גבורת יהונתן נא

הוא ול"ח לאחר, ומשנה שלמה היא לאלתר כשר, וא"כ אין פי' תוס' לדחות קו' הגליון בכל הנ"ל, ולכן נראה דקשה לי' לתוס' קו' מהרש"א בהך ברייתא דמצא גיטי נשים, ותי' מהרש"א דאין חשוד לקלקל ל"ש בגט שיחרור דדילמא כבר נתן לו הגט ומערים לתת גט ב' בשביל קדימת הזמן, והא לא ס"ל לתוס' דתהי' הברייתא הראשונה איירי בהוחזקו וגט שחרור איירי בלא הוחזק, א"כ לפ"ז לק"מ קושית מהרש"א שהקשה בברייתא בזמן שהבעל מודה וכו' לשיטת תוס' ראינו כו', א"כ ממ"נ וכו' די"ל באמת ראינו שנפל מידה מ"מ אם אין הבעל מודה לא יחזור כיון דבאמת איירי לזמן מרובה, א"כ חיישינן שמא גט אחר הוא וזמנו של זה מקדם לזמנו, ותי' מהרש"ל אייתי ראי' וכו' ל"ק, דהא כ' תוס' דר"ז ס"ל כר"ל ולא אמרינן אייתי ראי' דכ' אין הבעל מודה אמאי לא יחזור א"צ לתי' מהרש"ל כמש"ל דהא איירי בלאלתר אבל בזמן שהבעל מודה יחזיר דהא ראינו בידה, ול"ח בשביל זמן כמ"ש הגליון בתי' כשהבעל מודה, ל"ח כולי האי, וא"ש, ואין קושיא לוקמי' כר"ז אף שיירות מצויות, ולא תקשה אמאי יחזור די"ל דראינו בידה קודם שנפל וקו' הגליון ג"כ לא קשה מידי, דהא הבעל מודה, ז"א דצ"ל בתוס' דגליון דכ' הואיל ובעל אומר שהוא אותו שנאבד אין לחוש דלמה יהא אמירה דבעל מועיל להוציא ממון, ודי שנכשיר אותו לעד א', אבל שנאמר שהוא כב' עדים זו לא שמענו, וצ"ל דממ"נ דבלא הוחזקו בלא"ה לק"מ, דאין חוששין בממון כנ"ל ובהוחזקו הא אין מגרשין אלא בפני יב"ש השני, וכיון דיב"ש הב' אומר על הגט הנמצא שאיננו שלו א"כ הבעל והוא הוו ב' עדים, אך זהו במסקנא דאין שיירות מצויות, ואין חשש ליב"ש דעלמא, וכן מהני עדות יב"ש אבל בס"ד דשיירות מצויות יש כאן חשש יב"ש דעלמא, וא"כ אין כאן עדות דיב"ש, כי מה הוא, ואין כאן הבעל רק, עד א' וקושי' הש"ס שפיר דאף ראינו בידו מאי מהני ואמאי יחזיר, והוכחת תוס' לעיל ג"כ ניחא דאס"ד לאלתר א"כ אין כאן חשש שמא גט אחר, וא"כ כשראינו בידו אף אין הבעל מודה ל"ל יחזור, דהא ל"ש קו' הגליון כאן, ול"ק קושי' מהרש"א, אך לפ"ז אין מקום לקושי' מה שהקשו תוס' דילמא אף אמר תנו אין נותנין מטעם נמלך, אבל, אי לא נמלך מחזיר לה הגט אף אינה שלה לראי', קשה איך אפשר להחזיר דילמא זמנו של זה קודם לזמנו של זה, וא"ל דס"ל לתוס' כתי' הגליון וכאן מיירי דאמר תנו ולכך אי לא נמלך מחזי' לראי', דהא הבעל מודה, אע"כ אמרינן כן בלא חששא שיירות דעלמא, א"כ הבעל ויב"ש הב' מצטרפים לעדות, אבל השתא קיי"ל בהס"ד שיירות מצויות חוששין ליב"ש דעלמא, וא"כ לא קאי תירוץ של גליון, וקושיא הנ"ל דאף לראי' אין מחזירין במקומה עומדת, ודו"ק היטב

נשלם העתק חילוק אחד עשר. בסוגיא דמצא גטי נשים: בעזר אשר תורתו מסר. לעם קדושים

חילוק י"ב

בסוגיא דשומר שמסר

לשומר

(ב"מ דף ל"ו. ב"ק דף י"א. ודף נ"ו

) בתוס' בד"ה דאם כן וכו' יש לדקדק, דהש"ס מקשה טעמא דקטנים הא גדולים פטורים דאל"כ הו"ל למימר רבותא טפי גדולים חייבים, וכ"ש קטנים, ולפי זה אף לתי' הש"ס כל המפקיד ע"ד אשתו ובניו כו' אכתי קשה לישמעונין היכא דאיל"מ, וא"כ כ"ש דקטנים דתמיד הן משאיל"מ דלאו בני שבועה נינהו, וא"כ אין תירוצם מועיל כלום, ואם נאמר כדעת הסמ"ע בחו"מ סי' ע"ב דהמפקיד ע"ד אשתו ובניו ואם פרעו הם אין האב חייב לשלם, אף לשיטת ר"ת דעל תנאי זה קיבל הפקדון, א"כ ניחא דאף בגדולים דא"י לישבע מ"מ הוא מפקיד, ואם פשעו מה איכפת לי' בבניו, משא"כ בקטנים דחיובא עלי' בידי' רמיא, א"כ אין מקום לקו' תוס' דהא לרב ל"ק הא אחרים חייבים לשלם דפשיטא דאחרים גדולים דומיא דקטנים דא"י לשלם דהנפקד חייב לשלם כדעת הסמ"ע דבזה לכו"ע השומר הראשון חייב לשלם, ואין מקום לקושית תוס' בודאי תוס' ס"ל כשיטת ר"ת דשומר ראשון חייב תמיד באחריות, וע"כ המשנה איירי שנאבד באונס בעדים, או שהמפקיד יודע מזה, ומ"מ בקטנים חייב דהוי כתחלתו בפשיעה וסופו באונס, ומיירי באונס הבא ע"י פשיעה כמ"ש מהרש"א על שומר שמסר לשומר בד"ה אין רצוני שיהא פקדוני וכו' ע"ש, אבל בגדולים כיון דברשות מפקיד דכל המפקיד כו', ואי דא"י לישבע הא יש עדים על אונס לכך פטור, ולמ"ד תחלתו בפשיעה, וסופו באונס פטור לק"מ דמוקי כר"מ המעביר ע"ד ב"ב נקרא גזלן כדמוקי ר"י מתני' לקמן דף נ' דס"ל כדעת אין לפרש בתוס' [בד"ה אין כו'] וא"כ הגמ' א"ש, וגם קושי' תוס' לרב דבהא לרב אף בגדולים אחרים פטור, אך קשה למה הקשו לרב ולא לרבא ואליבא דהילכתא דפסק לכך ששל"ש חייב משום דלא מהימן לי' בשבועה הא איירי דאיכא עדים, שנאנסה, ופטור לרבא כמ"ש רש"י בד"ה אכתי כו' וכי יפלגו נהרדעי אהילכתא דרב"ה

ונ"ל ליישב דבלא"ה י"ל בדברי הרי"ף, והעתיקו הרא"ש בשמעתין דכ' אע"ג דאמרינן בגיטין אין השואל רשאי להשאיל וכו' ה"מ לכתחלה אבל דיעבד לא מיקרי פשיעה, דהא גבי שוכר פרה מחבי' ומתה כדרכה אינו חייב השוכר לשלם, אף דהשאיל לא' וכו', ודברים אלו מחוסרי הבנה דהא ע"כ הא דרצה הרי"ף להוכיח דלא מקרי פשיעה מהך מתני' ולא מגופא דמילתא דרבה, משום דלא מהימן לי' בשבועה ולא אמר משום דהוי פשיעה, וגם ממ"נ אי הוי פושע, הא אנן קיי"ל כרבא תחלתו בפשיעה וסופו באונס, היינו אונס ע"י פשיעה, וע"כ דחדא מתורצת בחברתה, דס"ד דהרי"ף דהוי פושע ונ"מ לאונס הבא מחמת פשיעה א"כ לא מוכח מרבא מידי דרבא הוכרח לומר דלא מהימון בשבועה לאונס כה"ג דלא בעי מחמת פשיעה אבל באונס הבא מח' פשיעה אפשר דרבא מודה דחייב, אף דל"ש לא מהימנת לי' כו', לפ"ז מאי מביא הרי"ף ראי' ממתני' דהא מתני' איירי דמתה כדרכה (מש"ה להומל"ה [צ"ל מ"ה מל"ה