גבורת יהונתן מט

מאי קמ"ל כנ"ל דהא יש מ"ד לית דחש להא דריב"ל בעל שאמר גרשתי כו' ולכך תי' על נכון, ולק"מ

אך לפ"ז קושית הריטב"א ויתר המפרשים דהקשו ללישנא בתרא למה לא הקשה ר"ז מברייתא ולא ממתני' דכל מעשה ב"ד כו' דאי אפשר לומר לאלתר מיירי כמ"ש במקומו, דלולא הנ"ל נ"ל ליישב דלכאורה י"ל מה שהחליטו תוס' דא"א למצוא בשטר חליצה לאלתר דאי ראינו בידה פשיטא דנחזור לה דילמא זמנו של שטר מוכיח דנמצא תיכף בתחלת היום כתיבתו, בכדי שלא יעבור שיירא, וא"כ הוי לאלתר ומחזירין לאשה דאותו עיר שנמצא שב' יב"ש לא הוחזקו, ודוחק לומר הואיל ושטר. חליצה מאוחרת כשירה אין ראי', חדא דאין זה ברור כ"כ להחזיר חליצה מאוחרת, דיש לחוש ללעז, והנה קודם, ועוד מה"ת, ניחוש, לסופרי ב"ד, שיאחרוהו מה שאין נכון לעשות לכתחלה כב, דמחזי כשיקרא, וכן נראה הא דקתני כל מעב"ד מוסיף על שט"ח כמבואר בש"ס ואיירי דנמצא בב"ד וקמ"ל אף דנמצא במקום שהשיירות מצויות כמו בב"ד שהשיירות מצויות דבאו לדין כמ"ש רש"י בבי דינא, דר"ה, וא"כ ע"כ דנמצא בזמן שהב"ד יושבין, אבל אם נמצא קודם לכן והזמן מוכיח שאין לספק בו שיהי' מאתמול שהי' ב"ד יושבין, וא"כ אין זה ב"ד דקודם שב"ד יושבין אין שיירות מצויות, וידוע דב"ד יושבין ביום ולא בלילה, דאין דנין בלילה, וא"כ אם הגט או החליצה נכתב בד"מ [ר"ת בדרך משל] בר"ח ונמצא קודם שהאיר היום בבית מושב ב"ד ודאי דמיקרי אין שיירות מצויות דה"ז בין לילה היתה, ובין לילה אבד, ומעולם לא הי' פה שיירות מצויות, וע"כ דנמצא ביום עת כניסת ב"ד לדון, וא"כ וכי בירושלים ביין דכתבי טעות, הלא זמן ר"ח הוא עבר מזמן הכתי' עד יום הנמצא יותר מי"ב שעות וזה יקרא לאלתר ואף אם לא הספיק רק זמן כניסת הב"ד לא מיקרי עוד לאלתר, לפ"מ דקיי"ל דשיעורא בכדי שיעבור אדם, וא"כ שפי' כ' תוס' דל"ש בשטר חליצה לאלתר, אבל א"א מעשה ב"ד לא מיירי דנמצא בב"ד רק אשתכח מאבראי א"כ שפיר היא בר"ח ונמצאת תיכף בר"ח בכניסתם ולא הספיק לעבור אדם עכ"ל, ואם כן אתי שפיר דלרבה שפיר כתבו תוס' דשטח"ל לא מיירי לאלתר, דרבה ס"ל דמעשה ב"ד היינו דנמצא בב"ד, אבל תירוצם להך לישנא דס"ל אע"ג הוחזקו וכו' צ"ל דנמצא חוץ לב"ד, וא"כ ע"כ בהך משנה מצא ש"ח וכו' י"ל דנמצא לאלתר וישנו במציאות כמ"ש דנמצא תיכף בכניסת לילה וזמנו של חליצה מוכח וא"ש, והא דכתבו תוס', ור"ז לא ס"ל דומיא דסיפא, אך דלפמ"ש גם לר"ז ישנו במציאות לאלתר הוא לאוקימתי' א', דגם ר"ז ס"ל מעב"ד דנמצא בב"ד עסקינן כמו רבה, וא"כ קשה ליפרך ממתני', וכ"ת דמיירי לאלתר הא הוי דומיא דסיפא, דלהך לישנא א"א לש"ח לאלתר, כמ"ש, ולכך הוצרך לשנויי דלא ס"ל דומיא, אך לפמש"ל דללישנא קמא אף ר"ז ס"ל דמשנה איירי לא לאלתר [נ' תי' לא מיותר] ומ"מ ל"ק ליפרוך ממתני' משום דמתני' לא מיירי בהוחזקו דומיא דסיפא, א"כ אין מקום לתי', דלפי תי' א"צ לתירוצי דר"ז לא ס"ל הדומיא, אצ"ל תי' אחר על קו' הנ"ל בתוס', דמ"ש משנה מברייתא די"ל כמ"ש מהרש"ל דלכך תי' תוס' כגון אנו יודעין דזה אבד גט, ולא תי' מדלא חשוד לשקר אכתי לא אסיק אדעתי' הך תי', והוא לכאורה מחוסר הבנה, דל"ש לא אסיק אדעתי' וכי לא היו תוס' סוברים בסברא אחת להבין כל דברי הלכה, וכשהיו עוסקים לתרץ קו' זו מנא ידעינן שזה יב"ש שנפל לא הי' מביטין לסוף דבר מי ניחא, ואם כי עלתה בידם תירוץ דלקמן דאינו חשוד לקלקלה גם בזה הו"ל לתרץ כן, כמ"ש מהרש"א ומהרש"ל, ואצ"ל כשהגיעו לקמן להך תי' דהו"ל למחוק הנאמר למעלה ללא צורך לכן נראה דלפ"מ שהקשו תוס' במה שאמרו בעל שאמר כו' ותירצו הואיל ולמפרע אינו נאמן גם להבא אינו נאמן והיינו דס"ל לתוס' דר"ז ס"ל כמ"ד בב"ב [דף קל"א] לא פלגינן דיבורא, וכן כתב הריב"ן ל"ב בחי' גיטין ע"ש והנה בעל שאמר גרשתי כו' נאמן הוא ג"כ מזה הטעם דאינו חשוד לקלקלה, כ"ש דאין לך קלקול גדול מזה, שתהא ניסת לאחרים בלי גט ח"ו, ולא שביק היתירא ועבד איסורא דהא יש בידו עוד לגרשה, וכן הא דכ' תוס' דאין חשוד לקלקלה היא גם כן בצירוף שבידו לגרשה ולא שביק היתירא, וא"כ למ"ד לא פלגינן דיבורא אף להבא א"נ, לומר, גרשתי' אף דמקלקלה להתיר אותה להנשא לאחר בלי גט, מ"מ הואיל וא"נ למפרע אף להבא א"נ, לפ"ז, אף שהבעל מודה שגירשה וממנה נפל, א"כ עדיין קשה קושיא הנ"ל מנא ידעינן כי ממנו נפל ואי משום שהבעל מודה ואומר כן ואינו חשוד לקלקלה הא בזה שאומר שכבר נתן לה הוי למפרע, וא"נ, ולא פ"ד, אף להבא א"נ אע"פ שקלקלה כמו שהבעל מודה גרשתי אשתי אינו נאמן דלפ"ד, אף דמקלקלה ביותר, ומכ"ש דאינו אומר שנאבד ממנו רק אומר שנתן לה הגט והיא אומרת שממנה נאבד, וא"כ איך שייך קושי' מהרש"ל דנאמן הבעל לומר שנאבד הא הוא לא אמר שנאבד ממנו, רק הוא אומר שנתן לה וממנה נאבד ואם דבר זה שקר שנתן לה, ג"ז שקר שממנה נפל, וזה הדבר שנתן לה הגט לא מהמנינן לי' לבעל כמ"ש תוס' דהואיל וא"נ למפרע, א"נ להבא, וא"כ שאנו אומרים שהוא שקר שנתן לה הגט איך נאמר שממנה נפל הרי כאן דבר והיפוכו, ומה בכך שאינו חשוד לקלקלה, הא לא פלגינן דיבורא, כמ"ש, ודבר זה כמעט אין לו שחר, אך זה לר"ז, אמנם לר"י אצ"ל שלא תקשה קו' תוס' דמי יימר דעל גיטה של יב"ש זה חתמו דס"ל כמ"ד דלעיל בב"ד פלגינן דיבורי', ומכאן ולהבא נאמן דאינו חשוד לקלקלה הואיל ובידו לגרשה ואף כאן נאמן מכול"ה שעל גט של חתימת הנך עדים דאין חשוד לקלקלה, וא"ק א"כ דס"ל פ"ד א"כ מאי קשיא לי', נימא כקו' תוס' בעל שאמר גרשתי' וכו' וי"ל דבאמת על ברייתא א"צ לשנויי רק תי' שלו על מתני' ובמתני' ל"ש בעל שאמר גרשתי' כמש"ל דהוי אומר לגרשה בגט זה ולא גירשה כבר וטעה הוא שסבר זה הגט שלו הוא ובאמת הגט לאחר, וא"ק מאי הקשו תוס' בגיטין לר"י מאי למימרא דילמא קמ"ל אייתי ראי', דלפמש"ל תי' ר"י על המשנה ובמשנה ל"ש אייתי ראי' דבתנו יש לו קול, דכבר כתבתי לעיל דלמסקנא אף במתני' שייך אייתי ראי' וכו' וא"כ דבריו מכוונים דלשיטת ר"ז וכן לרבה דאי ס"ל לא פ"ד א"כ ל"ש אינו חשוד לקלקלה כנ"ל, ולכך הוצרכו תוס' לתרץ כגון שראינו וכו', אבל ר"י דס"ל כמ"ד פ"ד שפיר אמרינן אינו חשוד לקלקלה, ואולי לזה נתכוין המהרש"ל באמרו דלא אסיק אדעתי' כוונתו דלרבה ור"ז אינו עולה ע"ד לומר דאינו חשוד לקלקלה דהא לפ"ד, ואתי שפיר

ומעתה גם קו' דלעיל ניחא דעדיין נשאר עלינו קושי' מהרש"א, דאם ר"ז לא ס"ל רק דאינו חשוד וכו', ברייתא במאי מתוקמא מנא ידעינן בהוחזקו דגט שלו הוא, וע"כ בראינו שנפל א"כ ניחזי ממאן נפל מאיש או מאשה וקושיא חזקה היא באמת

אבל נראה ליישב דכבר הקשה הריטב"א דהא יחזיר דקתני היינו דתתגרש בעדי' ובהוחזק, ובהוחזק קיי"ל דב' יוסף בן שמעון שדרין בעיר א' אין מגרשין אלא זה בפני זה, וא"כ איך יסתפק דהגט הוא של יב"ש אחר, הלא איתא קמן ואומר שאינו שלו, ותי' דלא מהימן, וברור דכונתו דלא מהימן כב', אבל בע"א מי נפסלו וכי נחשד ישראל לעשות שקר בשביל קנוניא וזה פשוט, ולפ"ז י"ל דראינו שנפל מזה, היינו לא בב' עדים אלא בע"א ראה, ולכך אם אין הבעל מודה והיינו כמ"ש רש"י דזה הגט שלו, רק אומר שלא נתן לה ואין רצונו ליתן לה, ולכך לא יחזור א"א ע"פ ע"א, אין ענין לכאן דהבעל מודה שהגט הוא שלו, רק שלא נתן לה משא"כ כשהבעל מודה שנתן לה, א"כ