גבורת יהונתן מב

בטרם משנה רק מימרא דאביי ורבא דור שלאחריו, וגם רוכב קנה אע"פ שהי' בר"ה וקושי' הש"ס להיפך דמוכח דברה"ר אמר ובמסקנא דאמרינן דס"ל לשמואל רכוב ל"ק מאי קמ"ל שמואל בהא דקאמר מנהיג קנה די"ל דקמ"ל מנהיג במקום רכוב ומנהיג ברגליו ול"ת רכוב עדיף כס"ד דש"ס, אך לפ"ז דאמרינן דתי' מהרש"א בשנים מוחזקין אע"פ שאינם קונים הוא. רש"י דקו' דתוס' בקדושין הקו' לרש"י דס"ל דוקא מסירה בבהמה ולא משיכה כלל ממשנה דידן דקתני א' רוכב וא' מנהיג ממשנה לאו ראי', דע"כ אמרינן רכוב קונה היינו בתפיס בי', אבל בדלא תפיס בי' ודאי דלא עדיף ממנהיג ובמשנה מיירי רכוב בלי תפוס וגם מנהיג, שניהם ל"ק, דמשיכה אינה קונה בבהמה, והואיל דרק מוחזקים בו לכך יחלוקו, כמ"ש מהרש"א, ומנ"ל לחלק בין מציאה למו"מ דתוס' עצמם פה חשבוהו לדוחק ואין מקום לקושית הש"ס, ולולא הנ"ל הוה אמינא במציאה לא שייך תי' מהרש"א כהנ"ל, אבל לפ"מ שלי"ת להיפך קשה קושי' זאת, וצ"ל לפירש"י דהש"ס מסברא פריך דמה"ת ל"ק משיכה במציאה כיון דליכא כאן מסירה, אך לפ"ז קשה למה הקשו תוס' ממתני' דקתני במסירה והוסיף המהרש"א דקיצר תוס' כי עיקר קושי' שלהם צ"ל מסיפא דגם חכמים מודים בזה, א"כ הא סתמא ולא קאמר בפשיטות דהא שמואל ס"ל להדיא שם דזה וזה במסירה רק רב פליג, א"כ מה קמדמה הש"ס מנהיג מא"ד שמואל גופי' מרא דשמעתא ס"ל הכי, ואף דנדחק כדעת האומרים דשמואל בתר דשמעה מרב הדר בי', מה יש כאן דילמא ג"ז המימרא קודם חזרת שמואל נאמרה ונשנית

ונ"ל הא ודאי ס"ל לת"ק דאין משיכה מועלת בבהמה הא טעם [הוא מטעם כצ"ל] אחר כפירש"י דלאו אורחי' במשיכה וטעם אחר כ' המחברים משום דאין קנין כלל בבהמה דאין דרכה לילך ולא מינכרא בי' הקנין, ונ"מ בין ב' טעמים הללו, במציאה, דלטעם א' מציאה קונה כמש"ל דזה הוי אורחי' בהכי, דליכא קנין דעדיף מיני', אבל לטעם ב' דליכא קנין כלל, אפי' במציאה אינו מועיל, ועוד יש נ"מ דא"א דרוכב דאזיל הבהמה היינו כמנהיג ולכך חייב בכלאים א"כ זה משיכה קונה, יועיל זה בסוס, וליכא למימר דלאו אורחי' דאין לך אורחי' גדול מזה, והכל יודעין דכל עצמו של סוס אינו רק לרכיבה, אבל אי אמרת דאין קנין כלל אף ברוכב דהוי כמנהיג אינו מועיל, אך זהו אי רוכב הוי כמנהיג דאזלי מחמתי', אבל אי אינו כמנהיג לענין כלאים רק לגבי קנין הטעם כס"ד משום דתפיס במסירה, א"כ א"א לחשוב רוכב גבי משיכה דמה ענין רוכב למשיכה וא"ש, בשלמא לשמואל לק"מ די"ל דטעמא דמשיכה ל"ק כפירש"י דלאו אורחי', וא"ק א"כ רוכב דאורחי' ליקני, ולמה קתני רק במסירה הא איכא משיכה בסוס, והיינו רוכב שהוא מתורת משיכה, ז"א, דרוכב לא הוי כמנהיג ובכלאים פטור משמואל, ואי ס"ל רכוב מטעם תפוס במסירה, והיינו מסירה ולא משיכה, ולפ"ז במציאה פשיטא דמנהיג קונה, ושפי' פריך מר איכא למ"ד דל"ק, ולכך הקשו תוס' ממתני' דתנן התם ר"א אומר בהמה גסה במסירה, ור"א לפי שיטתו של שמואל ס"ל דרכוב בכלאים חשיב, א"כ ש"מ דהוי כמנהיג וק' אי ס"ר דטעמא דממעט במשיכה דלא אורחא להני רוכב בסוס כנ"ל וע"כ הטעם משום דאין משיכה קנין כלל וא"כ אף במציאה לא מהני משיכה ושפיר קשה מאי פריך מי איכא למ"ד, דהא חזינן באמת דאיכא תנא במשנה דס"ל דמשיכה לא מהני כלל ומזה הוכיחו תוס' דאף במסירה תנן ואתי שפיר ד' תוס', אך לפ"ז נסתר הנ"ל דעדיין קשה מאי פריך מי איכא למ"ד דהא חזינן כו' כנ"ל דהו"ל אמנם קנינים אולי צ"ל קנוים] וקרוים מוחזקים רק מסברא י"ל דפריך, ולפמ"ש גם סברא ליכא דילמא שמואל א דלאו מטעם דלאו אורחא לא מהני משיכה רק מטעם דאין משיכה קנין כלל כנ"ל בתוס', וצ"ל דמעיקרא ליתא מ"ש בישוב דברי הרי"ף דיש כאן ישיב אחר בדברי הרי"ף דל"ל פסק כשמואל, והוא דס"ל כגירסת אס"ז דגרס בש"ס רק מנהיג ברגליו, א"ה היינו מנהיג, תרי גווני מנהיג קמ"ל, והך ס"ד הואיל ותפס וכו' ל"ג כלל:. ונ"ל טעמם דע"כ המשנה לא מיירי בתפוס דכי המשנה מיירי רק במציאה ומתני' קאי ארישא דמיירי בין במציאה ובין במו"מ, וא"כ ע"כ סיפא א' רכוב וא' מנהיג ג"כ בתרוייהו, אי אמרת דמסירה מהני ודאי רכוב דתפיס במסירה ומנהיג ברגליו עדיף ממנהיג לחוד, דבזה תרי קנינים מנהיג ומסירה, ובזה מסירה לחודה, ועוד במו"מ מאי ענין רכוב דלרכוב תפיס מסירה לבד וא"כ רכובו דנקט מיותר, והא מתני' אכולהו קאי, אלא ודאי מיירי בתפס במסירה ולא מיירי רק ממנהיג ותרי גווני מנהיג אא"ל דמיירי בתפיס ול"ג הך מ"ד הואיל, אך זהו למ"ד מסי' קונה בבהמה גבי מו"מ, אבל למ"ד משיכה דוקא קונה בבהמה שפי' י"ל דתפיס, ואין קושיא א"כ במסירה לחודה נמי קונה, ז"א, דמסירה לחודה לא קנה

ולפ"ז אתי שפיר דדחיק להפך מילתא דר"מ לרבנן ומילתא דרבנן גרי' לר"מ גבי כלאים, רק שמואל מוכרח לכך דקיי"ל הילכתא כמתני' דידן א' רכוב וכו', והלכתא כחכמים, וקשה השתא חשיב כו' כקו' הש"ס, והוצרך לפרש להיפוך דרבנן פטרי בכלאים מיירי במנהיג ברגליו, ול"ק דילמא לכך קתני רוכב דקמ"ל דאפי' תפיס במסירה מ"מ שניהם יחלוקו כקו' תוס', בס"ד דהש"ס דאא"ל המשנה בתפיס כנ"ל דהרי יש כאן קנין בלי הנהגת רגל מסירה במו"מ ומשנה מיירי אף במו"מ, ושמואל אזיל לשיטתי' דס"ל בהמה במסירה במס' קדושין כנ"ל, ולכך הוצרך להפך, אבל לדידן דקיי"ל דבהמה דוקא במשיכה כרב ולא במסירה כמ"ש הרי"ף וכמבואר בש"ע בחו"מ סי' קנ"ו ע"ש, א"כ א"צ להפך כלל, רק דבאמת לרבנן מנהיג חייב וכ"ש רוכב דקני וא"כ רוכב ל"ל דהא קיי"ל דאפי' תפיס במסירה כנ"ל כקושי' תוס', ואין קושיא א"כ במו"מ מא"ל, דזה אינו במו"מ לא מהני מסירה לחוד דמשיכה דוקא בעינן וא"ש, וא"צ להפך

אך לפ"ז הקושיא על הטור דפסק בי"ד הלכות כלאים בשם הרא"ש דיושב בקרון פטור, ובחו"מ סי' הנ"ל פסק בשמו דרוכב ל"ק כמ"ש הב"ח דלולא הנ"ל הוה אמינא דס"ל להרא"ש כמ"ש הפרישה דאף גבי כלאים הוי הנהגה קצת, מ"מ לענין קנין לא חשיב הנהגה למשוי' לי' קנין דא"ק א"כ יושב וכו', הא הוה אמינא כדעת הרא"ש דלא תליא קנין בכלאים די"ל כפי' הקונטרס לא כמ"ש רש"י דהקו' תרתי ל"ל רק וליתני יושב בקרון ולא מנהיג דיחלוקו, ולמה נקט רוכב, ממילא ידעינן רכוב, ולפ"ז הרא"ש מוכיח סברתו, דס"ל להרא"ש אף כפי' האס"ז עדיין קשה מנ"מ והבדל יש אם נשנית יושב, או רכוב, וצ"ל דאי קתני רוכב יש מקום לטעות בס"ד בגמ' משום דתפיס במסירה ובס"ד דאף במציאה מהני עכ"פ לגמור הקנין כמ"ש המפרשים, ולכך יותר טוב לשנות יושב בקרון דל"ש תפיס במסירה, ומ"מ קונה אזלי' מחמתי' לבד קונה, ולפ"ז מאי פריך הש"ס לקמן מברייתא א' רוכב וא' תפיס במסירה רוכב קני בהמה וכו' דמאי קושיא דילמא ר"מ היא, ול"ק א"כ ליתני יושב וכו' דמאי שנא, יושב, ומ"ש רוכב, דאי משום דהוה אמינא משום דתפיס במסי', הא בהך ברייתא א"א לטעות דמבואר להדיא דרוכב לא תפיס במסירה כלל רק אחר כמבואר בש"ם, דאל"כ אף הוא ליקני מסירה, ועכצ"ל דקושי' הש"ס הוא לקמן במסקנא דקיי"ל לדינא דבכלאים חייב, ומ"מ לענין קנין לא מהני ברוכב, וא"כ קושי' הש"ס למסקנא דאף ר"מ דמחייב בכלאים אין ענינו לרוכב דקנו וכדעת הרא"ש והפרישה, אך לפי הרי"ף הנ"ל מוכרח דלא מיירי המשנה מתופס דאם לא כן מו"מ מאי איכא למימר כהנ"ל, ומ"מ פריך הש"ס למה