גבורת יהונתן לה

עדים דוקא וא"כ בסיפא דקתני ואם יש לו עדים אמאי תני עדים, הא ע"א נמי מהימן לפטור משבועה וחולקין בלא שבועה, דהא גבי ע"א נמי ל"ש הולך ותוקף, אע"כ צ"ל דאין לו נאמנות אף בע"א, והכי עבדי רבנן בתקנתן, וזהו דקתני ואם יש עדים כו' וקמ"ל למעט ע"א, ולפ"ז י"ל דמיירי דמוכר ליתא קמן, או (נראה דצ"ל דאי] דאיתא קמן ל"ל למימר ואם יש עדים להורות דע"א אינו נאמן, הול"ל המוכר דאם יש כאן ואומר דיודע חולקין בלא שבועה ג"כ, וא"כ מוכח דע"א אינו נאמן, דאל"כ ליתני ע"א, אע"כ דע"א אינו נאמן, וקמ"ל אגב המוכר נאמן, ולכך מוקמינן דאיירי בדנקט זוזי מתרווייהו דוקא, ואינו נאמן כלל, ולכך צריך עדים, וא"ש, וא"כ למה לא תנא מוכר נאמן וכ"ש עדים נאמנים במציאה, ן דאיכא נאמנות, ז"א כנ"ל, וכל זה לרש"י דס"ל דע"א אינו נאמן וא"כ לק"מ קושי' התוס' המ"ל דליתא קמן כו' דא"כ קשה ליתני מוכר היכא דאיתא קמן וצ"ל דמוכר אינו נאמן וקושית הש"ס באמת מפני מה, אבל לשיטת התוס' דע"א נאמן קשה קו' התוס' המ"ל מוכר ליתא קמן וכו' וא"ל הל"ל מוכר, דהא לר"ת עדים לאו דוקא דה"ה ע"א ואא"ל ליתני מוכר דע"א גרידא מהימן ומקשים תוס' שפיר המ"ל דליתא קמן וכו', ולק"מ קושי' מהר"מ שיף, א"כ לפ"ז נסתר מש"ל, בפי' אם יש עדים שראו נתינת המעות, דתו ליכא למימר מגו, נסתר דעדים ק' מאי איריא עדים דאפי' ע"א נמי העד לא אמרינן

וצ"ל תירוץ אחר, דמה שתמהו העולם על תוס' שמקשה על הסיפא זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי זה ישבע כו' והקשה תוס' ליטול זה החצי בלי שבועה משים מגו, דאי בעי אמר כולה שלי, וקשה מאי מקשים תוס' הא ודאי על חציה הב' מה שהודה בודאי יסייעו המוכר ויאמר כדבריו ויאמר לאו רק דחברי' דכיון דהוא מודה דהיא של חברו, א"כ לא נתן המעות החצי, ואין כאן מקום ספק לומר הי מדעתי', הי בע"כ, דהא לא נתן רק בעד החצי דקיבל זוזי מתרוייהו אי מדעתי' או בע"כ, וא"כ מאי מגו יש כאן, הלא באם טוען ואומר כולה שלי יכחיש המוכר והוי מגו להכחיש העד בע"א, וא"ל דהקושיא היא על סברת המקשן דמקשה אי סיפא במציאה היינו הך, בקיצור הו"ל להוכיח, דאל"כ למה לא יהא נאמן במגו דהא במציאה ל"ש מגו להכחיש העד דאין כאן מוכר, דא"כ מאי מקשים תוס' אליבא דמ"ד מגו להוציא יהא נאמן במגו כו' כנ"ל, וקשה כנ"ל, וא"ל דא"כ הו"ל להש"ס להוכיח בקיצור, דיהא נאמן במגו, ז"א דסוגיא אזלא אליבא דמ"ד מגו להוציא לא אמרינן והוצרך הש"ס להקשות היינו הך, ונ"ל דבלא"ה צ"ל דברי התוס', דלכאורה סתרי אהדדי דכאן כתבו מגו להוציא לא אמרינן לכו"ע, ולקמן דף קי"ו בד"ה והא רבא כו', כתבו דאיכא מ"ד דס"ל מגו להוציא, ועכצ"ל דמ"ש תוס' בריש פרקין, הוא לשיטת רש"י, ולרש"י צ"ל הכא, לכו"ע מגו להוציא לא אמרינן דאל"כ קשה קושי' תוס' יהא נאמן במגו להכחיש את העד דתוס' ס"ל לשיטת רש"י דלא דייק ולא דכיר אפי' בע"א לא מהימן כמ"ש בד"ה לחלק בין נקט מחד לנקט מתרי דנאמן אפי' אין מקחו בידו בתרי, מדתנן בתוספתא, הרי הוא ככל אדם סיומא דברייתא אין מקחו בידו אינו נאמן, והרי הוא ככל אדם, והך מיירי כדאמרינן בגמ' דנקט מתרוייהו הוי רק כע"א אע"כ צ"ל קושי' תוס' לפירש"י דלכך א"נ בדנקט מתרוייהו דלא דייק, א"כ אף בע"א א"נ, ה"ה ככל אדם דמשמע דהוי ע"א אך רש"י ס"ל להך תוספתא כמ"ש המחברים דאולי לא מיתני בי' ר"ח ור"א, וא"כ הוי מגו להכחיש העדים, וצ"ל כתי' תוס' דלא פליגי בזה אבל לשיטת רא"ש דס"ל דמוכר נאמן כע"א, א"כ א"צ לתי' תוס', דפליגי, ואפ"ה ל"ק קושי' תוס' די"ל כנ"ל דהו"ל מגו להכחיש העד, וא"כ מתורץ קושית העולם, דלא סתרי דבריהם אהדדי דהכא כתבו לשיטת רש"י, אבל לשיטתו י"ל דשפיר כתבו תוס' לקמן א"כ לפ"ז י"ל מאי כתבו תוס' דהמ"ל דליתא קמן כו', הא לר"ת אמרינן דפליגי רבה ור"י אי אמרינן מגו להוציא או לא, כנ"ל ומ"מ א"נ במגו דהוי מגו להכחיש את העד, וא"כ הוכרח לומר דמיירי בדאיתא קמן המוכר, ול"ק קושי' התוס' המ"ל כו' דאי ליתא קמן מוכר מאי מגו שייך להכחיש את העד כיון דליתנייהו, וצ"ל דבאמת כך המשך [דבריהם] דבתחלה באו להקשות דבחנם דחק לגרוס ולא ידע וכו', וצ"ל דקושטא הוא דמהימן, כע"א, רק י"ל דס"ל לרש"י דא"נ אפילו כע"א, לזה כתב דע"כ הוכרח לומר דנאמן דאל"כ קשה ולישני בדליתא קמן כו' וצ"ל כנ"ל דא"כ יהא נאמן בסיפא במגו, דא"ל דהוי מגו להכחיש העד דהא ליתא קמן, ומקשים הא אינו נאמן אע"כ הוכרח לומר דנאמן כע"א, ויובן המשך ד' התוס' שפיר ודו"ק

ולפ"ז י"ל דהב"י הוכיח שפיר דס"ל לרש"י דאנן סהדי ממתני' דאם יש עדים וכו' וא"ל א"כ קשה לשיטתו המ"ל בליתא קמן כו' דהא לפי דברינו השתא בל"ז לק"מ, אך השתא לא מקשה הב"י על הטור כלל דא"א דלכך נאמן לומר לאחר נתרציתי משום מגו, מאי מקשה הש"ס ולחזי זוזי ממאן נקיט, דילמא מקחו בידו נאמן לומר לאחר נתרציתי על כלו אע"ג דנקיט זוזי מחד כיון דאי' מגו ולא הוי מגו להוציא דהא איירי במקחו בידו, אבל אין מקחו בידו ליכא מגו על כלו כי הוא מגו להוציא ואינו נאמן, ול"ל להש"ס לומר דנקיט זוזי מתרוייהו אע"כ צ"ל דלא כסברת הב"י כלל דאנן סהדי לא אמרי' לשיטת רש"י אף בלא מגו, ולא מקשה הב"י כלל, אך לכאורה י"ל דהב"י מקשה על הגמ' אולי מוקי הברייתא כך בדנקיט זוזי מתרוייהו דתיתי הברייתא לכו"ע אף למ"ד מגו להוציא אמרינן, ולא תקשה לי' הברייתא דלעיל, אבל לפי דברינו הנ"ל לשיטת רש"י דרבה ור"י ל"פ אי אמרינן מגו להוציא או לא, וא"כ קושיא הנ"ל על הב"י במק"ע, ולא מקשה כלל וכלל, רק י"ל דס"ל להב"י דר"ש סובר דאפי' כע"א לא יהיה

אך י"ל דזה דבר מוכרח דהנה יש להבין בגמ' דקאמר איצטריך, סד"א האי דקאמר חצי' שלי הוי כמשיב אבידה ופטור, במגו דא"ב אמר כולה שלי קמ"ל כו', וקיי"ל לשיטת רש"י דיודע המוכר מה מגו יש כאן, ממ"נ איך יאמר המוכר אם יאמר דחציה השניה לאו דידך אלא דאידך, א"כ הוי מגו להכחיש העד באם יטעון כולה שלי, וא"ל דהמוכר יאמר כל החפץ אינו שלך, אלא דחברך א"כ קושי' הש"ס כך היא ונימא דיטול בלא שבועה במגו, דלא הוי להכחיש העד, דהא השתא לא שייך להכחיש שהרי המוכר יטעון כל החפץ לאו דידך אלא דחברך והוא טוען חציה שלי קשה קושי' הפוסקים הא הוי מגו לאפטורי משבועה, ועי' באס"ז, דהא מיירי דהמוכר עומד ומכחישו א"כ הוי שבועה ד"ת להכחיש העד, ולפ"ז י"ל דכך היא כונת הש"ס ולחזי זוזי ממאן נקיט, ולשאול את המוכר, וא"ל דאינו נאמן כבי תרי מ"מ נאמן כע"א וא"כ הוי מגו להכחיש העד, ופריך סיפא למה לי, וליכא למימר אערומי קא מערים, ומשני הש"ס דלא ידע, ולא שייך להכחיש את העד כיון דהמוכר אינו יודע, וא"צ ולא ידע וצ"ל דרש"י לשיטתו אזיל דס"ל אפי' כע"א אינו נאמן, ואין זה מגו להכחיש העד, ותוס' דס"ל דהוי כע"א סברו דמגו לאפטורי משבועה אמרינן, וא"כ י"ל דהמוכר מכחישו כנ"ל, אבל הרי"ף שפסק מגו לאפטורי משבועה לא אמרינן וס"ל דהוי כע"א א"כ קושיא הנ"ל במקומה עומדת, וצ"ל דהרי"ף ס"ל דע"כ אוחזין ל"ד, דאל"כ ליתני שנים אומרים אנו ארגנוה, כקו' ז"ל, דא"כ יהא מונח דבודאי איכא רמאי, מ"מ אמרינן יחלוקו, כמו שנתבאר גבי שנים אוחזין בשטר, אעכצ"ל אוחזין לאו דוקא, י"ל כתי' של רש"ל דא"כ יהא מונח, אך