גבורת יהונתן מו

אך י"ל דעל רש"י נמי לק"מ דהא איתא בתוס' אלא י"ל דהסופר יטעה ביו"ט א' וכו' קשה למה באמת לא פירש"י כתוס' אך י"ל דהא אמרינן שם מלך שעמד בכ"ט באדר כיון שהגיע א' בניסן עלתה לו שנה, וקמ"ל דיום א' בשנה חשוב שנה, משמע אי לא אשמועינן הוה אמינא ממתנית' יום א' בשנה לא חשוב שנה, א"כ קשה על תוס' מאי הועילו חכמים בתקנתן דא' בניסן ר"ה למלכים אכתי אתי לידי תקלה דהיינו אם עמד המלך בכ"ט באדר ויום א' בשנה, אינו חשוב שנה א"כ לא עלתה לו שנה, עד שיגיע כ"ט אדר אחר, ואז מתחילין למנות שנה שני' והסופר יטעה יום א' ויסבור שעמד בא' בניסן ויכתוב שנה ראשונה לכך פירש"י דחשש הוא שיטעו העדים ולא ידעו אי כסליו או תמוז קודם, ולכן תקנו א' בניסן ר"ה, וא"כ ודאי תמוז קודם, ול"ל הא עדיין איכא למיחש דהיינו שיעמוד המלך בכ"ט באדר, והלואה הי' ג"כ בכ"ט והכתיבה הי' בכסליו שאח"כ, וא"כ לא ידעו העדים אם המלך עמד בכ"ט אדר וההלואה קדמה, וא"ל הכתיבה קדמה להלואה, ז"א, דאם יהי' המעשה באותו יום שעמד המלך בודאי יזכרו העדים שהמעשה הי' באותו היום, ותו ליכא למיחש, ולפ"ז לק"מ קושית מהרש"א לינקוט האי נ"מ דקשה עדיין לא הועילו חכמים בתקנתן, דניסן ר"ה כו' דאכתי אתי לידי תקלה, דהיינו שעמד המלך בכ"ט אדר והלואה הי' ג"כ באותו יום והמכירה אח"כ בכסליו והדיינין לא ידעו אי המלך עמד בכ"ט באדר והלואה קדמה, או לא והמכירה קדמה, ול"ל כנ"ל דודאי יזכרו העדים, הא קושי' מהרש"א שיטעו הדיינים ולא העדים, ובאמת לשיטת רש"י לא חיישינן לטעות הדיינים, רק לטעות העדים דהא ל"ש שיטעו הדיינים, וא"כ מהרש"א לא מקשה מידי

אך י"ל דמקשה שפיר די"ל דלכך לא מפרשינן כתוס' משום דקשה להו קושי' תוס' אכתי אתי לידי תקלה, וכו', ותירוצם אינו סובל רש"י דס"ל גם הסופר יטעה, דאל"כ האיך יטעו הדיינים, ישאלו להסופר באיזה יום עמד, א"ו דלשיטת רש"י גם הסופר יטעה, וא"כ קושי' תוס' במק"ע, ומקשה שפיר המהרש"א, ולפ"ז קושי' תוס' לק"מ די"ל בכל השנה לא יטעה וביום א' יטעה

אך י"ל כך, דתוס' הביאו סברא בב"ב [דף קנ"ט] דיטעו בקביעי דירחא, ולפ"ז י"ל ג"כ דסופר יטעה יום א' בקביעי דירחא דהיינו שעמד המלך ל' בניסן והסופר יסבור דניסן חסר ויום ל' הוא ר"ח אייר וכשיגיע לשנה הבאה לניסן יסבור הסופר שעדיין שנה א', ואין שנתו מתחלת עד ר"ח אייר, ובאמת הוא שנה ב', והוא שטר מוקדם, לכך תקנו ניסן, ותו ליכא למיטעי, דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר, ול"ל א"כ מאי מקשו תוס' אכתי כו', הא ליכא למיטעי כנ"ל, די"ל דקושי' תוס' אזלא אתשרי דהא איתא התם בא' בתשרי ר"ה לשנים, ואמרינן למאי הילכתא אר"ח לשטרות, וא"כ מקשו תוס' שפיר גבי תשרי, דאלול פעמים מלא, פעמים חסר, ומתרץ תוס' וי"ל וכו' ולפ"ז לק"מ קושי' תוס' אאביי דאמר עדיו בחותמיו זכין לי', די"ל באמת דרש"י מפרש נמי כתוס' שיטעו ביום א' כו', וא"כ לכך לא פירש"י כתוס' דקשה קו' תוס' אכתי כו' דהיינו בתשרי כנ"ל ותירוצם אינו סובל רש"י, לכך מפרש"י פי' אחר, אבל לאביי לק"מ די"ל פי' תוס' שיטעה הסופר בקביעי דירחא ול"ל קושיא הנ"ל אכתי אתי לידי תקלה כו' דהא התקלה היא בתשרי כנ"ל, והתוס' כתבו לקמן ר"ה לשנים ולשטרות, אבל לאביי מ"ל אוקמתא אחריתא דיש כמה אוקמתא בר"ה לשנים, וא"כ לק"מ קושי' תוס' על רש"י לשיטת אביי, דל"ל דהסופר יטעה כנ"ל

אמנם י"ל דבל"ז לא מקשו תוס' מידי ארישא לאביי, וגם מהרש"א לא מקשה מידי, דהנה כתבו בתוס' משמע מספק דפסול, האי שטר שזמנו כתוב בא' בתשרי וכו' אך י"ל דלק"מ דהא אמרינן בסנהדרין [דף ל"ב ע"א] אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות, בעי דרו"ח, וקאמר בש"ס שטר שזמנו כתוב ביו"ד בתשרי, וכו', ומאי וכו') ומשני כאן קודם תקנה, כאן לאחר תקנה, משמע דקודם תקנה הי' פסול מספק וא"כ מאי מקשו תוס', דילמא מתני' דהכא קודם תקנה נשנית, אך י"ל דליכא למימר קודם תקנה נשנית, דא"כ למה לי התיקון א' בניסן ר"ה לידע דתמיד קודם לכסליו הא ליכא ספק כלל דהא קודם תקנה צריכים גם בד"מ דו"ח, וצ"ל מאיזה טעם [צ"ל באיזהו שמטה], וא"כ אין יודעים דכסליו קודם דלשמטה מתשרי מנינן, אלא ודאי דקודם תקנה, אך י"ל לעולם קודם תקנה ואין קושי' כנ"ל, די"ל דזה תליא בפלוגתא דר"י ורבנן, דאיתא התם באו עדים ואמרו אמש הרגו רי"ס א"צ לשאלו באיזה יום, ורבנן סברי דצריך אע"פ דאנו יודעים, דשבע חקירות מקובלין הן דצריכים לשואלן, וא"כ גם כאן י"ל דלר"י א"צ לשאול באיזהו שמטה, והוצרכו לתקן בא' בניסן ר"ה

ולפ"ז מיושב ג"כ הרמב"ם, דהנה הרמב"ם השמיט הך דאחד בניסן ר"ה למלכים, ולפמ"ש אתי שפיר דהרמב"ם ס"ל כרש"י, וקשה קושי' הנ"ל שבתוס', דמשמע מספק פסול וצריך לומר קודם תקנה נשנית משנה זו, א"כ קשה ל"ל מניסן ר"ה כנ"ל, וצ"ל כר"י דא"א אמש הרגו א"צ לשאול, אבל באמת לא פסקינן כר"י, ולכך השמיט הרמב"ם דין זה דניסן ר"ה, אך קשה לרש"י האיך פסק כיחידאה דהיי' כר"י, אמנם י"ל מתני' לעולם קודם תקנה, וא"ק למה לי התיקון דניסן ר"ה הלא צריכים לשאלו באיזה שמטה כנ"ל, וי"ל דהעדים לא ראו ההלואה רק שמעו ממלוה דהלוה מעות בתמוז, ואין אנו יודעים אם תמוז, או כסליו קידם, דבהא א"צ לשאול איזה שמטה דהעדים לא ראו הלואה ואינם יודעים כלל, לכך צריך תיקון דניסן ר"ה, והא דכתב רש"י והעדים ראו לאו דוקא אלא דהוי כראו דהא שמעו מפי מלוה

ולפ"ז מתורץ עוד קושיא דל"ל הנ"מ לשט"ח המוקדמין נימא האי נ"מ דלוה לית לי' מעות, והדין נותן דמותר לכתוב שט"ח אף לאחר ג' שנים, וז"א, ואז צריכים לכתוב באיזה שמטה, וא"כ אנו יודעים דכסליו קודם

ולפ"ז גם קושית מהרש"א לק"מ דנ"מ לשטר מכירה הא צריכים לכתוב באיזה שמטה, ולפ"ז גם תוס' לא מקשה מידי דהא תוס' הביאו סברא בכ"מ דעבחז"ל הוא מדין תקנה, ולא מדין תורה, ולמ"ד דמשנה נשנית קודם תקנה א"כ עדיין לא הוה אמרינן עבחז"ל, ולפ"ז צדקו נמי דברי רש"י ותוס', דתוס' מפרשי וצ"ל דהודו המלוה והלוה דהלואה אחת היא דאל"כ מנא ידעי, י"ל ממ"נ בלא הודאת מלוה הי' נאמן במגו דתרי הלואות נינהו ומאוחר הוא, וכשר, השתא נמי להימני' לי' במגו דתרי הלואות הן, ול"ל הודאתו, וגם ל"ל לתו' הודאת הלוה, וגם לרש"י קשה ל"ל שיראו העדים אפי' בלא ראיית העדים נמי כיון שהודה המלוה שלוה לו, וא"י אם תמוז קודם כו' ויתורץ הכל בהדא מחתא דבלא הודאת הלוה הי' המלוה נאמן במגו דתרי הלואות הן, ומאוחר הוא, אבל השתא שהודה הלוה הוי מגו דהעזה, ולפ"ז מתורץ רש"י ג"כ דבלא ראיית העדים הי' נאמן במגו דב' הלואות הן, אבל השתא דראו, וראו ל"ד, אלא שמעו, כנ"ל, הו"ל מגו למפרע, ומגו למפרע לא אמרינן

אמנם לפ"ז הא יש נ"מ לענין שובר כגון שנתן לו שובר על ההלואה שנכתב בכסליו ובשובר כתב בתמוז וא"י אם תמוז קודם כו' אף דכבר אמרנו שיש תקנה שיכתוב בשובר זמנו של שטר, אבל כ"ז איננו שוה ל, דאכתי יש תקלה, דהיינו שלוה ראובן משמעון בכסליו, ואח"כ מכר שט"ח זה ללוי בתמוז, והוציא זה את השובר שפרעו וכתב