גבורת יהונתן נ

אמרינן שתתגרש עתה ולא נשאר לו ספק רק אולי גט אחר היא, א"כ יש כאן ב' עדים א' שראה שנפל מידה והב' יב"ש חברו שאין זה גט שלו רק של הבעל ולכך יחזור ולק"מ, וקושית הש"ס ג"כ שפיר ס"ד דמיירי לזמן מרובה עדיין אין כאן רק ע"א שהוא יב"ש הב', דאותו עד שראה הנפילה ממנה אינו מצטרף ולא מהני דאולי גט אחר היא גט זה וגט הלך לו דהא יש כאן זמן מרובה וא"ש, ולפ"ז גם דברי נכונים דהא כבר כתבנו דבהוחזקו א"צ תוס' לשנויי דבאמת אמרינן דמתני' מיירי לר"ז לאלתר, רק ברייתא אלימא לי' לאקשויי כנ"ל, א"כ שפיר כ' תוס' דבברייתא א"א למצוא לאלתר רק ס"ל לתוס' ממ"נ א"א שנאבד הגט בידו אולי לא נאבד ממנו כלל ומיד אחר נפל לזמן מרובה, דהא חשוד לקלקלה דאי' לר"ז לא פ"ד כנ"ל, ול"ל דע"א ראה שנפל מיד יב"ש עדיין קשה איך נסמוך על ע"א, ואי דיב"ש השני מצורף הא בהך אוקימתא איירי בלא הוחזקו רק חיישינן ליב"ש דעלמא, ומיהו א' יב"ש אשר יעיד ועדים בצד (אסרל) [נ' צ"ל אסתן] להיתרה, ולכך מוכרח דמיירי לזמן מרובה, וכתי' הש"ס כשאין שיירות מצויות ול"ח לנפילה דעלמא, וא"כ שפיר י"ל שראינו בידו, ול"ק דילמא לא נאבד ומשקר דאם אין ממנו נפל ממאן נפל, דהא אין שיירות מצויות ול"ח לנפילה דעלמא, אך זהו בברייתא, אבל במשנה שפיר י"ל לאלתר דהיינו שראינו בידו בלבד, ול"ק דילמא משקר דלא נפל ממנו, דאין חשוד לקלקל, ולא קשה הא לא פלגינן דיבורא המשנה, לא אמרינן למפרע כלל כנ"ל, רק אמר מכאן ולהבא, ובזו ודאי אין חשוד לקלקל כנ"ל, ודברי תוס' ברורים כפתור ופרח

אך לפ"ז קשה על המהרש"ל ומהרש"א בקיצור דהא הוצרכו תוס' לתרץ במשנה כגון דידע שנפל ולא דאינו חשוד לקלקל דהא במתני' תני שוברין בכלל ולאביי אמרינן להדיא על הך קושי' דילמא זבין כו', דליתא לדשמואל רק שובר בזמנו טריף ועדיו בחותמיו ז"ל, ובמהרש"א מבואר כן לעיל דף י"ג לישנא דש"ס דק' לי' לאביי וכי נמלך מאי הוי, וכו' ע"ש דאביי מפרש מתני' דלכך יחזור משום עבחז"ל וכן כ' תוס' בדוכתי טובי, וא"כ קשה לאביי איך נחזור שובר דילמא זבין כו' וכ"ת עבחז"ל, הא בעינן מטי לידו ול"ש עבחז"ל דיגבה שלא כדין וקושי' תוס' במק"ע על השטר ועל השובר כמו על הגט, ובהא ל"מ תוס' לתרץ כיון שאמר שממנו נפל נאמן דאינו חשוד לקלקל דתינח בגט, אבל בממון חשוד לקלקל וכל הפרק איירי דבנפילה ל"ח לקנוניא לכך הוצרכו תוס' לתרץ דראינו שנפל ולב' נפילות לא חיישינן, ואין מקום לקושייתם

ולולא הנ"ל הוה אמינא דא"כ גם לר"י קשה דר"י אמר כן סתמא על המשנה דלקמן בד"ה מעולם וכו', ותי' תוס' דאין חשוד לקלקל ל"ס בממון ובשובר כנ"ל, ול"ל דר"י קאמר לאביי, דזהו דוחק דלא אמר תי' שלו אלא לרווחא דמילתא כמ"ש המפרשים, ויכנוס עצמו במחלוקת בזה, אלא ודאי אף לאביי אצ"ל עבחז"ל כמ"ש המפרשים תי' אחרים, דאיירי שהשטר יוצא מכת"י וכו', אבל לפמ"ש בלא"ה פליג על ר"ז דר"ז ס"ל כמ"ד לא פ"ד, והוא ס"ל כמ"ד פ"ד, וא"כ קושי' הנ"ל במק"ע וצ"ל דס"ל דזהו קשיא בתוס' דיהי' דבריהם על השובר מה שלא נזכר בהו רמי קצת, וכבר כ' תוס' בדף י"ט דיש לדחות קו' זו, ודלא טובא ע"ש במהרש"א

אך לפ"ז קשה כאן קושיא אחרת על המהרש"א והמהרש"ל כשנדייק בהמשך, דמתחלה הקשו בד"ה אלא שהוחזק דהול"ל בלא הוחזקו וכו', ואח"כ הקשו מגופה דדינא אם הוחזקו האיך נחזיר, ול"ק הא דיש לכאורה קדימה לקו' א' שהרי קושיא זו היא על גופא דדינא, משא"כ קושיא א' היא רק קושיא בפלפול בעלמא דלמה אוקמי הכי ולא אוקמי הכי וגם אין שייכות ב' קושיות זו לזו, עד שכללם תוס' בדיבור א', ולכן נראה דגליון תירץ על הקו' דשמא גט הנמצא זמנו קידם לגט שלו, בדוחק ע"ש, והקש' על הגליון דהא אמרינן לקמן אין לדמות איסורא לממונא ועי' בדף כ', עכ"ל דהי' איסורא, וכ' דלענין ממון ל"ח לכך חששו, אבל באמת לק"מ דכי כ' תוס' לקמן היינו בלא הוחזקו דהמשנה במעשה ב"ד איירי בלא הוחזקו כנודע וחששא רחוקה היא לחוש לב' שמות, לכך אין חוששין בממון, אבל הגליון בהוחזקו ב' יב"ש, ואז ודאי אף בממון חוששין כיון דהוחזק וכל המשנה בסוף גט פשוט בב' יב"ש כו' והש"ס, הכל שם מענין ממון וכ"כ תוס' ביבמות דף קס"ו ע"ש ד"ה והא וכו', וא"כ לפמש"ל שכל דברי תוס' הם להך אוקימתא דאיירי בלא הוחזקו א"צ לתי' תוס', כנ"ל, ולזה ל"ק לר"ז ליפרך ממתני' כנ"ל וא"כ שפיר יש לחלק בין איסור לממון וא"צ לתי' של גליון בהוחזקו ולפ"ז קשה מהא דתנן במתני' שחרורי עבדים לרבה דמיירי בהוחזקו, איך נחזור דילמא שיחרור של יב"ש ב' הוא, וכ"ת כיון שאומר שממנו נפל אין חשוד לקלקל, זה אינו דילמא באמת שיחרור שלו לא נפל וכבר נתנו ליד עבד וה"ה משוחרר ואין כאן קלקול כלל, רק הואיל וזה השחרור הנמצא זמנו קודם לשחרור שלו מערים ואומר שהוא שלו שנפל ממנו כדי להפקיע נכסים שמכר שלא כדין כקו' הגליון, ותי' הגליון לא ס"ל כמש"ל, וכ"ת הא אמרינן אייתי ראי' זהו בגט, אבל בשחרור הוא זכות לעבד שיוצא לחירות וקיי"ל כאביי עבחז"ל וא"כ לא אמרינן אייתי ראי', כמבואר בגיטין דף י"ט הניחא וכו' וקושית תוס' בריא אולם, ולכך הוצרכו לתרץ כיון דידעינן דנפל, אבל בברייתא דלקמן דלא איתמר אלא בגט שפיר אמרינן כתי' מהרש"א דכיון דאמר דנפל אין חשוד לקלקל, וקו' הגליון לק"מ, דהא בגט אמרינן אייתי ראי' וא"ש

אך תינח הך ברייתא דמצא גטי נשים אבל ברייתא ב' דמצא שחרור מא"ל, הא לא קשיא דבאמת הך ברייתא איירי בלא הוחזק, ול"ק קושי' הגליון בלא הוחזקו ממון מאיסור לא ילפינן, ור"ז מהדר דכ"מ שמצא לאוקמי' בהוחזק, מוקי, ומה דלא אפשר לא אפשר

ובזה יובן המשך תוס', דהקשו, תימא אמאי לא מוקי מתני' בלא הוחזקו וכו', ותי' דעובדא כו' רק קשה מנ"ל הא, דילמא הואיל וסתמא נקט ודאי איירי אף בהוחזקו דאל"כ הו"ל לאפלוגי, וע"ז כתבו וא"ת מ"ט יחזור כיון שיש ב' יב"ש ותי' דאין חשוד לקלקל, שטר שחרור מא"ל כנ"ל כקו' הגליון, ועכצ"ל דראינו כמ"ש תוס' וקשה קושית מהרש"א מא"ל בברייתא, ועכצ"ל דברייתא מיירי בגט, ול"ק קושי' הגליון דאמרינן אייתי ראי', וא"כ אמרינן כתי' מהרש"א דאין חשוד לקלקל וקשה תינח הך ברייתא דגט, שחרור מא"ל וצ"ל דא"כ ברייתא (אמרינן) [צ"ל איירי] בלא הוחזק ותי' א' של תוס' מוכרח, וא"ש, וא"כ אין מקום לקושי' מהרש"א ומהרש"ל, וצ"ל דס"ל דא"א לומר כן די"ל מאי צורך תוס' בזה במ"ש דאם ראינו גט בידה פשיטא דיחזור, ומקמ"ל דהא ע"ז קשה קושי' הגליון ותי' הגליון דחיק ואף מש"ל לחלק בין איסורא לממונא ג"כ דחיק, חדא דבאמת לא קאי רק אמרינן מנ"ל דילמא לא ילפינן, אבל במסקנא מה"ת לחלק, ועוד מ"מ קמ"ל טובא, דיש חילוק בין ממון לאיסור, ואין זה ג"כ פשוט דהא התם גופא ה"ק משום דמצינו דממון חמיר מאיסור, ובאמת מאי לא הי' צריך להם ליישב הש"ס בהטיבו את אשר דברו אבל אין זה צורך דבהך דאי ראינו שנפל מידה אין הבעל מודה אמאי לא יחזור, סגי לי' בראי' ברורה, וכ"ת גם בזה יקשה קושי' הגליון דילמא משום הכי לא יחזור דדילמא אין הגט שלה, ז"א דבגט שחרור דפשיטא דיחזור שפיר הקו' דקמ"ל דל"ח לגט אחר, ול"ק הא בלאלתר הוא ול"ח לגט אחר היא גופא קמ"ל בלאלתר דל"ח לאחר, דבהך תי' לא אמרינן לאלתר פשיטא, אבל הך קושי' אין ח"מ אמאי לא יחזור לק"מ קושי' הגליון, דהא באמת לאלתר