גבורת יהונתן לד

אי אמר למילתי' אברייתא למה לא אמר אמתני' דגט ישן, דשם ידוע דנתייחד עמה וליחוש שמא פייס, מיהו י"ל דמתניתין איירי בארוסה ובארוסה פוסל ג"כ גט ישן, משא"כ בברייתא דקתני ולגט ישן ל"ח ודאי דבארוסה ל"ח לזה אם לא ידוע, והשתא א"ש דברי הרמב"ם ולפיכך בס"ד דליכא חילוק כלל בין ארוסה לנשואה ע"כ דמילתי' דרב אמתני', דאי אברייתא קשה למה לא אמר אמתני' דגט ישן, משא"כ למסקנא דהתם דיש חילוק בין ארוסה לנשואה י"ל דרב אמר מש"ה אברייתא ולא אמתני' דגט ישן, דמיירי בארוסה, אך לפ"ז מאי הקשה תוס' ארש"י מהאי דמשליש ולא חיישינן שמא פייס שמא מיירי בארוסה, וצ"ל דמקשו דס"ל משום פירי הוא, וקשה שפיר למה קתני המשליש ליתני הכותב גט ונשתהה ויש הבחנה ומאי איריא המשליש וכו' ואי בידו למיקם לדעת רש"י דאף חוששין לפירי, הא איירי בארוסה וארוסה אין לה פירי, ועכצ"ל דמיירי בנשואה, אך קשה דילמא דוקא המשליש דקתני ולגט ישן ל"ח כמ"ש הרא"ה והרא"ש אמתני' דגט ישן

וצ"ל דהא י"ל ברש"י פ' כל הגט [דף כ"ט ע"ב] דפי' כיון דמעיקרא מהימנא תו לא מהימן הבעל לערער עלי' ומשמע דס"ל אפי' עומד וצווח ובתוס' בשם ר"ת כתבו דכיון דהאמינה שיב לא יוציאו לעז דכסיפא לה מילתא, משמע דאי עומד וצווח חוששין לה, וצ"ל דגם דעת רש"י דאי עומד וצווח יש לחוש להחמיר, ומעתה דהק' הרמ"ה אהך דגט ישן דקמ"ל דאם נתגרשה תנשא, ומ"ש רש"י ולא נתגרשה אם נתגרשה ולא נתגרשה והבעל הלך לו, אז תנשא דא"א בגט אחר, וצ"ל דס"ל דע"כ איירי דהבעל דאל"כ ממ"נ אם הוא אומר פייסתי מאי מהני נאמנות, הא חזינן דלא כסיפא לה דטוען פייסתי, ואם אומר דלא פייס, א"כ ליכא חששא כלל דיטעון פייסתי כיון דמודה בפני ב"ד ומאי מהני נאמנות ע"כ דאיננו ולא ידעינן מה יטעון, ומש"ה בעינן נאמנות דאז מחמת כיסופא לא יוציא לעז, ולפ"ז קושי' הרמ"ה ליתא דא"כ לרש"י דס"ל אף דטוען כן אינו נאמן שפיר י"ל דהבעל כאן ומהני נאמנות לבעל, ואין ראי' להרמ"ה כלל, ושפי' הקשו תוס' לשיטת רש"י, אך לפ"ז קשה על הטור דפוסק דחיישינן שמא פייס, וכפירש"י, והיינו משום כמ"ש האחרונים בפי', ומ"מ הוא פוסק כדעת הרמ"ה, וחולק בגט ישן, שבין הגיע הגט לידו, או מיד שליח, ולפמ"ש דלרש"י דברי הרמ"ה אינם מוכרחים כלל ודו"ק

נשלם העתק חילוק חמישי. בסוגיא דוניחוש שמא פייס: בעזר צור מלכי וקדושי. ועל זרע קדשו חיים

חילוק ששי

חילוקא דרבנן

בסוגיא דאם נקט זוזי

מחד

(בריש ב"מ)

הב"י הקשה על הטור שכתב בשם רש"י דאם נקיט זוזי מחד נאמן לומר נתרציתי לאחר אף בנתן זוזי בעדים דקיבל זוזי מחד אינו נאמן לומר נתרציתי לאחר כיון דאנן סהדי כמו שכתב הב"י רק במקום חקה מגו עיין ש"ך סי' רכ"ב, ונ"ל, דהא יש להבין ברש"י דמחק הגירסא לא ידע כו' ממ"נ, אי ס"ל לרש"י דהיכא דקיבל זוזי מתרווייהו אינו זוכר בזוכר, א"כ קשה שפיר הו"ל לגרוס דלא ידע כו' דהש"ס קושטא דמילתא נקיט, דלא ידע דאף דאומר דיודע אינו נאמן דאמרינן דבאמת הוא טועה בדמיונו וסובר דדכיר, ועכצ"ל כן דרש"י ס"ל דודאי היכא דאומ' דיודע נאמן כיון שיוכל להיות אמת רק דלא הימנוהו דאומר דטועה, א"כ קשה לפ"ז בדנקיט זוזי מתרוייהו אותו לוקח שהמוכר אומר לסייעו ואומר כדבריו יטול בלא שבועה, דהא המוכר אומר דנתרצה לו, במגו דאי בעי אמר לא קבלתי זוזי אלא מחד, ומיני' הוה, והי' נאמן דלרש"י נאמן בחד, ואי דהוה מגו להוציא, הא בהך פלגא דנוטל הוי הוא מוחזק כמ"ש תוס' במשנה להדיא, דמהני נאמנות המוכר שלא יצטרך לישבע, וזהו כונת המקשן ונחזי זוזי ממאן נקט שלא יצטרך לישבע דהא המוכר מסייעו ומשני דלא ידע כו' ולא יכול לסייע, ונכון וברור אצל דסתמא דמילתא בשעת הקנין יש עדים נתינת המעות וא"כ הוי מגו במקום עדים וזה לא אמרינן כלל, רק ע"ז קשה אי איירי בעדים לא הוצרך רש"י לפרש קושי' המקשן דהמוכר מדכר דכיר ואף דלא ידע מ"מ קושי' הש"ס כיון דנוכל לשאול את העדים, ולהלוקח, שהעדים מסייעים ואומרים כדבריו דהוא נתן המעות בודאי לזה נתרצה המוכר, ואמאי צרין לידיעת המוכר, ועכצ"ל דס"ל לרש"י דלא אמרינן אנן סהדי כמ"ש הטור, ולא קשה קושי' הב"י, וצ"ל דהב"י הוכיח דע"כ במקום עדים לא מהימן דאל"כ קשה אמאי תני ואם יש עדים חולקים בלא שבועה, פשיטא, ומאי אשמעינן בזה, ועוד בזמן שהם מודים מפרש בגמ' במציאה, וקמ"ל דהמגביה מציאה לחבירו כו' ופי' דמודה דהגביה לחברו, אבל הך ואם יש עדים כו' מיותר, ועיין באס"ז שכ' להדיא, ע"ש, אע"כ צ"ל דהכי פירושו דהעדים אומרים דהם עצמם ראו נתינת המעות מכ"א חציו, אבל אינם יודעים למי נתרצה המוכר ואשמעינן, אע"ג דהמוכר אומר נתרציתי לאחד מהם בכולו, אפ"ה חולקין בלי שבועה, משום דאנן סהדי, א"כ דין של הב"י מוכח, והקו' הנ"ל ברש"י די"ל משום מגו דאפ"ל דהוי מגו דהעזה דאם יאמר לא קבלתי אלא מחד, הרי מעיז לחברו, משא"כ באמרו לא נתרציתי אינו מעיז, דחושב דלא דכיר וטועה הוא

אך לפ"ז קשה קושי' מהר"מ שיף ז"ל דלמה הקשו תוס' דהמ"ל דליתא קמן דנישיילי' לשיטת ר"ת דוקא, הא גם לשיטת רש"י נמי קשה כנ"ל ועוד קשה מאי דוחקא דהש"ס לתרץ דנקיט זוזי מתרוייהו ולא ידע כו' לימא דנקט זוזי מחד ולא ידע ונ"ל דהא יש להבין ברש"י אף דס"ל דעד המסייע אינו פוטר משבועה דאורי', מ"מ הא י"ל דכונת המקשן כך, שבועה זו למה, וא"ל משום דלא יהא נאמן וכו', הא לא שייך כאן, דהמוכר יש לו נאמנות כע"א, וא"כ ל"ש תוקף, דמ"מ הוי כע"א, וא"כ איך שייך בע"א תוקף וכי נחשדו ישראל להעיד, ואיך יהא כ"א הולך ותוקף, הא יש ע"א שמעיד כדבריו, וצ"ל לפי' הרא"ש בשם רבינו יונה, דדייק ר"ת דס"ל ע"א פוטר דהא קתני עדי', ותירץ הרא"ש דלאו דוקא עדים, נמצא דלרש"י שחולק על ר"ת