גבורת יהונתן לו

זהו לר"י דס"ל הטעם שלא יהא כ"א הולך ותוקף כו' ולא ס"ל הטעם דמורי היתירא וכו' דמורי היתרא כמ"ש באס"ז, כי ר"פ ור"י חולקים, א"כ ע"כ לר"פ כתי' דל"ק מאני ארגתי' דשם יפרוש משבועה דמורי היתרא, ואם כן לק"מ דהא דקתני חציה שלי כו' דקמ"ל דלא מהני מגו היינו במציאה, וסתמא דש"ס דקאמר היינו אליבא דר"פ, וא"כ אף במקח וממכר ליכא מוכר לפנינו, ול"ק איך אפשר הא מיירי שהטלית ביד המוכר, דז"א, דלר"פ סוגית הש"ס דמוקים לה ביד המוכר היינו אליבא דר"י ולדידי' קשה מאני ארגתי', ובזה יובן מה שהקשה תוס' מכל דאלים גבר ולפי' ריב"א ולמ"ד תפס מפקינן אתי שפיר, ואח"כ כתבו וא"נ דהך דאיכא במאי קאמרי בתר הכי וי"ל המשך הדברים ובפרט שכתבו הך מילתא למ"ד מפקינן לא א"ש ולכאורה קושיא עצומה היא

ונ"ל למה בההוא ארבא תפס מפקינן לר"פ, ולמה במנה שלישי יהא מונח כו' וכי תימא משום דהתם מוחזק ולא נודע בחזקת מי, אף בארבא נמי מוחזק ולא נודע בחזקת מי ואם נחלק ונאמר דשם כשבא לידו בפקדון ידע בחזקת מי והרי שלו משא"כ בארבא מתחלת הדברים לא נודע למי, אף לריב"א נחלק כן, וצ"ל בשלמא אי אמרת מוחזק ביד א' הוי כאלו בידו, א"כ זה שבכל הפקדון מתחלה הי' נודע למי והי' כאלו הוא בידו של המפקיד, ואיך נוציא, ושפיר יש לחלק, משא"כ לריב"א דס"ל אם הוא מוחזק ביד אחר ל"ה מוחזק א"כ מה בכך שבשעת הפקדון ידע של מי הוא, מ"מ חשוב כמונח ברה"ר ועכשיו דלא נודע למי הוא הוי כהך תפיסה דארבא ע"ש וקשה שפיר, ולפ"ז לק"מ לריב"א דהא דס"ל לריב"א דנפקד ביד אחר לא הוי כמוחזק דאל"כ ליתני שנים אומרים כו' אני ארגתי' כקושיין ותירוץ דלעיל לא שייך דהא איירי באוחזין, ואוחזין אף היכא דאיכא רמאי ודאי מ"מ יחלוקו, אעכצ"ל דאוחזין לאו דוקא, ואיירי דמקחו בידו, של מוכר, וקשה דהא עדיין הוא המוחזק, דהא תפס משל שניהם, אע"כ צ"ל דהיכא דאיתא ביד שליש אינו כמוחזק, ושפיר הוכיח ריב"א דינו, אך זהו לר"י דקאמר משום שלא יהא כאו"א הולך ותוקף כו' דקשה ליתני אני ארגתי' וכו' וצ"ל כנ"ל, אבל לר"פ דקאמר משי מורי היתרא לא מוכרח כלל, כמש"ל, א"כ ל"ק על ריב"א מהך דתפס מפקי' דהא ר"פ ס"ל הכי, ור"פ ס"ל כדעת תוס' דמה שהוא ביד שליש הוו שניהם מוחזקים, וא"כ לק"מ קושיא הנ"ל, וכנ"ל

והנה במאי דכתבו התוס' וא"נ כו', נ"ל דבאס"ז כתב דקתני מיותר זה אומר אני מצאתיהו וזה אומר כולה שלי, הו"ל למיתני כחדא ז"א אני מצאתיהו וכולה שלי, ואע"כ צ"ל דאשמעינן דכל חד בבא אחריתא, חדא איירי באוחזין וחדא בלא אוחזין, וא"כ מוכח דאוחזין ל"ד, רק עדיין קשה מנ"ל דהמקח ביד המוכר דילמא ל"ד אוחזין ומונח בסימטא, ושניהם יושבין בצדו, וכמ"ש הרמב"ם, והש"ך בחו"מ סי' ן] אבל אי אמרת כסברת הרמב"ם קשה מאי אתא לאשמעינן אך י"ל דהכי אתא לאשמעינן אף דאוחזין לאו דוקא מ"מ ישבעו דל"ת כר' קמייתא דלכך ישבעו בכל מה דתפס דידי', הוא, והו"ל מודה במקצת קמ"ל דאפי' לא תפיס מ"מ ישבעו, רק תינח אי אמרת דכל דתפיס נוטל בלא שבועה, וא"כ י"ל כסברת ר"ח כנ"ל, אא"א דצריך לישבע אף על, מה דתפיס דלאו אנן סהדי קשה מאי אתא לאשמעינן א"א בסימטא, ובזה אתי שפיר דקאמר תינח מציאה, מקח וממכר מא"ל ולא מקשה סתם מו"מ מא"ל, וי"ל דבלא"ה לא מקשה מו"מ מא"ל די"ל דנקיט זוזי מחד מינייהו, וא"ל לשאול את המוכר, די"ל דאיירי בליתא קמן, וא"ל הא כאן אמרינן אוחזין ל"ד, וא"כ איירי במקחו בידו של מוכר דאיירי במונח בסימטא כסברת הרמב"ם, וכנ"ל דדינא כל מה שבידו נוטל בלי שבועה, אבל השתא דקאמר תינח מציאה קשה, דאם יטול מה שביד השליש קשה מאי קאמר הכא ליכא פסידא, הא יכול לקנוס אותו להניח חפץ כולו ואיכא פסידא מהשבועה, וע"כ דצריך, ודינו שוה לכל הטלית ולקונסו, ומקשה שפיר, מו"מ מאי איכא למימר

ולפ"ז לא קשה בס"ד דלא ס"ל לחלק בין הא דליכא רמאי למה כל דאלים גבר ולא יהא מונח די"ל כמ"ש תוס' דביד אמר [צ"ל אחר] הוי מוחזק, והא דקמ"ל במתניתין כר"י דאוחזין לאו דוקא, להורות לא דאי' ביד מוכר, רק דמונח בסימטא, וקמ"ל בזה ל"ש קנסא מ"מ פליג ר"י דבס"ד אמרי' דמתני' דלא כר"י ור"י פליג, אבל השתא דמשני אף כר"י א"כ צ"ל דקמ"ל דלאו דוקא אוחזין דאפי' ביד המוכר ודינו של ריב"א אמת דביד שליש אינו מוחזק, וא"כ י"ל המשך תוס' כך, דבאמת לא מצי להקשות הך קושי' מהא דס"ד די"ל כמ"ש, ולכך הקדימו הך קושיא דאם תפס מפקינן לא א"ש וצ"ל כמ"ש לעיל דלר"פ ניחא, וא"כ צ"ל כמש"ל דלר"פ ניחא, וא"כ צ"ל הא דאמרינן אוחזין לאו דוקא לא מיתורא דמתני' נלמד כמ"ש אס"ז, רק מאני ארגתי', וא"כ נסתר כל הנ"ל, וא"כ שפיר קשה דהא בס"ד לא ידע מהך דרמאי וא"ש, אך לפ"ז קשה להרי"ף למה מוקמינן בדנקיט זוזי מתרוייהו ולא ידע לימא דנקיט זוזי מחד ולא ידע, ולולא הנ"ל הוה אמינא דקושטא דמילתא קאמר דנקיט זוזי מתרוייהו דבחד ע"כ לא יתכן דמורי היתרא כמ"ש המחברים, אבל לפמ"ש לעיל אתיא כר"י קשה לימא בדנקיט מחד, וי"ל דקתני סיפא זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי, ולשיטת הרי"ף מיירי ביד המוכר והם חולקין דחצי מודה שהוא של ראובן וא"כ הוי מובמ"ק דהא הוא יתבע המוכר דלא ידע למי שייך החצי חפץ שנחלקו עליו הלא מדינא צריך לשלם, לאותו שטען כולה שלי דחצי מודה לו שלא נחלקו עליו ובחצי הב' אינו ידוע והו"ל מובמ"ק וחייב שבועה וא"י לישבע מתוך שאיל"מ, ואי דהו"ל הילך קשה למ"ד הילך חייב ולמה קתני זה נוטל ג' חלקים והא נוטל כלו מהמוכר, וע"כ צ"ל דלמ"ד הילך חייב דמיירי בדנקיט זוזי מתרוייהו, ואם כן תו לא שייך משאיל"מ, והוכיח דאין כאן קושיא כלל, אך לפ"ז דקאמר הש"ס לקמן הילך חייב ותנא תונא שנים אוחזין כו' אא"א הילך פטור מחייב שבועה דליתא מה"ת, א"כ חזינא היכא דל"ש קצת כעין ד"ת ליתא שבועה, וא"כ יש מקום להקשות לשיטת ר"י, דאוקמא דל"ד אוחזין א"כ ליתא כמתני' בד"ת דיהא איירי במקחו בידו, ואין שום אחד תופס דנימא אנן סהדי דהאי דבידו דידי' הוא, ויהי' בגדר מובמ"ק רק דכל הטלית יהי' בחזקת שניהם

אבל נראה דהרי"ף אמרה לדידן דקיי"ל הילך פטור, וא"כ יכול לאוקמי' מתני' אוחזין ל"ד, א"כ במקח איירי ביד המוכר, וקשה לשאול לו וא"ל איך אמרינן בסיפא דצריך לישבע בזה אומר חציה שלי וכו' הא הוי שבועה דאי"ל ומתוך שאיל"מ כנ"ל דהא הילך פטור בה, לק"מ דלא הוי מובמ"ק, אבל למ"ד הילך חייב צריך לאוקמי' אוחזין דוקא דאל"כ לשאול המוכר, וא"ל דלא ידע קשה איך אזלא הסוגיא למ"ד הילך חייב ושפיר קאמר אי דכותי' בד"ת כיון דאליבא דמ"ד הילך חייב א"צ לאוקמי' ל"ד אוחזין, וא"כ קושי' הנ"ל במק"ע

וצ"ל דבלא"ה צ"ל דאינו כאן רק מעות ואינו רק מי שפרע וליכא ד"ת כלל, ומ"ש הש"ך דאיירי בקנין סודר ע"ש, לא ס"ל, א"כ י"ל בדברי' דפי' דנשאלה להם ממי קיבל המעות וקשה דילמא תרוייהו, ולא נתנו דמים כלל רק היו קוני', במשיכה או בק"ס וא"צ לדחוקי בדנקיט זוזי וכו' דילמא יאמר ראובן לשמעון אמת אני לא נתתי מעות אבל אף אתה לא נתת, ומאי איכפת לן באמירה שלו, וצ"ל המוכר אינו מאמינך, ואף המוכר אי"נ, ונ"ל דר"י הוכיח דע"כ