גבורת יהונתן מז

בו זמנו באדר, אם כן א"א דכסליו קודם, אם כן נמי קודם לתמוז נמצא שקנה שטר פרוע, וא"צ לפרוע שנית, ואי אמרת דתמוז קודם א"כ קנינה קודם וא"י מוכר ראשון למחול וצריך לפרוע לו שנית אך כ"ז אי אמרת המוכר שטר חוב לחברו וחזר ומחלו אינו מחול, אז שפיר האי נפקא מינה, אלא אי אמרת מוכר שט"ח לחברו וחזר ומחלו מחול ליתא לנ"מ, ואיתא בגמ' אביי אמר ליתא לדשמואל דאמר חזר ומחלו אינו מחול, א"כ שפיר האי נ"מ, ולק"מ קושית תוס' לאביי די"ל האי נ"מ לענין שובר כנ"ל ודו"ק היטב: מצאתי בסוגיא זו דברים מכוונים עם מ"ש בספרו או"ת סי' מ"ג סק"ז וע"ש המוקף בב' חצאי לבנה, ובס"ק י"ז]

נשלם העתק חילוק עשירי. בסוגיא דשט"ח המוקדמין: בעזר צלי ושומרי. עד עת קץ הימין

חילוק י"א

בסוגיא דמצא גיטי

נשים

(ב"מ דף י"ח

) תנו כו', תוס' בד"ה הא וכו' וא"ת מנ"ל דילמא אפילו אמר תנו אין נותנין וכו', ומקשים הא המשנה נמי מיירי מלאלתר, ומזמן מרובה נמי, וא"כ בלאלתר ודאי דנותנין דהא ליכא למיחש מידי, וא"כ איך יפורש בלישנא חדא במשנה ב' משמעיות מתחלפות, ועיין באס"ז שהקשה דבדייתוקי לא יתכן אמר תנו אין נותנין, ותי' די"ל וכדלקמן, ומכ"ש דאא"ל בגט גופה שני ענינים מתחלפים, ונ"ל די"ל בתוס' שכתבו לחד תירוצא דאא"ל בברייתא לאלתר דמידע ידעי ואי שנפל מיד ל"ל יחזור, ואי נפל מיד האיש, איך שייך שאני אומר הא ודאי מאיש נפל, והגע עצמך בראינו שנפל מיד האיש הס"ד להחזירו לאשה, ועוד אמאי לא יחזור לאיש הו"ל לאהדורי כיון שממנו נפל, וגם יש לתמוה כיון דע"כ מש"כ התוס' ראינו שנפל אין פירושו הנפילה ממש, דא"כ לזמן מרובה נמי קשה קושי' התוס' וכמ"ש הרא"ש, ועכצ"ל כמ"ש מהרש"א דלא ראינו הנפילה רק ראינו בידו ואין נחשד לקלקלה ולשקר, וכו', א"כ צ"ל הא דלא פירשו תוס' גם לאלתר בכה"ג דס"ל לתוס' דאם ראינו בידו ומצאנו לאלתר שהוא בכדי שלא יעבור אדם שם, או לחד מ"ד כדי לקרות לא יספיק הזמן שימסור הגט לה בעדי מסי', ויקראו לה הגט כדקיי"ל דצריכי למקרי, ויאבד אח"כ הגט ויהי' הכל בתוך זמן מועט כזה הנקרא לאלתר, ופירוש בזמן מרובה דיכול להיות דאחר שראינו בידו נמסר לה, ולפ"ז לתי' ראשון דס"ל לתוס' דגם הברייתא מתפרשת לאלתר הך סברא להיכן אזלא, הא אין באפשירות למצוא לאלתר, וכי יהיו דברי תוס' לשיעורין, אם זמן מועט זה יספיק הנתינה או לאו

ולכן נראה לו' דודאי י"ל באופן אחר ממש"כ תוס', ולק"מ, היינו שראינו הגט ביד השליח וממנו השליח ואין אנו יודעים מה טיבו כי האיש אמר שיהי' שליח להולכה והאשה אמרה שיהא שליח לקבלה, ולכך אם אינו מודה לא יחזיר, אבל אם הוא מודה דהוא שליח לקבלה יחזיר, דהרי מסכים ליתן זה להאשה, והיינו בעדים כמ"ש תוס' לקמן, וא"כ שפיר יתכן לאלתר, אך זהו במשנה, אבל בברייתא אא"ל הכי, דקשה מאי למימרא, ולא קשה קושי' תוס' וליחוש וכו' וקמ"ל דאמרינן אייתי ראי', זה אינו כיון דהוא ע"י שליח אית לי' קלא ול"ש אייתי ראי' כדאיתא בש"ס דגיטין [דף כ"ז] ובתוס' שם דגט ע"י שליח קלא אית לי', אך עדיין י"ל דילמא קמ"ל אייתי ראי', דכי אית לי' לשליח קול ה"מ שליח להולכה, אבל שליח לקבלה לית לי' קלא כנודע דידו כיד אשה, ולדברי האשה הוא שליח לקבלה וכתי' אם אנו חוששין לדברי האשה א"כ כבר מגורשת היא ומה חששא יש כאן, ז"א דאף דנתגרשה קודם נפילה מ"מ הואיל ונפל איתרע וחיישינן דילמא לא הגיע לידה בזמן הכתיבה וקמ"ל דאייתי ראי'

אך זהו לשיטת רש"י והריטב"א לעיל, גבי חוששין שמא כתב ללות ולא לוה, וכן תוס' גופה בדף ז' בד"ה בזמן וכו', דאף, שהגיע השטר לידו קודם נפילה מ"מ הואיל ונפל חוששין, דילמא כ' ללות בניסן ולא לוה עד תשרי, אבל לשיטת תוס' לעיל בד"ה ולא לוה עד תשרי כו' דבכה"ג לא חוששין דאם בא לידו טובה, משמסרו ולא איתרע בנפילה, א"כ אף כאן אם הי' שליח לקבלה ונתגרשה וכו', אף היא משמרת, ולא איתרע בנפילה ובזה יהיו מחולקים אלו התי' תוס' דזה ודאי לא יתכן לאלתר, כמו במשנה, והיינו דנפל משליח, ולכך פי' אי לאלתר, וע"ז הק' דילמא קמ"ל וליחוש, וכ"ת בשליח לא שייך למיחוש, זה אינו דילמא הוא שלי' לקבלה, כנ"ל, וכ"ת ממ"נ ליכא חשש כאן, ז"א דס"ל כריטב"א וא"כ עדיין יש חשש הואיל ונפל איתרע ולא הגיע לידה בזמנו, ולכך הוצרכו לתי' דס"ל כרשב"ל דמשעת חתימה אין לבעל פירות, אבל לתי' הב' לא הסכימו לדוחק כזה, שיהיו רבה ור"ז כרשב"ל לא כהילכתא (דהא] קיי"ל כר"י, רק ס"ל כשיטת תוס' לעיל ודאי דלא כריטב"א, וא"כ שפיר תי', בשלמא במשנה שפיר י"ל ע"י שליח, ול"ק מאי קמ"ל דבמשנה אין כאן יתיר כמ"ש תוס', אבל בברייתא, ל"ל ע"י שלית, א"כ קשה מאי קמ"ל ול"ל למיחוש דהא ע"י שליח אית לי', ואי הוה שליח לקבלה הרי היא מגורשת כבר, ואין כאן ריעותא בנפילה כשיטת תוס' ופשיטא דאין לחוש למידי, ועכצ"ל דלא מיירי כשליח (צ"ל בשליח] כ"א דאינו בידו, א"כ אין מציאות לאלתר כמ"ש תוס', וב' תירוצים עולים כא'

אך קשה האיך ס"ד לומר בין לתי' ראשון ובין לתי' שני ע"י שליח. לשליח, ואי דליתניהו כיון דהוחזקו ב' יב"ש מאן יימר דזה יב"ש שלחו דילמא הב', וצ"ל אם מיירי כשהוחזקו לא יתכן ע"י שליח כ"א ראינו בידו ולא יתכן לאלתר, בין במשנה ובין בברייתא והא דקתני ושני ר"ז מי קתני לזמן מרובה וכו' היינו ללישנא בתרא דללישנא קמא בלא"ה לק"מ דמברייתא שפיר קשה ל"ל, הואיל וסתמא קתני אף בהוחזקו מיירי, אבל המשנה ודאי איירי דומיא דסיפ' דכל מעשה ב"ד ומצא שטר חליצה כו' דאיירי בלא הוחזקו כנודע ובלישנא בתרא שפיר יש למצוא ע"י שליח כנ"ל ולכך אין קושיא א"כ מה החרדה של תוס' לרבה דילמא המשנה מיירי לאלתר והיינו כמש"ל עי"ש דהא רבה מוקי בהוחזקו ואי אפשר ע"י שליח, ז"א דא"כ מאי קאמר בגמ' והיא שהוחזקו דאלת"ה קשה דרבה אדרבה, למה לי' הפלפול הארוך הזה, ע"כ מוקי מתני' בהוחזקו, דאי לא הוחזקו