גבורת יהונתן מא

הך סברא, וצ"ל דודאי לא אסיק אדעתי' לומר במציאה להוי רכוב עדיף דהא התם [חסר תיבה] כלל, והא דמהני גבי מכירה כלל כהנ"ל לא ס"ל, אבל במו"מ גופי' דמהני מסירה ודאי אסיק אדעתי', די"ל רכוב עדיף כסברת הש"ס, וא"כ שפיר י"ל דהמשנה איירי בין במציאה ובין במו"מ, וקמ"ל דל"ת גבי מו"מ [חסר תיבה א'] וא"ש

אך כל זה לא יתכן לפירש"י, דהא לרש"י אא"ל המשנה כלל במו"מ דשם לא מהני משיכה כלל וא"כ דברי תוס' הוא מהוכחה לקיים דבריהם מפירש"י, ולפ"ז קושית מהרש"א נכונה דהו"ל להקשות מב' רוכבים דלפירש"י ליכא לחלק כלל בין ר"ה לסימטא דלרש"י הא דאמרינן מסירה קונה ברה"ר, אף ברה"ר ומכ"ש בסימטא, וכ"כ קושי' ראשונה ג"כ לק"מ, בשלמא לפי' תוס' דעכצ"ל דנקטינן רוכב לאפוקי מדר"ש, ול"ק מנהיג דמ"ש, היא היא, ואי דרכוב יש מסירה מ"ש, הא משיכה עדיף ממסירה, אבל לפירש"י דמסירה עדיף שפיר קשה למה קתני רוכב לאשמועינן רביתא טפי במנהיג, והוא משיכה גרידא ודו"ק, אך לפמש"ל, אא"ל דהקושי' הוא לפירש"י דא"כ איך מיושב קו' המהרש"א דמיירי במוחזקין מאי מוחזקין כנ"ל, וליכא למימר דהמתני' מיירי במו"מ דהא לפירש"י א"א לומר כן, דהא משיכה לא קשה כלל במכר, וצ"ל להיפוך דהמרש"א ס"ל דהך תירוץ, דקמ"ל שניהם מוחזקים אע"פ שאינם קונים וכו' יתכן במציאה, אבל לא במו"מ דהא לפמ"ש תוס' אם שניהן מוחזקין ברכיבה, והשלישי מוחזק בקנין המועיל שייך לשלישי, דהא כ' תוס' הואיל ורכיבה בעלמא לא קניא כלל אין לו חזקה נגד זה שיש לו קנין המועיל אם כן לפ"ז שנים אלו שרוכבין גם כי יבוא המוכר ויאמר שלי הוא לא מכרתי כלל ה"ה של מוכר דהא המוכר יש לו קנין גמור דאנן סהדי דהרי הוא שלו מתמול שלשום והם אין להם קנין כלל, וא"כ אף המוכר נאמן במגו לזה נתרצתי וכו' רק כל תי' מהרש"א לפירש"י ולפירש"י לא מיירי המתני' כלל במו"מ, אבל תוס' דלקמן הם ס"ל לשיטתייהו דהמתני' בכל גווני מיירי, דהא סתמא נקט בין במציאה ובין במו"מ, וא"כ ל"ל כתי' מהרש"א כמש"ל דלגבי מו"מ ל"ש תי', וע"כ צ"ל רישא איידי דסיפא, ודברי מהרש"א נכונים

ולולא הנ"ל הי' מקום ליישב דברי הרמב"ם והרי"ף דפסקו דרוכב גרידא קניא דלא כשמואל די"ל דס"ל דמש"ל בדברי מהרש"א מא' מוחזקין וכו', רק י"ל איצטרך מוחזקין לר"ח דס"ל הילך חייב, ולכך חייב בשבועה במתני' למאי דתפס הו"ל כאלו הי' בידו, וזה דוקא במוחזקים, אבל באינם מוחזקים כלל אין כאן הודאה במקצת כתי', אבל למ"ד הילך פטור, א"כ בלא"ה ליכא הודאה מה"ט, וצ"ל מפני מה תקנו חז"ל. לשבועה, וא"כ ה"ה אינן מוחזקים, וכו' וידוע בש"ס דשבועות דלחד דעה ס"ל לשמואל טע"ח ושעורין והודה לו בא' מהן פטור, ועי' בשמעתין דהילך דלהך מ"ד דהילך [צ"ל הילך] חייב, וא"כ ס"ל להרי"ף בשלמא למ"ד הילך חייב שפיר י"ל רוכב ל"ק, ול"ק ב' רוכבים למה לי די"ל כתי' המהרש"א דמוחזקים, ול"ק מא' רוכב כו', דהא בעינן הודאה מה"ט דהילך חייב מה וא"כ לדידן דקיי"ל דהילך פטור, וא"כ ל"ל הטעם משום הודאה ממה"ט ושפיר קשה מא' מוחזקין, ועכצ"ל דב' רוכבים קמ"ל, ורוכב גרידא קנה בלא מנהיג ברגליו, וסיפא קמ"ל דאפי' מנהיג ברגליו לא עדיף ממנהיג, ואתי שפיר

אך להנ"ל נסתר תירוץ הנ"ל, וצ"ל ברי"ף תירוץ אחר, ונ"ל דהנה לפמ"ש הרי"ף דרוכב קנה, וגם העתיק הך תי' דש"ס דא"ל קני כדרך שב"א קונין וכו' ש"מ דלא גריס אי הכי, דאי גרס, א"כ לפי מה דקיי"ל רכוב קינה א"צ לתי' זה, רק לכך בעיר ל"ק דקאזיל מחמת עוברים ושבים וזהו פשוט, ונ"ל דבלא"ה נתחבטו המחברים כמ"ש האס"ז דאמרינן מנהיג בעיר קנה דמה אריא בעיר הא מנהיג בכ"מ בר"ה, וליישב זה קאמר הגמ' דהברייתא להורות נתן דברה"ר רוכב קנה, ולכך קאמר מנהיג בעיר, הרצון דאמרינן בעיר דלא קנה רכוב, הפירוש של עיר היינו סימטא, דהוא מקום שקונה בו מנהיג, אבל במקום שאין מנהיג קונה דהיינו ברה"ר דאינו קונה משיכה, כנודע, בו קונה רכוב, והנה לפ"מ דאמרינן בגמ' דרכוב בר"ה קונה יש כאן מקים לדייק האי רוכב הטעם דמנהיג ברגליו ומשיכה בר"ה מיקני, ויש כאן ב' תירוצים, או דמיירי בתפיס במסירה ומסירה ליכא ברה"ר, והא דהוצרך הש"ס לשנויי במנהיג ברגלים היינו דקתני סתם רוכב בשדה משמע אפי' סימטא ובסימטא מועיל מסירה, לכך משני ש"ס במנהיג ברגליו, א"כ בממ"נ ברה"ר מהני מסירה ובסימטא כגון שדה מהני משיכה שהיא הנהגה ברגליו, אך זהו א"א מסירה מועיל בבהמה גסה, אבל אי אמרת דלא מהני א"כ קשה מאי זה טעם מהני רוכב ברה"ר וצ"ל דהוא קנין בפני עצמו כמ"ש האס"ז דתופס ברגליו, ואף ברה"ר מהני ואין לו קנין אם משיכה מועיל, רק כשמשך במקום מיוחד לב"א, ולפ"ז אתי שפיר שמואל לשיטתו אזיל דס"ל בקדושין בפ"ק דבהמה גסה במסירה, א"כ שפיר י"ל דבסימטא מטעם מנהיג ברגליו ובר"ה מטעם מסירה, אבל לפ"מ דפסק הרי"ף דקיי"ל כרב דדוקא במשיכה ולא במסירה (א"כ שפיר י"ל דבסימטא מטעם מנהיג ברגליו, וברה"ר מטעם מסירה, אבל לפמש"פ דקיי"ל כרב רק במשיכה ולא במסירה) וא"כ ליכא למימר טעם הנ"ל קשה למה רוכב מהני ברה"ר ע"כ משום דרוכב לחוד קני, וצדקו דברי הרי"ף, ואף דנאמר ברייתא ר"מ ולא נזכר שם במשנה דמסירה מהני צ"ל בלא"ה לשיטת רש"י ס"ל דר"א ס"ל משיכה לא קנה במו"מ דתרי ר"א נינהו, ובפרט דהש"ס קאמר אליבייהו, ואי ברה"ר וכו' ש"מ דהילכת' כוותייהו, ואלו בהך דר"א דמהני התם בהמה במסירה ולא קיי"ל הלכה לשיטת הרי"ף, אתי שפיר, אך לפ"ז קשה מאי פריך הש"ס מנהיג מי איכא למ"ד דל"ק דילמא הא מספקא לי' לשמואל דסתמא קאמר למילתי' ולא ידענא באיזה מקום דיבר, אי ברה"ר או בסימטא דבר"ה ע"כ דמנהיג ל"ק במשיכה וע"כ דרוכב לא קני כשיטת הרי"ף הנ"ל, דרכוב קני, מועיל ברה"ר, אפי' א"ד בסימטא אמר למילתי', וע"כ דקני מנהיג דמשיכה ודאי קונה בסימטא ורוכב דל"ק כלל במו"מ בשים מקום ואופן, צ"ל, בלא"ה ק' לשיטת הרא"ש והרי"ף דמשיכה עדיף ממסירה דקונה לכו"ע מנ"ל למיפשט רוכב מיישב, דילמא רוכב עדיף תפיס במסירה ומילתא דשמואל איירי במו"מ מנ"ל דמיירי במציאה כלל י"ל דקים לי' לש"ס כמ"ש האס"ז, ג"כ דשמואל אמר למילתי' אמתני', ובהך גוונא דמיירי מתני' מיירי נמי שמואל וא"כ ע"כ במציאה דעיקר מתני' במציאה כמבואר לעיל בש"ס, ולפ"ז ג"ז ניחא דמתני' ע"כ מיירי בסימטא דקאמר מנהיג קונה בר"ה, וע"כ דמיירי ג"כ בסימטא ועלה קאי שמואל ש"מ דגם הוא מיירי בסימטא ופריך שפיר מנהיג כו' אך להנ"ל די"ל היו ב' רוכבים מיירי ברה"ר א"כ עדיין קושי' הנ"ל במק"ע דילמא שמואל אמר למילתי' ברה"ר ומ"מ קאמר אמתני' דהיו שנים רוכבים דמיירי בר"ה וצ"ל דסבר"ל למהרש"א על הך קושיא דילמא מספקא לי' אי לשמואל קונה ברה"ר תירוץ אחר, והוא דודאי הך משיכה אינה בר"ה הוא רק במימרא דאביי ורבא כנודע בפ' הספינה ע"ש, א"כ קושית הש"ס במ"ע דע"כ מיירי שמואל בר"ה ואי מספקא לי' דאי מיירי ברה"ר בסימטא מנהיג דקאמר דקני, א"צ שמואל להודיענו דמה"ת לא, ומי איכא למ"ד דל"ק, וא"כ אין כאן חידוש, ורק דנ"ל חידוש, הוא דכי א"ל דל"ק, רכוב הוא דא"ל, וא"כ אמר תרתי מנהיג קונה רכוב לא קנה, הול"ל רק רכוב ל"ק, ובזה יש חידוש דין, אבל במה דמנהיג קנה משנה שא"צ דמ"א למ"ד דל"ק, וע"כ מיירי בר"ה, וא"כ אכתי צריך דמנהיג ל"ק דמשיכה אינה בר"ה דזה לא שמענו