גבורת יהונתן מ

חילוק שמיני

בסוגיא דרכוב

ומנהיג

(ב"מ דף ח'

) העולם נתקשו בהבנת מהרש"א דפי' בדברי תוס' דלכך י"ל דלק"מ הש"ס משנים רוכבים דבלא"ה צ"ל להמסקנא דב' רוכבים איידי דסיפא ע"ש, וצריך ביאור דהא למסקנא י"ל דר"ש ברוכבין גרידא במוחזקין אע"פ שאינם קונים, וקמ"ל מ"מ יחלוקו כמש"ל מזה, ונ"ל דבלא"ה י"ל במה דמסיימו התוס' דהשתא דמוקמינן במנהיג ברגליו אתיא בין לרבנן ובין לר"ש, אף כי הדבר אמת בעצמותו, צ"ל דאל"כ אצ"ל לעיל מדאפיך שמואל וכו' הל"ל בקצרה בממ"נ השתא סתם מתני' דהכא כמאן אתיא, אי כמ"ד יושב בקרון חייב השתא יושב כו', אלא כמ"ד פטור ומנהיג ברגליו וכו', ושמע מינה רוכב לחוד פטור כסתם מתניתין ולכך צ"ל דלמסקנא עדיין י"ל יושב בקרון חייב ורוכב קנה ומ"מ קמ"ל דל"ת וכו', אך אחר כ"ז אין ענין זה לדברי תוס' שקדמו, ואין המשך הדברים נתיישב היטב

אבל נראה די"ל בתוס' שפירשו ואל"ד דלא קניא מנהיג דר"ש דאינה קונה אלא בהגבהת מ"מ סתם מתני' א' רוכב וא' מנהיג אתיא דלא כר"ש, וקשה מאי ראי', דילמא הא דרוכב קנה היינו בשדה, אבל בעיר דלא אזלינן מחמתי' מפני עוברים ושבים דלא קנה, כמ"ש תוס' לקמן בד"ה אי הכי כו' ומתני' בעיר מיירי ולכך רוכב לא קני, ומנהיג ג"כ לא קנה כר"ש רק שניהם מוחזקים ולכך יחליקו וכמ"ש מהרש"א על ב' רוכבים, וצ"ל די"ל בדברי מהרש"א דאם כונת המשנה לא להודיענו דין קנין א"כ למה קתני שניהם רוכבים דמוחזקים אפי' אינם מוחזקים, רק עומדים בשדה וזה אומר כולה שלי וכו' ג"כ יחלוקו כמ"ש הש"ע חו"מ סי' קל"ה בשם הרמב"ם היו שנים רוכבים יושבים על גבי בהמה וכו' וצ"ל דודאי במציאה א"צ מוחזק כלל, אבל במו"מ ע"כ מיירי במקום דאין המוכר נאמן כמבואר לעיל דפריך ולחזי זוזי ממאן נקט, ואי מיירי דאינו מוחזק כלל א"כ אם יטעון המוכר שלו הוא המוכר נאמן דהא יש לו חזקת מרא קמא, וא"כ אף כשיטעון ויאמר לזה נתרצתי יהא נאמן במגו דלא מכרתי לכך צ"ל במוחזקים דוקא, והנה כבר. לתוס' לומר מסתם מתני' דהוא דלא כר"ש, ולא פי' כפשטא כשמואל [נראה דצ"ל דשמואל] גופי' לא ס"ל הא דר"ש דאמר בהדיא בקדושין במסירה וא"ל לישני מאלמ"ד דחיקא לי', דז"א מיושב אף לפמ"ש תוס', לכן נראה דפי' התוס' בממ"נ, דודאי. ל"ל די"ל כי ס"ל לשמואל דקונה במסירה היינו במו"מ דאיכא דעת אחרת מקנה אותו, אבל במציאה בענין הגבהה ומילתא דשמואל איירי במציאה, וכנ"ל ומחלקינין בגיטין להדיא בכה"ג בין דעת אחרת מקנה אותה, לכך כתבו תוס' דממתני' איכא ראי' דחזינין דהנהגה קונה ול"ל כנ"ל דילמא תרוייהו לא קנו רק מוחזקין הם, דקשה, מאי איריא מוחזקים אפי' אינם מוחזקים נמי, ול"ל במו"מ כנ"ל, דהא במו"מ משיכה ודאי קונה לשמואל וא"כ מוכח ממ"נ דהנהגה קונה, ואתי שפיר

ולפ"ז גם דברי מהרש"א נכונים דצ"ל בתוס' דפי' הא דאמרינן, מ"ד רכוב עדיף וכו' היינו לענין חזקה, ולא לענין קנין, ולפ"ז ל"ל פירושו לענין גוף הקנין כמ"ש הרא"ש, ואין דרך הרא"ש לחלוק על דברי תוס', לכן נראה לי דכל דברי תוס' הם סובבים לפי דס"ל התם בקדושין דקנינים מצות הם ולכך במו"מ דאפשר במסירה דעדיף לא מהני משיכה דגריע קשה א"כ איך יהא ס"ד דרכוב עדיף ממנהיג, א"כ אף במציאה לא יהא משיכה קונה כלל כמו במו"מ דהא אפשר בקנין העדיף לרכוב ולנהוג הבהמה ברגליו, א"כ אי הוה תני מנהיג גרידא דקונה ממילא הוה ידעינן דאין רכוב עדיף ולכך פירשו תוס' דאין הכונה דקנין רכוב עדיף, דזה א"א למיטעי, רק הכונה דא"א דחזקתו עדיף ולא הקנין רק דל"ת דילמא הפי' רש"י בקנין וכו' ול"ק א"כ לא יועיל משיכה דהא איכא קנין דעדיף מיני', הא ל"ק דהא משנה חכמים היא וחכמים ס"ל בקדושין דזו וזו במשיכה, ולפירש"י אף במשיכה אע"פ דאיכא מסירה דעדיף מיני', וא"כ ה"ה כאן, ולזה כתבו תוס' דהשתא אתיא בין לרבנן ובין לר"מ דא"כ עדיין קשה לר"מ וא"ש, ולפ"ז דכל דברי תוס' המה לפירש"י שפיר כ' מהרש"א, דע"כ מוכח דב' רוכבים איידי דסיפא דל"ל דקמ"ל שניהם מוחזקים בלי קנין א"כ מאי אריא מוחזקין אף אינן מוחזקין נמי וליכא למימר משום מו"מ כנ"ל דהא לרש"י איירי המשנה במו"מ וכמ"ש תוס' בקדושין, ודברי מהרש"א נכונים, דלרש"י א"א לומר במו"מ דלא מהני במסירה, ודוק

אך לפ"ז י"ל במהרש"א דלמה נקטו תוס' בלשונם א' רוכב וא' מנהיג וכו' ולא הקשו מרישא משנים רוכבים ולכאורה י"ל דל"ק קושית מהרש"א די"ל ברש"י מנ"ל זאת דבס"ד אף ברוכב לא קניא מ"מ אינו מוכרח לומר דמתני' איירי במנהיג ברגליו, די"ל דמתני' אתיא כמ"ד יישב בקרון חייב ולק"מ א"כ ל"ל השתא וכו', די"ל ודאי אזלי מחמתי' ברוכב רק דקמ"ל דלא כר"ש דס"ל במשיכה אינו קונה כלל, ומ"ש דקמ"ל כן במנהיג או ברוכב אדרבה קמ"ל חדא דאית בי' תרתי דרכים הוי משיכה, ומשיכה קונה דלא כר"ש, אבל למסקנא פ"ש השתא יושב בקרון וכו', ול"ל דקמ"ל דלא כר"ש דהא במסקנא אפכינהו דר"מ היא, ולר"מ כבר אשמועינן במשנה דקדושין דלא כר"ש, ותרתי מתניתין למה לי, וצ"ל דקשה לתוס' א"כ למה נקט א' רכוב וא' מנהיג אם כל הכונה להוציא מדר"ש, למה נקטו בתרי אפי' נימא רוכב גרידא, או מנהיג גרידא, וזהו מסיפא, אבל מרישא דקתני היו שנים רוכבים שפיר י"ל כמ"ש דלאפוקי מדר"ש קאתי, וא"כ לק"מ קושי' מהרש"א

ועי"ל דהא י"ל דהא [צ"ל בהא] דאמרינן רכוב עדיף ממנהיג דתפיס במסירה פירשו המפרשים אף במציאה ליכא מסירה, מ"מ הואיל והוא קנין המועיל במו"מ, אבל במקום דלא מהני לית כאן מעליותא, גבי מציאה מסירה, ולפ"ז י"ל דהנ"מ במקום דמהני במו"מ מסירה מהני נמי במציאה לצרף עם רכוב להיות קנין גמור, ולפ"ז י"ל כי קאמר שמואל רכוב לא קניא היינו בסימטא דקיי"ל לפי' תוס' הא דאמרינן אבל במקום דלא מהני לית כאן מסירה קונה ברה"ר ומשיכה בסימטא דוקא ברה"ר דמסירה מועיל בו, מ"מ י"ל דמודה שמואל דאף במציאה הוי מעליותא, ורוכב קניא, וא"כ ל"ק משנים רוכבים די"ל המשנה ברה"ר כדאמרינן לקמן דסתם רכיבה היא ברה"ר ואורחי' בהכי, אבל מסיפא שפי' קשה דהא תני בו מנהיג, וע"כ מיירי בסימטא דברה"ר אין קנין, וא"כ לק"מ קושית מהרש"א, וצ"ל דס"ל להמהרש"א דבלא"ה י"ל כונת תוס' במש"כ מתני' מיירי במנהיג ברגליו ולא חידשו בזה דבר, ואינו רק העתקת ל' הגמ' הקושיא, והתירוץ, וצ"ל דכונתם להוכיח דבריהם שכתבו בד"ה הקודם דבמסקנא אף במסירה, ודלא כפירש"י, והיינו, דהא י"ל דהא בס"ד לא ידע עדיין הך סברא די"ל דרכיב עדיף הוא ותפס במסירה א"כ איך (אכ"ל) [צ"ל אפ"ל] דרכוב ל"ק והמשנה במנהיג ברגליו דקשה תרתי למה לי וא"ל דמ"ד רכוב עדיף ו דהא עדיין לא אסיק אדעתי'