גבורת יהונתן מד

מר סבר בירא דהפקירא הוא, ומ"ס בירא דשותפות הוא, ופי' רש"י דעשאו שליח למלאות, וא"כ לכאורה ד' רש"י כסותרים זא"ז דהא בשליח ס"ל לרש"י דכו"ע מודים דקני ואיך ס"ל לרש"י בירא דהפקירא, וצ"ל דהא לבסוף מסיק דמגבי' גופא קא מיפלגי לר"פ קניא המלוא כמ"ש רש"י, ולרב ששת ל"ק, והקשה האס"ז וז"ל קשה האיך ס"ל לרש"י אע"ג דלשם חברו הוא מגבי' ולא לזכות עצמו הרי שנינו וחכמים אומרים יתננה לעני הנמצא ראשון ואפי' לעני קנה העני עכ"ל, ולפ"ז צ"ל, בהא דפריך הכא ר"נ ולימא מעני לעני מחלוקת ולא ס"ל דמגבי' קנה אלא ס"ל כיון דלא נתכוין לזכות עצמו לא קנה ולא כפירש"י, ולפ"ז קשה הא בס"ד התם אמרינן דפליגי מר סבר בירא דהפקי', ומ"ס בירא דשותפות, אבל במגבי' מציאה לחבירו גופה אי קני או לא, ל"פ, א"כ רש"י ג"כ ס"ל כר"נ דמגבי' מציאה לחבי' ל"ק חברו, ולר"נ ע"כ מגבי' גופה ל"ק דהא איהו ס"ל מעני לעני מחלוקת בודאי ר"ש ג"כ ס"ל כר"נ בהא, דהא לא מצינו עוד דפליגי בזה, וקשה א"כ היאך קאמר לר"ש בירא דהפקירא הוא, ולכך קנה הממלא האל"ת [צ"ל הא לר"נ] הממלא גופי' לא קנה, אבל באמת י"ל דתי' [צ"ל דר"ת] שפיר גרסי' חברו וכו' ור"ש ס"ל דקנה חברו מטעם מגו דזכי לנפשי' כו' וכיון דלא קנה חברו אלא מטעם מגו דזכי בנפשי' ואי הוה זכי הוי כרגליו, ולכך הוא כרגלי הממלא, ע"ש

ולכאורה י"ל להיפוך מהתם יהי' כרגלי הממלא דהא י"ל איני חפץ בזכות שלך שזכית לפני דהא אינו יכול לזכות לו בע"כ וא"כ יאמר לו איני חפץ בזכות שלך, וא"כ שנתמלא, וצ"ל דמיירי שעשאו שליח למלאות לו, ולפ"ז מיושב קו' הנ"ל דודאי בס"ד שם דפליגי דר"ש ס"ל בירא דשותפי הוא, ר"ש ג"כ ס"ל כר"ת (צ"ל כר"נ] דבירא דהפקירא הוא ואיירי כשעשאו שליח למלאות ואם עשאו שליח קנה חברו מגו דזכי לנפשי, ולכך כרגלי הממלא, ור"נ ס"ל (בי' דשוה הוא) [צ"ל בירא דשותפי הוא] אבל באמת ל"מ רש"י לפרש כר"ת דפליגי אי קנה חברו או לא, דא"כ יקשה לר"ש מ"ט הוא כרגלי הממלא, הא י"ל לו איני חפץ בזכות שלך, וצ"ל דמיירי שעשאו שליח, וקשה לר"נ מ"ט לא קנה דהא היכא שעשאו שליח ר"נ ג"כ מודה דק"ח כמש"כ המהרש"א הנ"ל, וא"כ צ"ל רש"י למחוק הגירסא (וגרס דהמגבי' גופא) [נ' דצ"ל וגרס במגבי' גופה] ומיירי בלא עשאו שליח כלל, לפ"ז קשה אר"ת שתי' דהתם ר"נ מודה דקנה דאינו חב לאחרי' שיש הרבה מים בבור ולר"נ קנה הממלא האיך מתורץ, עדיין קשה כנ"ל, ועוד מי קנה בלא מתכוין, וע"כ בס"ד האיך קאמר ר"ש ס"ל בירא דהפקירא הוא, הא ר"נ קאמר הכא דמגבי' מציאה לחברו ל"ק חברו, מ"ט דתופס לב"ח במקום שחב לאחרי' ל"ק, אבל היכא שאינו חב לאחרים מודה ר"נ דקנה מטעם מגו ובס"ד שם בודאי ל"פ בזה אי המגבי' מצי' לחברו ק"ח אף באינו חב לאחרים, או ל"ק, דכמו דס"ל לר"נ דק"ח, כן ס"ל לר"ש דקנה, ולפ"ז קשה האיך קאמר בירא דהפקירא הוא, הא עכ"פ אינו חב לאחרים, וא"כ לכו"ע ק"ח

וצ"ל דהנה האס"ז הקשה להמסקנא דמיירי באומר, תחלה, מאי למימרא, פשיטא, דקנה, ותירץ דאיצטרך להיכא דחזר ותקפה (המיגו) [צ"ל דמיגו] דמפקינן מיני' משום דזכי, רק אכתי לא ניחא מאי למימרא פשיטא דלא הגבי' לצורך עצמו, ע"ש מה שהקשה הש"ס מפועל דילמא לעולם המגבי' מציאה לחברו לק"ח, אלא המגבי' מציאה עצמה קנה, וא"כ קנה הפועל וכל מה שקנה פועל קנה רבו, דהלא שכרו ללקט מציאות, וא"כ הרי הוא של רבו

ונ"ל דהאס"ז הקשה וז"ל לר"ש קנה הממלא ואפי' לא כיוון לזכות וקשה דהא ביבמות [דף ] כעודר בנכסי הגר וקסבר שלו הן ל"ק, אלמא דדבר פשוט הוא, שהוא קנה בלא מתכוין, וי"ל דכל היכא דיודע הקונה שהוא של הפקר ומכוין לזכות כולו קנה לעצמו, ול"ד לנכסי הגר דהתם לא כיון לזכות כלל, עכ"ל, ולפ"ז הכא נמי דודאי כשהגבי' מעצמו לצורך חברו, אנן סהדי דדעתו אם חברו אינו רוצה לזכות זוכה לעצמו, אבל אם עשאו שלית, הוא לא קעביד עדיין שליחותי' ולאו דעתי' למיקני כלל, ולפ"ז לק"מ דמתני' א"צ לאשמועינן דוקא אם אומר אני זכיתי בה, דאל"ה לאו דעתי' למיקני' כלל דהוא שליח, ולכאורה לשיטת רש"י כ"ע ס"ל ל"ק חברו דאף דפליגי במגבי' גופי' אי קני, ולפ"ז הוי כל שקלא וטריא שם שלא אליבא דהילכתא, דהא לדידן המגבי' מציאה לחברו כו' בשלמא לשיטת ר"ת ניחא דפליגי אי ק"ח או לא דלר"ש ק"ח, אבל לשיטת רש"י קשה, רק לפי מה דקאמר הש"ס הכא ר"י וא"ת משנתנו דאמר תנה ולא אמר זכה ניחא דאיירי דהתם דא"ל תנה לי, וא"כ לכו"ע לק"ח רק במגבי' גופי' פליגי, אי קני או לא, וא"כ לפ"ז שפיר הקשו תוס' ועוד מי קנה בלא מתכוין ודו"ק

רק לפ"ז נסתר כל מש"ל לתרץ דברי מהרש"א לשיטת רש"י ועכצ"ל דמיירי במסקנא דעשאו שליח דאל"כ הוי הסוגיא שלא אליבא דהילכתא, ולפ"ז מתורץ קושי' תוס' על רש"י מיימר בר חשו כו' דהא לכאורה מוכח כסברת רש"י דהיכא דעשאו שליח קנה חברו, דאי לא תימא הכי קשה דלקמן [דף יו"ד] איתא דמרבי' דחצר קונה לו מציאה ודוקא בחצר המשתמר דחצר משום שליחות אתרבאי, הלא המגבי' מציאה לחברו לק"ח כלל, אלא ע"כ דהיכא דעשאו שליח ק"ח, ולכאורה סיוע גדולה לסברת רש"י, רק זה אינו אלא לר"נ דס"ל המגבי' מציאה לחברו לק"ח משום תופס לבע"ח, אז צריכין לחילוק בין עשאו שלית ללא עשאו שליח, אבל למסקנא דס"ל המגבי' מציאה קנה חברו מטעם מגו כו', אבל בעלמא תופס לבע"ח לק"ח, א"כ מצינן למימר דאף בעשאו שליח ג"כ לא קנה היכא דתופס לב"ח במקום שחב לאחרים, ולפ"ז מתורץ קושי' תוס' מיימר ב"ח דהתם קאי למסקנא דהמגבי' מצי' לחבי' לק"ח ודו"ק

ונ"ל דתוס' הקשו על רש"י די"ל למה לא משני לר"י, וא"ת מתני', דאמר תחלה [כדמשני לעיל], וע"ק האיך משני דאמר תנה לי ולא אמר זכה לי, מה"ת, הא עדיף כשאמר תנה מאלו לא אמר כלל, ופירש"י דחוק הוא, ולכך נ"ל דהמשך הש"ס כך הוא, דיש ע"ש הש"ס לעיל שאמר תחלה ק"ח מטעם המגבי' מציאה כו', רק ע"ז קשה אמאי תני לי' במתני' דא"ל תנה ליתני רבותא טפי אף א"ל תנה לי ועשאו שליח אפ"ה היכא דלא אמר תחלה קנה חברו, וצ"ל דקס"ד לעיל אכתי לא אסיק אדעתי' דעשאו שליח שאני מלא עשאו שליח, דהרא"ש כתב, הא דכתב רש"י לחלק בין עשאו שליח כו' היינו מדמשני הש"ס שאני פועל דידו כיד בעה"ב, פי' הואיל דעשאו שליח בעה"ב [צ"ל דעשאו בעה"ב שליח] לכך קנה, א"כ ה"ה בכל מילי היכא דעשאו שליח קנה חברו כו' ויש מחלקים דוקא פועל כו' ע"ש ולפ"ז לק"מ בס"ד שפיר משני ש"ס דאמרינן תחלה, ומתני' אתי' דוקא היכא דלא אמר תחלה ק"ח, וא"ל ליתני רבותא טפי אף (בלא) עשאו שליח [נ"ל תי' בלא מיותר] דאכתי לא אסיק אדעתי' בין היכא דעשאו שליח ללא עשאו שליח, אבל במסקנא דמשני יד פועל כיד בעה"ב דמי, הוא דעשאו שליח, א"כ לא ס"ל מתני' באמר תחלה דא"כ ליתני רבותא טפי אפי' בלא עשאו שליח, לכך צ"ל מתני' דאמר תנה לי וכו', וא"כ לא עשאו שליח כלל ודו"ק, רק ע"ז קשה האיך אמר ר"נ ולימא מחלוקת מעני לעני ומגבי' מציאה לחבי' לק"ח, ממתני' דחצר קונה לו מתורת שליחות, הא מגבי' מצי' לחברו לק"ח, וצ"ל לחלק בין היכא דעשאו שליח ללא עשאו שליח א"כ ע"כ לא אסיק בס"ד לחלק בכך, וא"כ קשה איך משני הש"ס דא'