גבורת יהונתן לז

בנקט זוזי מתרוייהו, דאל"כ קשה ל"ל למיתני בסיפא ואם יש עדים הו"ל ע"א בצירוף דאף אין ע"א פוטר מ"מ הוי מוכר עד המצטרף, וצ"ל דלא יכול למיתני המוכר, דהא הג"ה הי"א כ' דעכשיו דחייב היסת אין המוכר מעיד דהו"ל עד המשתבע, והקשה המ"מ הא אין כאן רק מ"ש, ותי' המרי"ל, עיין ש"ך סי' רכ"ב דאף על מ"ש יש שבועה עיי"ש דלא קיבל התיקון דאמרינן לפ"ז אף לדינא דמשנה לר"ג דחייב ס"ל שבועה אף שאין הודאה ממין הטענה יש כאן שבועה דמובמ"ק, דהרי הוא תובע החפץ מהמוכר ומודה לו בדמים דהא נקיט מתרוייהו וע"כ החפץ שוה יותר מדמים דאל"כ מה מחלוקת יש כאן, וצ"ל דטרח יתירה דקאמר הש"ס שוה פרוטה דאל"כ לא הוה חייב לרבנן שבועה וגם לא הוה מדמה ר"ח למודה במקצת כיון דליכא כפירה כלל. וא"כ המשנה אמרינן לכו"ע אף לר"ג כנראה מגמ' דמהדר לאוקמי' מתני' ככו"ע, ולר"ג הו"ל מובמ"ק דמה בכך דמנה וטלית ב' מינים הם, ולכך אין מצטרף המוכר והו"ל עד המשתבע ואך הא תינח אא"ב דמיירי דנקיט מתרוייהו זוזי, א"כ א"א כנ"ל, אבל א"א דלא מיירי, רק בנקיט [מחד] בקנין במשנה כנ"ל קשה על הסיפא דמתני' דקתני אם יש עדים ל"ל עדים ליתני ע"א ובצירוף המוכר, והא ל"ש עד המשתבע דהא כופר הכל, אע"כ צ"ל דנקט זוזי, וא"כ לא יוכל למיתני ע"א בצירוף מוכר כיון דנוגע בעדות הוי, ושפיר פריך וליחזי זוזי ממאן נקיט, ולק"מ

ובזה יובן ג"כ דברי מהרש"א בקדושין דגי' תוס' ולא ידע וכו' ע"ש במהרש"א דדחק למה מוקמינן בלא ידע ממי נקט זוזי מע"ת ר"ק ידע למי נתרצה, ולהנ"ל ניחא דהא בתוספתא קתני סיפא באין מקחו בידו דאינו נאמן, דה"ה והיינו ע"א, וקשה הא הוי עד המשתבע כנ"ל דיתבעו דלא נתן לו המקח, וה"ה במ"ש ואם כפרה ויודה רק דשעות הו"ל מודה במקצת, ולכך קאמר הש"ס דלא ידע ממי לקח המעות רק ידע דלזה נתן הטלית, וא"כ אין שבועה עליו מחמת קבלת המעות דהא לא ידע ומתוך שאיל"מ נמי לא שייך דהא לא הוי דידע, ואתי שפיר, וא"צ לדוחק של מהרש"א וגם מה שהקשו התוס' והרא"ש דמאי פריך הש"ס ן לרבנן ובין לר"י חנוני על פנקסו דילמא קושטא דמילתא לר"י תרתי בעינן ודאי רמאי, וקנסא, לק"מ דודאי הא דדייקי תוס' והרא"ש דלר"י לא בעינן תרתי הו"ל לכאורה פלפול של מה בכך, דהא קיי"ל כרבנן, אבל נראה דכונתם לדחות דינו של רש"י דס"ל הואיל ולא אמר אני ארגתי' כו' ש"מ דיהא מונח, ודעת תוס' דליתא רק מש"ל הוא לר"פ, אבל לר"י ליתא הטעם משום הוראת היתר, ול"ש תירוץ תוס' דמ"ש אף לר"י ובהא פליגי ר"י דהא איכא ודאי רמאי, אבל רבנן דאף בזה יחלוקו כדתנן גבי ולא ר"י בעינן תרתי, עדיין קשה אף לר"י אני ארגתי', ולכך הוכיחו דלא בעינן, ומעתה הכרח הש"ס דלא בעינן ליתא רבנן, ומש"כ דלא בעינן לר"י תרתי, ואתי שפיר, ואם נאמר דקושי' תוס' לריצב"א, ולדידי' ל"ק משטר כו' בלא"ה לק"מ, דבלא"ה דחיק בתוס' דמה ראה דהך דפריך בין לרבנן ובין לר"י דע"כ בעינן לר"י היינו בהך מנה, ומנה שנטל דלרבנן נותן להם רק מנה, ובזו י"ל דבעינן דוקא תרוייהו, אבל במנה הנ"ל דס"ל לרבנן להני יניח דאיכא פסידא וקנסא, א"כ אף לר"י כן דלר"י יוכיח מרבנן, אך זאת קשה מחנוני דמה למנה וכו' כדאמרינן ס"ל לתוס' דאפשר.. אבל לשיטת ריב"א אא"ל כן, דבזה יחלוק ר"י אדינא דכל אלים גבר, וצ"ל הטעם משום דאיכא רמאי, וקשה הא לר"י לא תליא ברמאי, רק משום קנסא וצ"ל דתליא ברמאי, ואין מקום לתמיהתם, ודו"ק היטב

נשלם העתק חילוק ששי. בסוגיא דנקט זוזי מחד: בעזר מבין צקון לחשי. הבוחר בעם אחד

חילוק שביעי בסוגיא דהילך (בב"מ דף ד')

התוס' בד"ה הודה במקצת כלום כו' וא"ת ליהימן במגו כו', והנה בודאי להמסקנא דהילך פטור לק"מ דהרי א"א לכפור הכל, ואין זה מגו כמ"ש תוס' בד"ה וש"מ הילך פטור דכיון דהילך פטור לא מודה כלל, וה"ה לכפור הכל ע"ש דקושיתם ודאי לס"ד דמקשה הילך חייב, וע"ז קושי' עולה יפה כיון דהילך הוי מובמ"ק, והא דקרקע פטור אין הטעם משום הילך אלא משום גזה"כ, וס"ל לתוס' דזה הוי מגו, ולפ"ז קשה על תוס' ממ"נ אי ס"ל הך סברא דר"י קשה אדבריהם דלעיל בד"ה לעולם סתם חייב כו' ואי לא ס"ל הך סברא על גבי הוא אומר אלמנה נשאתיך דנימא דהוי מובמ"ק הטענה וישבע, ותירץ שם, דהוי שטר שיעבוד קרקעות, ועוד תירץ דהו"ל הילך ע"ש, וא"כ קשה לפ"מ דמשני הש"ס לעולם שתים חייב כו' א"כ הדרא קושי' לדוכתה, דהא השתא קיימין דהילך חייב, ואין משביעין על ש"ק אכתי לא הוי, דזה משני בסמוך, ועוד קשה על המקשן ממ"נ האיך מוכח דשתים פטור מדלא מיפליגי בשתים דילמא שתים כו"ע מודים דחייב, ואין קושיא א"כ בשלש אמאי פטור דילמא אערומי קא מערים, וא"כ הול"ל להוכיח בקצרה מר"ע, ועוד קשה מאי פריך המקשן בסמוך, א"ה אף זה ישבע, א"ל, הא השתא קיימין דבשתים כו"ע מודים דפטור א"כ א"צ כלל לאשמעינן דין בשתים, דאף רשב"א ל"פ בשתים לכו"ע, ולק"מ

ונראה דודאי כל הסוגיא ידע שפיר מסברא זו דאין נשבעין על כש"ק, ולפ"ז אתי שפיר הא דלא פריך המקשה בקיצור, דבל"ז הי' סותר שתים פטור, דאל"כ קשה ליפלוגי בשתים, אלא ודאי דלכו"ע שתים פטור, וע"כ פטור בזה משום הילך דאי משום שיעבוד קרקעות קשה קושי' התוס', יהא נאמן במגו, וכאן ל"ש תירוצים דהוי שפיר מובמ"ק הטענה דהשתא קיימינן דפטור משום שיעבוד קרקעות אלא ודאי דפטור משום הילך, וע"ז משני הש"ס לעולם שתים חייב, וזהו אליבא דרשב"א, אבל לרע"ק באמת שתים נמי פטור משום ש"ק, ולרשב"א לית לי' הך סברא, ואי הוו פליגי בשתים הוה אמינא דפלוגתא בהילך הוא, ולפ"ז בשלש כ"ע מודים דחייב, ולהכי פליגי בשתים לאשמעינן דבהא נמי פליגי ר"א, וזה דקאמר התרצן לאפוקי מר"ע, וע"ז פריך הש"ס שפיר אף זה ישבע, דבשתים נמי פליגי, ומשני לעולם ב' פטור משום ש"ק, והא דקשה לך א"כ יהא נאמן במגו לרשב"א כנ"ל שאני הכא דמסייע לך שטרא ואין טוען שתים ברצון דנראה שמחמת שטר הוא