ שנטלו ע"מ לשלוח בו יד, הרי דמשני ר"י הוא, א"כ פריך שפיר ואליבייהו קאמר רבא ניתי משואל דהא אף בשליחות יד א"צ דעת בעלים וכן הא דפריך למ"ד צריכה חסרון תרתי ל"ל לרב פריך דס"ל שלי' צ"ח, והוא דס"ל כרי"ש בשו"ש ושו"ח לזה משני הש"ס איצטריך לכדתניא, אבל הברייתא אתי' אליבא דרע"ק דס"ל בעינן ד"ב, וא"כ אף בלי בעלים איצטרי' שלי' בשו"ש להצריכו ד"ב, וזה ליכא למילוף דכאן ודאי יש פירכא מה לשו"ח שחייב בכפל דהא לא מיירי בבעלי' ואיצטריך למיכתב, וזהו ד' הברייתא א"א בשו"ח שכן משלם כפל כו' ולפ"ז גם תוס' א"ש, ואני אומר משונה כפל ר"ח דר"י אמר מאן דמתרגם חביות אליבא דחד תנא וכו' ורישא כר"י וסיפא כרע"ק דצריך ד"ב, וליכא למילף משואל כנ"ל בברייתא ולעולם דס"ל לר"י לא אמרינן קרנא עדיפא, ומקשו תוס' שפיר לר"י מהך דשואל לכך לא כתב מהרש"א אלא לתי' ב' דתוס' דס"ל להדי' דכולם ס"ל קרנא עדיפא חוץ הברייתא, ובזה נסתר סברת מהר"מ, ול"ק דקארי לי' מאי קארי לי' דלס"ד קיימינן בשיטת ר"י דצריך ד"ב ול"ק משואל

ולמה שהקשה מהרש"א צ"ל ישוב אחר, דבלא"ה קשה דברי רש"י אהדדי, דסתרי בינייהו דבמרובה פירש"י או אינו אלא לדין שו"ח משלם גו"א ולא מפטרי בשבועה, וכאן פירש"י דלענין תשלומי כפל חייב בל"ש ולא יתחייב בגו"א, וגם מהרש"א הרגיש בזה, וביקש ליישב מתיך סיום ד' רש"י שכתב גם למדנו שנפטר בשבועה בגו"א, ועדיין לא הועיל, דלמה לא כתב רש"י כן בראש דבריו על או אינו אלא לדין, וביותר קשה דאף אם נאמר כאן כמ"ש מהרש"א מה נאמר בפירש"י בחומש דכתב להדיא קריבה לדין היינו שיתחייב כפל בטענתו ולא שיתחייב בגו"א כו' עיי"ש

לכן נ"ל דודאי בס"ד קריבה לדין מסתבר לומר דלא נפטר בשבועה מגו"א דשבועה מאן דכר שמי' ולא נזכר בקרא גבי שו"ח שום שבועה ונקרב, רק זה אי אמרת עירוב פרשיות כתיב כאן, וכי הוא זה דכתיב בשו"ח אמלוה הוא דכתיב, אבל ד' שומרים א"צ כפי' והודאה במקצת, אבל למ"ד אין ע"פ כ"כ, וכה"ז אש"ח כתיב דצריך כפי' והודאה במקצת, ולא משכחת לי' אלא בג' פרות וכו' ואי ס"ד דשו"ח אינו נשבע רק משלם בגו"א ל"ל הני תרי פרות לכפי' והודאה, הא אין כאן שבועה, ול"ל לענין נאנסו, דהא אונס לא כתיב כלל בפרשת שו"ח וכי הוא זה קאי על גו"א, ואונס כתיב בשו"ש ואיצטריך נתינה לג"ש דגם בהו צריך כפירה במקצת, וש"מ דעיקר כי הוא זה אגו"א הוא דכתיב, ובזה נכונים דברי רש"י דבמרובה פירש"י הברייתא לפ"מ דקי"ל ע"פ כ"כ, ולק"מ, מכי הוא זה, ושפיר י"ל או אינו אלא לדין דאין שו"ח פטור משבועה מגו"א, משא"כ כאן דמשנינן אליבא דמ"ד שליחות צ"ח והיינו כרבי יוחנן, ור"י ס"ל בב"ק דף ק"ו דד' שומרים צריכים כפי' והודאה במקצת כרמב"ח ע"ש בתוס', וא"כ ליכא למימר כנ"ל, לכך פירש"י דה"א אף דפוטר מגו"א בשבועה מ"מ כפל חייב בלי שבועה לכך כתב רש"י בסיום דבריו גם למדנו וכו', והיינו אף לדידן דקיי"ל ע"פ כתי' כאן, וה"א דלא מיפטרי בשבועה, רק השתא דאיכא ג"ש, גם זה למדנו כו' וברור הוא, ולכך בפירושו עה"ת כתב כי הוא זה אשומרים דמו"מ ומקצת אומר שנגנב היינו כרי"ו כמ"ש כאן ואתי שפיר

ולפ"ז י"ל דהנך ב' תירוצים בתוס' בד"ה רבא כו' תליא בהנך ב' פירושים דאי אמרת כפירש"י בב"ק צ"ל דלר"י לא ס"ל ע"פ כתיב כאן וליכא למיתלי בהנך כנ"ל וא"צ שליחות לג"ש, וע"כ דלא ס"ל קרנא עדיפא, גם לא ס"ל סברא דגילוי מילתא לכך אומר דאינו משונה, אבל בתי' הב' ס"ל לתוס' (בפירושו) כפירש"י דכאן, ואף לר' יוחנן יתכן כן, ושפיר אמרינן אף ר"י ס"ל קרנא עדיפא דשליחות דשו"ש איצטרך לג"ש, וגם דברי מהרש"א נכונים לתי' א' ע"כ לא ס"ל כן לר"י קרנא כו' דא"כ קושי' תוס' משואל נכונה, ולק"מ

אך לפ"ז גוף הדבר במ"ש רש"י בפי' הב' במילתא דר"א בפי' רבא דס"ל קרנא עדיפא, רק ס"ל דדא ודא אחת היא דתרוייהו איירי רק דנילוף משואל, והתי' בשביל שאילה בבעלים דכ"ז במילתא דר"א מיותר, ואין לו ענין כלל להך דשליחות צ"ח דס"ל קרנא עדיפא וממילא ידעינן דשליחות אצ"ח הן אם יקשה נילוף משואל, או לא יקשה, ואין לו שייכות כלל עם הך דשל"י צ"ח, והדברים תמוהין בעצמותן, ואם כונת ר"א ליישב הקושיא ונילוף משואל א"כ מה עינו לכאן בהך מחלוקת הל"ל בפ"ע דאדרבה כיון דס"ל קרנא עדיפ' ממילא מוכח דשליחות יד אצ"ח, וא"כ תו ל"ק משואל

ונ"ל בהא דתנן הגבי' את החביות ונטל ממנו רביעית ונשברה משלם דמי כולה ודעת הרמב"ם בפ"ג דהלכתא גו"א אפי' לא נתכוין מעולם אלא ליטול רביעית, והראב"ד משיגו ודעתו דבזה א"ח בכולה אפי' נטל רביעית רק מיירי שהגבי' לגזול את כולה ולא נטל עכשיו רק רביעית, והמ"מ כתב דאין להראב"ד ראי' בזו, ולפענ"ד דדברי הראב"ד מוכרחים דק"ל מאי פריך ל"ל שליחות נילוף משואל, הא לא ראי זה כראי זה, דבשואל אם שאל רביעית א' וכי ס"ד שיתחייב בכל החביות משא"כ בשליחות יד דבשביל רביעית חד ששלח יד נתחייב בכל החביות, ועיין באס"ז שכ' להדיא חידוש הוא שחידשה תורה בשליחות יד אף ששליחות במקצת חייב בכולה, לכך ס"ל להראב"ד אף בשליחות צריך דעתו על כל החביות, וא"כ אף בלי נטילת רביעית כיון דדעתו הי' על כל החביות יש לו לכאורה דין שואל, דקני משעת הגבהה כקו' התוס' בד"ה חדא לומר כו' רק אמרינן כתי' התוס' דשואל שלא מדעת הואיל ועבד איסו' אמרינן כ"ז שלא חסרה דמיד הדר בי', ועיין באס"ז שמפרש כן תי' תוס', ולפ"ז כשאנו רואין שנטל רביעית, הא חזינן דעביד איסורא, וקו' תוס' במק"ע, דעל כל החביות הוי כמו שואל מדעת, ומקשה הש"ס שפיר ניליף משואל ודברי הראב"ד מוכרחין, לפ"ז א"ש מש"ל דקארי לי' מאי קארי לי', י"ל בס"ד הוה ס"ל כרמב"ם, ולק"מ דליכא למילף משואל, ורבא הוא דחידש לן כראב"ד דהי' קשה לי' משואל, ולפ"ז דהס"ד ס"ל כרמב"ם, א"כ כל שליחות יד הנאמר בקרא ל"כ על אותו רביעית שנטל כי הוא זה בכלל שואל דכתי' בקרא להדיא רק על שאר חביות, וא"כ י"ל אף דבאמת על שאר חביות אינו קרוי שואל, מ"מ כיון שנטל רביעית מהחביות, ובהאי הנאה שנהנה מפקדונו הוי שו"ש על כל הפקדון, ודמיא לאומר לחברו קבל פקדוני מידי, ואשאילך כך וכך בשכרך, די"א דהוי שו"ש, ומכ"ש זה ששאל שלא מדעת, ולפ"ז אפי' א"א קרנא עדיפא מ"מ איצטריך שליחות יד, דאי כתב בש"ח גרידא, ובשו"ח לא כ' רק פטור דגו"א בשבועה, וע"ז קאי אם לא שלח ידו, ה"א, הא דמחייב בשליחות לא שיתחייב באונסין בכל