גבורת יהונתן לח

מודה, ולפ"ז לק"מ נמי אהך תירוצא דכתובות על קושי' הרא"ש [ריש פ' האשה שנתארמלה] דלכאורה נראה לומר דהך תרצן לית לי' השתא הך סברא דש"ק, והילך נמי חייב, ופטור זה משום דמסייע לי' שטר' וא"כ שם בכתובות ע"כ ליתא לכתובה קמן, וא"כ קשה אמאי פטור משביעה, אבל להנ"ל י"ל באמת סובר דא"כ (צ"ל דאין נשבעין על כפי' ש"ק, ומ"מ הוצרך לסברא דמסייע לי' שטרא משים דהוה קשה להימן במיגו ואח"כ משני משום דהוי שטר ש"ק ולא כסברא הנ"ל אפי' הוא פטור משום שיעבוד קרקעות לא הוי מגו, ולק"מ כלל, היוצא לנו מדברינו דלפ"ז לק"מ קושי' תוס' בד"ה לעולם ב' חייב דהא לא משני כ"א לרשב"א אבל לר"ע באמת ב' נמי פטור, כנ"ל, ולכן אם נאמר דתוס' לא ס"ל כלל כל סברת הך תי' הנ"ל, ולפ"ז נסתר בנין הנ"ל, וקושי' עולה יפה בכאן, א"כ לק"מ קושי' תוס' בד"ה הא וכו'

ונ"ל בנקדים לתרץ קושית העולם בשבועות [דף מ' ע"א] דקאמר התם ש"מ טענו חטין ושעורים והודה לו בא' מהן דחייב, דהוה מצי התרצן לומר ולטעמך דחייב א"כ קשה ליתני כלים וכלים באמת פסקינן דהילך פטור כמו שהקשו כאן, ועכצ"ל דהודה מקצת הכלים אשמועינן כמו שתי' כאן, וא"כ קושיא זו לק"מ, ונ"ל דאיתא התם בתוס' הודה מקצת קרקע פטור אשמועינן, דל"ת טעמא דרישא משום טענו חטין ושעורין והודה לו בא' מהן פטור, ולעולם נשבעין אקרקעות, ע"ש, ולפ"ז ל"ק על תוס' כלל דהוה מצי לאוקמי' בחפר בו כו' דהפוסקים פירשו דהא שטען דחפר בה הוא תובע ממנו שימלא לו החפירה כמ"ש הראב"ד, דזה לאו קרקע, דממון הבא מקרקע כקרקע דמי, ועי' בהר"ן למס' שבועות, והפוסקים ס"ל דממון הבא מקרקע הוי כקרקע, ולפ"ז אי הוה מפרש דמיירי בחפר וכו' וא"כ הוא תובע ממון ל"ל סיפא דקתני דהודה מקצת קרקע פטור, הלא מרישא שמעינן דאין נשבעין על קרקע, וא"ל דאי מרישא הוה אמינא דהטעם משום חטים ושעורים והודה לו בא' מהן כנ"ל, קשה הלא הך קרקע דתני הוא ממין מקרקע, א"כ ליתני ממון וממון, דהוי מין אחד א"נ, משום דממון זה הוי קרקע, ולמה תני ממון וכלים דהוי ב' מינים, ליתני מין אחד, אלא ודאי מיירי בטענת קרקע ולפ"ז סו"ס הוי ב' מינים ולק"מ קו' תוס', אבל שם במס' שבועות לק"מ די"ל ולטעמך דטענו חטים ושעורים והודה לו בא' מהן דחייב אכתי קשה ליתני כלים וכלים דהילך פטור, י"ל כתי' תוס' בחפר, כו', וא"ל א"כ למה לי סיפא, די"ל אי מרישא הוה אמינא דטעמא משום ב' מינים הוא דפטור, וא"ל א"כ ליתני מין א' דהשתא קיימינן היכא שתבעו ב' מינים והודה בא' מהן חייב, וא"כ באמת היא גופה קמ"ל דוקא קרקעות הוא דפטור, אבל שאר ב' מינים חייב, ואל תני סיפא, הוה אמינא באמת הטעם משום ב' מינים ולק"מ, אבל כאן במס' ב"מ רצה הש"ס לתרץ אף למ"ד טעם ב' מינים והודה בא' מהן פטור, א"כ לא הוה מצי לשנויי בחפר, דא"כ קשה סיפא למה לי ליתני ברישא מין א', ולדידי' ליכא למימר היא גופה קמ"ל כנ"ל דהא ס"ל פטור, ולק"מ

אך הא קשיא דמשני הודה במקצת כלים קמ"ל, ופריך מאי קמ"ל זוקקין תנינא, ומשני הכא עיקר כו', וכאן שפיר קשה קושי' תוס' דלכאורה קשה דהמ"ל דהא קמ"ל דל"ת פטור מטעם מגו דאי בעי הוה מודה בקרקעות כסברת תוס' וקמ"ל דזה אינו טוען ברצון שמא חפץ בקרקעות יותר, אך זה לק"מ דהשתא דהילך פטור ולפ"ז לא הוי מגו דקשה תי', ותירוץ תוס' לא קאי רק על המקשן דסובר הילך חייב כמש"ל, וע"ז מקשו תוס' שפיר דהמ"ל בחפר בה כו' דאי לא הוה תני הך סיפא, ה"א שיהא נאמן במגו דאי בעי הוה מודה בקרקעות, וכגון שחופר בה בורות כו' ולפ"ז לאו הילך הוא, ובאמת אע"ג דע"כ הך ברייתא לא ס"ל, ולא מיירי בחסר כנ"ל, מ"מ סברא זו ישנו בעולם, וה"א דנאמן מטעם מגו, ויפה עולים דבריהם כאן, אך לפמש"ל דלא ס"ל לתוס' הך סברא דתי', א"כ גם כאן לק"מ, וא"כ אין מקום לדבריהם כלל, אך אם נאמר דתוס' ס"ל כהראב"ד דממון הבא מקרקע לאו כקרקע דמי, אלא דטוען שימלא לו החפירה, ולפ"ז נסתר כל הנ"ל, דאף אם הוה תני ממון וקרקעות עדיין הו"ל ב' מינים דהשתא קיימינן דתביעה בקרקע לאו ממון הוא, ולפ"ז יהיו דבריהם כדבר תפל בלי מלח, בד"ה אין נשבעין על ש"ק כו' וי"ל דמיירי דלית לי קרקע או מחל לשיעבודו, וכ' המפרשים דזה [סברא] דחוקה לומר דהתורה מיירי היכא דמחל לשיעבודו, ולא הו"ל למימר אלא דמיירי דל"ל קרקע ומי דחקם לזה, ולכאורה י"ל דיפה כוונו בזה מכח זה דלקמן דתניא הודה במקצת כלים חייב אף הקרקעות, וקשה ממ"נ אי מיירי דהני כלים איתנייהו קמן, א"כ קשה הו"ל הילך, ואי מיירי דליתנייהו קמן וא"כ אינו תבעו רק ממון, למ"ד ש"ד למה ישבע, דהא לחוב זה משועבד קרקע, וכאן לא שייך תי' דל"ל קרקע דע"כ מיירי דאית לי' קרקע, דהא הוי תובע מקרקע, וגם תניא בבא אחריתא הודה בק', וגם כאן אמרי' דחייב לישבע אף על הקרקע, ולפ"ז הוצרכו שפיר להך תירוצא דמחל לשיעבודא, וא"כ גם כאן לק"מ דאיירי דא"ש, [נ"ל דצ"ל דמ"ש והוא ר"ת דמחל שיעבודו] ומש"ה שפיר מוכרח לומר דתוס' לא ס"ל כהראב"ד אלא דממון הבא מקרקע הוי כקרקע דלכאורה יש להוכיח דלא כהראב"ד ממשנה שלמה דעשר גפנות טעונות מסרתי לך והלה אומר חמש פליגי ר"מ וחכמים אי מחובר לקרקע הוי כקרקע אם לאו, ולפי דעת הראב"ד קשה ממ"נ אי מיירי דהני ה' דמודה אינם (צ"ל הם, ותי' אינם נמחק] בפנינו א"כ לכו"ע פטור דהו"ל הילך, אלא ודאי מיירי דליתא קמן אלא מודה שאכלו וחייב לו המעות א"כ קשה הני ה' דכפר מאי ניהו אי הוו קרקע א"כ הוי טענות חטים ושעורים דהא תבע לי' קרקע והוא ישלם לו המעות, א"כ קשה למ"ד טענו חטין ושעורים והודה לו בא' מהן, פטור, ואי מיירי דלא תבעו מתחלה רק ממון וא"כ הודה שפיר ממין הטענה א"כ בס"ד אי מחובר לקרקע א"ל הא. הוא עצמו אינו תובע כלום אלא ממון ולא קרקע, אלא ודאי דלא כהראב"ד רק ממון הבא מקרקע הוי כקרקע, ולפ"ז שפיר אי' פלוגתא אי מחובר לקרקע כקרקע ופטור נמצא מוכח שפי' כראב"ד א"כ י"ל דהראב"ד לשיטתו אזיל דס"ל דלאו הילך הוא אלא היכא דמונח ביד ב"ד לפ"ז שפיר פריך, מיהו כגון הנך ה' דמודה בהו ישנו בעולם, אבל לא ביד ב"ד ואפ"ה למ"ד לאו כקרקע הוא חייב דלאו הילך

היוצא מזה דא"א לדעת הראב"ד מוכרח לומר דלאו הילך הוא, אלא אי מונח ביד ב"ד, ולפ"ז ע"כ תוס' לא ס"ל דעת הראב"ד דאל"כ קושי' הנ"ל במ"ע, למ"ל לתי' סברא זו דמחל שיעבודא דאי משום הך דמודה במקצת כהנ"ל חסר תיבה] כהנ"ל, י"ל דהכלים הם בעולם, אבל אינם ביד ב"ד, ולפ"ז לאו הילך הוא, וע"כ מוכרח לומר דתוס' לא ס"ל כהראב"ד ונסתר כל מש"ל

ונ"ל דהנה תוס' הקשו בד"ה למ"ד כו', דגם למ"ד הילך חייב ה"מ להקשות ל"ל קרא דקרקע פטור משבועה וכו' ולכאורה דבריהם תמוהים דדילמא צריך קרא על ש"ק כגון שטרי שיש בו ש"ק, ואינו תובע אלא ממון ואפ"ה פטור בשלמא אגמרא לא קשיא מידי דפריך דפטור מטעם הילך גם על ש"ק א"צ קרא דהוי נמי הילך כדמוכח לעיל ברש"י, הא שתים פטור כו', אבל ודאי אשתמוטי שייך שפיר

ונראה דהמהרש"א הקשה על תוס' שהקשו הא אין הקרא מיותר, דמכלל ופרט דרשינן והקושי' היא