גבורת יהונתן נה

ופסול, הא לאו מילתא, ולא בירר דבריו למה, ובאמת באסיפת זקנים כ' לתרץ כן דמיירי בכה"ג וצ"ל דקשה באמת על המשנה למה נקיט במילתא דשמואל קרוב ישבע השוכר, וי"ל טעמא דרבנן דשוכר קנין בגוף הפרה בשבועה כמ"ד דש"ס הו"ל למימר סתם שואל דאז השוכר אפי' בשבועה פטור, מ"מ המשכיר יוצא נקי אין כסף ואין שבועה, וזה רבותא טפי אך תינח קרוב או פסול מא"ל די"ל מתני' מיירי בחשוד וטובא קא משמע לן, אף דהוא חשוד, ולכו"ע פשע השוכר במה שהשאילו ולא שייך מסרה לב"ד כמ"ש הריטב"א באס"ז, מ"מ פטורים משבועת מתה כדרכה דאף דהוי תחב"פ וסב"א מ"מ אין האונס בא מחמת פשיעה וטובא קמ"ל, דלא כאביי, וצ"ל דקושית הרמב"ן הוא לאביי, ואתי שפיר דברי הש"ס דאביי חשב דהקושיא מאי נשאל הן לאביי הן לרבא, ועכ"פ מוכח דשומר של"ש חייב א"כ א"י לתבוע משומר שני ולא הוי נוגע בעדות ולמה ישבע כנ"ל לכך אמר לרבא, ואם איתא לימא מ"ה מ"ל הכא וכו' וא"ש קושי' הש"ס, וע"ז משני רבא דלדידי' ל"ק כלל שאנו אין מחשבין כלל לקושי' דיהי' השואל מסייעו, וי"ל בחשוד מיירי וקמ"ל אף דחשוד ופושע מ"מ פטור ממתה כדרכה דמ"ה מ"ל הכא וכו' וא"ש דברי הש"ס ודו"ק, הדק היטב

נשלם העתק חילוק שנים עשר. בסוגיא דשומר שמסר לשומר: בעזר שומר ישראל מכל חוסר וסולח להם על קל וחומר

חילוק י"ג

בסוגיא דשליחות יד צריכה

חסרון

(ב"מ דף מ"א

) מהר"ם מלובלין נתקשה בדברי התוס' ד"ה ורבא וכו', דכיון דשליחות יד חייב בתרוייהו גילוי מילתא בעלמא, וכו', דאיך שייך גילוי מילתא אם לא יהי' נכתב שליחות בשו"ש כלל, רק יהי' בכללו דשואל, ע"ש, וכן הוא באס"ז הניח קו' זו בצ"ע, בשם גליון, ונ"ל ליישב כך דודאי הנך ב' תירוצים בתוס' תליא בב' תירוצים תוס' בד"ה קרנא וכו', דלתי' ר"ש דבאמת כפל חמור מקרן, א"כ קשה איך נילוף שליחות ק"ו משואל דחייב, היא הנותנת כיון דשואל קיל משו"ה חייב בגנבה ואבידה, כדי שיפטור מכפל, משא"כ שליחות דהוי שואל שלא מדעת משו"ה פטור בגו"א כדי שיתחייב בכפל בטוען טענת גנב דחמיר מקרנא בלי שבועה, וגם לשיטה זו איך יתכן שקבל שמירה מבעלים ויכנס בחיוב כפל החמור הלא יוכל להקל על עצמו שלא מדעת בעלים, ויפטור מחיוב כפל עכצ"ל לשיטת ר"ש דהך מילתא דרבא אתיא כמ"ד קרנא עדיף כתי' ב' של תוס', ותי' א' דתוס' אתיא כתי' ב' של תוס' הנ"ל דאיכא צד חומרא בכפל רק פרכינן כל דהו, והנה י"ל לפי דאמרינן דכל ענין שליחות הוי שאילה בבעלים, וזולת כן נכלל בשואל, א"כ נכתב בש"ש ונילוף ש"ח מיני' דל"ל דר"ש חייב בגו"א דהא לא ילפינן מיני' רק שאילה בבעלים ושאילה בבעלים אף שו"ש פטור בכל, ודינו שוה לש"ח, רק י"ל דיש פירכא מה לשו"ש שחייב בגו"א בלי שאילה בבעלים, משו"ה נחמיר בו דשליחות בבעלים חייב, משא"כ ש"ח דפטור בגו"א אף בלי בעלים, אמנם להיפוך קשה, לכתוב ש"ח, ונילוף ש"ש מיני', ול"ל מה לש"ח שמשלם כפל דהא לא ילפינן מיני' רק שאלה בבעלים ואז ש"ח ושו"ש שוין הן דלא משלם כפל בשאלה בבעלים כמ"ש תוס' דף מ"ב, בד"ה אמר שמואל אף בשו"ש כן כו' ומכ"ש לפמ"ש תוס' בב"ק דף נ"ז ע"ב בד"ה נמצא דס"ל דבבעלים אינו משלם כפל כלל, א"כ ליכא למיפרך מידי, ול"ל הכי מה לש"ח שמשלם כפל בלי שאילה בבעלים דהא תשלומי כפל, לאו חומרא היא כלל, רק דכ"ד פרכינן דבעינן שני הנושאים הלומד והנלמד יהיו שוים בלי הבדל וגם כאן שוין הן דמ"ש ש"ח ומ"ש שו"ש בשאלה בבעלים, הא אין כאן צד חומרא כלל בש"ח, אך לולא הנ"ל, הא דאמר רבא דילפינן ק"ו משואל, אף דבאמת דשליחות דקרא מיירי אף בבעלים כמ"ש המהרש"א להדיא מ"מ לק"מ דנילף שליחות בבעלים בשו"ש משליחות בבעלים דשו"ח, והדר נילף ק"ו משו"ש גופה אם בבעלים חייב שלא בבעלים לכ"ש דיש מקום לטעות לאידך גיסא דליכא למילוף משו"ח דמה לשו"ח דיש בו צד פירכא דחייב בכפל, וא"כ אף שליחות בשו"ש בבעלים פטור דליכא למילוף משו"ח דמה לשו"ח שיש בו חומרא גמורה ולא צד חומרא דחייב בשליח בלי בעלה, לכן אף בבעלים חייב, משא"כ שו"ש שפטור בשליחות בלי בעלים אף בבעלים יש לפטור, ואתי שפי' דאינו משונה, דתרוייהו צריכא, אבל השתא דאמר רבא דעל שלי' בלי בעלים א"צ קרא דילפינן משואל, והקרא אתי רק לשאלה בבעלים, א"כ קשה שפיר ל"ל קרא בשו"ש נילוף משואל, וליכא למיפרך מכפל כנ"ל, וגם ליכא למיפרך מה לשו"ש שכן פטור בשלי' בלי בעלים, דזה ודאי חייב דילפינן משואל ואייתר לי' שלי' דשו"ש, רק די"ל יליף שלי' בשו"ש בבעלים משלי' דש"ח בבעלים בתורת בנין אב או בגילוי מילתא, דמ"ש זה מזה, כיון דדינם שוה ולא מתורת ק"ו דהא תרוייהו פטורין בגו"א וזהו כונת תוס', כיון דשלי' חייב בשניהן היינו בלי בעלים דילפינן משואל, א"כ אף בבעלים למידין ש"ש משו"ח, דרק גילוי מילתא בעלמא הוא, כיון דדינם שוה בכל צד בלי פירכא כנ"ל וברור הוא, אבל למהר"ם צ"ל דהך פי' דחיק לי', דקשה לי' ודקארי לה מה קארי לה וכי לא ידע בס"ד קודם מילתא דרבא דשלא בבעלים א"צ קרא דילפינן ק"ו משואל לכן נתקשה בו, אך לפ"ז תימא על מהר"מ דכ' לתי' ב' דתוס' דגם ר"י ס"ל קרנא עדיפא ל"ק קו' תוס' בד"ה קרנא כו' ע"ש משמע דלתי' א' ניחא קו' תוס' הנ"ל, וקשה הא גם לתירוץ א' לא ניחא, דממ"נ א"א הואיל ואמר ר"י ואני אומר אינו משונה והיינו כפי' ר"ח הובא באס"ז דכתב דאין זה חמור מזה, ולא ס"ל לר"י סברא דגילוי מילתא א"כ מאי פריך הש"ס ולמ"ד שליחות צריכה חסרון הני הילכתא למה לי, דילמא ס"ל כר"י, עכצ"ל דס"ל להש"ס לדוחק דפליגי אמוראי בהך סברא דגילוי מילתא לכך משני דאיצטריך לכדתניא א"כ ע"ס גם ר"י ס"ל קרנא עדיפא דקרא איצטריך לכדתניא אם כן