גבורת יהונתן מח

לק"מ דהא במשנה איירי לאלתר והיינו כמש"ל ע"י שליח, ולכך הוצרכו תוס' לשינויא דאעפ"כ מוקי רבה לאלתר, או כתי' קמא, א"כ פשיטא או כתי' בתרא דומי', ומבואר עתה דעכשיו דמוקי רבה מתני' בהוחזקו א"א ע"י שליח, וא"כ גם לאלתר אינו במציאות, וקושי' תוס' שפי' דילמא אי אמר תנו אין נותנין ולק"מ, דתחלוק המשנה לפי' שונים דבלאלתר נותנים, דהא אינו במציאות לאלתר כלל ומעולם לא נתנו, וא"ש, והנה לפ"ז קשה, דאין מקום לתי' תוס' דודאי איצטריך ונמלך דהא י"ל לתירוצא קמא של תוס' דר"ז ס"ל כרשב"ל א"כ מאי לרבה מתני' אלימא לי' לאקשויי, הול"ל בקצרה דרבה ס"ל כר"י, וא"כ י"ל ברייתא לאלתר וקמ"ל אייתי ראי', אבל במשנה אין רבותא דבתנו קלא אית לי', כמש"כ תוס', וצ"ל דודאי הך סברא דתנו אית לי' קול לא קאי במסקנא רק סברא בעלמא לדחות הקושיא בלחוד, לכך ניחא לי' להמקשן להקשות מברייתא דאין בו שום דיחוי, אבל במסקנא דאמרינן אייתי ראי', אף במשנה אמרינן כן, וגם תנו לית לי' קלא, וא"כ אף רבה ע"כ ס"ל כר"ל, דאל"כ גם במשנה י"ל לאלתר וקמ"ל אייתי ראי', ולפ"ז י"ל אף בלאלתר דאין לספק בו מאחר, מ"ט בנפל אין נותנין לה, דהא כתב הרשב"א בגיטין [דף כ"ז] בשמעתין לא מכשיר ר"ש אלא לאלתר, וכו', דאף לר"ש יש לבעל פירות משעת חתימה אם קודם נתינה נמלך לבטלה, ואח"כ נתנה לה, אע"ג דאין הגט פסיל, דקיי"ל חוזר ומגרש בה, מ"מ הפירוש לא הפסיד, אלא משעת נתינה נמשך [צ"ל נמלך] עצמו ע"ש שהאריך בזה, א"כ שפיר י"ל במשנה אפי' אמר תנו אין נותנין לא מיבעיא בזמן מרובה דיש לחוש לגט אחר, אלא אף לאלתר כיון דנפל איתרע וחיישינן להמלך, וא"כ אין לה פירות אלא משעת נתינה, ומחזרת הגט תגבה משעת כתיבה, כמש"ל, ואייתי ראי' לא ס"ל ושפיר אמרינן במשנה שאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם דייקא, להורות נתן דאף לאלתר לא מחזיר באומר תנו, ואין לתי' תוס' שום ישוב, וא"ל הא רבה מיירי בהוחזקו וא"כ אין לאלתר במציאות כלל כמש"ל ועדיין קשה ל"ל ונמלך כתי' תוס', ואי להורות דאף בלאלתר לא מחזי, הא אינו במציאות, חדא א"כ קשה הא דאמרינן לקמן ר"ז מ"ט לא אמר כרבה מי קתני כו', והיינו ע"כ להך לישנא בדלא הוחזקו וכמש"ל, וא"כ ה"ל לשנויי בפשיטות כקושי' תוס' דמשנה י"ל אפי' אמר תנו אין נותנין ואפי' לאלתר דבלא הוחזקו יש מציאות לאלתר ולכך קתני ונמלך, ועוד דלפ"ז יש למצוא לאלתר אף בהוחזקו, והיינו שראינו שנפל מידו, מ"מ שפיר שאני אומר כו', דאמרינן כיון שנפל לא הי' דעתו ליתן לה רק דנמלך ולכך הפסידה פירות, משא"כ בלי המלכה, לא הפסידה פירות, ולכך איצטריך ונמלך, ולכך אין מחזירין לבעל, אף שנפל ממנו, דאולי יתן לה גט ויגבה פירות שלא כדין וחוששין לקנוניא

ולולא הנ"ל הוה אמינא דסתם מצא גיטי נשים היינו ע"י שליח כנ"ל כמ"ש האס"ז, ובשליח לא שייך המליך כנודע, אבל לפמ"ש בהוחזקו ל"ש שליח קושיא זו במק"ע, וצ"ל דבלא"ה לא יתכן תי' הנ"ל דבחו"מ סי' כ"ה סי"ג גבי גט שחרור כ' הש"ע דצריך להביא ראי' שהגיע לידו בזמן הכתוב בו, ודייק בו הסמ"ע סקי"ג שהביא ראי' שהי' בידו קודם הנפילה אינו מספיק, דאולי הגיע לידו בזמנו, ולכך צריך להביא ראי' שהגיע לידו בזמן הכתוב בו, וש"ך סקל"ה השיג דלישנא דש"ע לאו דוקא, אלא די בהביא ראי' שהי' בידו קודם נפילה, וי"ל על מהרש"ל, לפירושו קשה דגליון, כמ"ש תוס', דאם אין הבעל מודה, אמאי לא יחזור דילמא אין זה גיטה וגט שלה הי' מאוחר מאד מגט זה, ותי' מהרש"ל דאמרינן אייתי ראי', דקשה ממ"נ אי ס"ל כהש"ך בכך דהביא ראי' שבא גיטה בידה קודם נפילה וא"כ אנו מחזיקין שהי' בידה משעת כתיבה, וכן האמת, אבל זהו לאו גיטה, כי גיטה הי' מאוחר בזמן כתיבה, ועכצ"ל דס"ל כשיטת הסמ"ע, וא"כ בלא"ה לא תגבה עד שתביא ראי', שהגיע לידה בזמן הכתוב בה בגט, וא"כ ליכא למיחש לגט אחר, וא"כ מ"ש תוס' אם הבעל מודה פשיטא דיחזיר דהא ראי' בידה קודם נפילה, מה בכך דהי' בידה באמת, הרי גט שלה כמ"ש הגליון, מ"מ אין להחזיר לה כיון דנפל איתרע, ואמרינן דלא הגיע לידה מזמן הכתוב בו כשיטת הסמ"ע והריטב"א, ואף היא תגבה שלא כדין ועכצ"ל דאייתי ראי' אמרינן, וא"כ אין זה פשיטא דטובא קמ"ל כמ"ש תוס' גופי' באותו דיבור דאייתי ראי' חידוש הוא, וצריך לאשמועינן, ועכצ"ל לעולם כשיטת הסמ"ע רק דאף בתירוץ זה אמרינן דס"ל כרש"ל דאין לבעל פירות משעת חתימה, וא"כ כשהבעל מודה וגט שלה כמ"ש הגליון, אף שלא הגיע לידה מזמן אין כאן חשש

אך לפ"ז נסתר כל מש"ל חדא דאמרינן בהך תי' לא ס"ל כר"ל, ועוד דאמרינן בהך תי' ס"ל כשיטת הש"ך ולא כהסמ"ע ובזה אנו מוחזקין כסמ"ע

וצ"ל פירוש אחר בתוס', והוא דהר"ן ויתר מחברים תי' על קו' זו של תוס' מנא ידעי דממנה נפל דראינו איש ואשה שעברו לשם מקום המציאה, ואח"כ נמצא הגט וא"כ ודאי מאתם נפל, רק הספק אי מהאיש או מהאשה, אמנם תוס' ס"ל (התי' דתוס' ס"ל) (נראה כ"ז מיותר או חסר מלת לא וכך צ"ל אמנם תוס' לא ס"ל התירוץ, דתוס' ס"ל] דאין זה מספיק דמי ישמור המקום ההוא שלא יעבור שם יב"ש אחר מתמול שלשום דהא איירי דנמצא לזמן מרובה, ולכך תי' תוס' דראינו כו' וזהו לזמן מרובה, אבל בלא שפיר י"ל שברגע זו ראינו לא עבר יב"ש אחר, ואי קשיא מנא ידעינן שברגע זו נפל דילמא מתמול שלשום נפל ואלו שעברו היום לא נפל מהם דבר, דהא לא ראינו הנפילה, די"ל דזמן של גט מוכיח עליו דנמצא ביום הכתיבה בתחלת הלילה שאין מספיק יותר לעבור מאלו איש ואשה שעברו שם, אבל לפ"ז קשה מאי קמ"ל כיון דהבעל מודה על גט מהכא בעל שאמר אשתי מגורשת נאמן בלי גט, ותי' תוס' דהואיל ואינו נאמן למפרע וכו', ל"ש כאן דהא נמצא ביום הכתיבה, ועיין באס"ז שכתב להדיא יום הכתיבה ל"ש תי' תוס', ולפ"ז אתאן לדברי תוס' שפיר דבמשנה שפיר י"ל לאלתר והיינו כתי' הר"ן ול"ק דילמא אתמול עברה שיירא, או יב"ש אחר דזמנו של גט מוכיח, ול"ק מאי קמ"ל בעל שאמר גרשתי' כו' הא לא אמר גרשתי' אלא שיתן לה הגט לגירושין ואולי אין זה גיטה שמאחר נפל, ותחליף גיטה לגט אחר, אבל בברייתא שנאמר בזמן שהבעל מודה שכבר גרשה, וא"כ קשה קושי' התוס' בעל שאמר וכו' ומאי קמ"ל, וצ"ל תי' תוס', וע"כ לא הי' בזמן הכתיבה וא"כ ל"ל כתי' הר"ן שראינו בידה, וא"כ ל"ש לאלתר כמ"ש תוס' דבממ"נ וכו', ואין קושיא דילמא עדיין מיירי בזמן הכתיבה נמצא, ומ"מ ל"ק מבעל שאמר גרשתי כו' דאפשר דאף שמצאו ביום הכתיבה, מ"מ המוציא קודם שבא לב"ד ושאלו הב"ד פי הבעל והאשה, והחזרת גט לה כבר עבר מהיום טובא וא"כ ב"כ וב"כ הוי ליכא למפרע [נ' תי' ליכא מיותר] ואזלי נאמנות דבעל שאמר גרשתי' ותי' אתי שפי', רק י"ל ד"ד ותי' תוס' בתי' ב' כמ"ש בגיטין דאי מיירי לאלתר אמרינן הכל הי' ביד א' שנכתב, ולק"מ, אבל בתי' א' בב"מ, ס"ל דשפיר י"ל כמ"ש דאף דמציאה הי' ביום הכתיבה, מ"מ החזרה הי' ביום שאח"כ ויש חשש גבייה מיום המציאה עד יום החזרה, ובגיטין כתבו תוס', אף לתירוץ א' הך סברא דמסתמא ביום שנכתב מיירי, וע"כ כונתם דגם החזרה הי' בו ביום, דאל"כ עדיין קשה וליחוש כנ"ל, וא"כ י"ל לכאורה קשה הא ל"ל דברישא איירי לאלתר מאי קמ"ל בעל שאמר גרשתי כו' י"ל דתוס' ס"ל בגיטין בתי' ראשון דאין זה קושיא