גבורת יהונתן לג

הטור ס"ל כרש"י דס"ל משום גט ישן ובמעכשיו לא שייך גט ישן כלל ולפמש"כ ניחא דמיירי ע"י שליח, ועקר נפשי' מספקא דאף אם יקדמנו מ"מ הרי יכול לבוא תמיד ושפיר יש לחוש לגט ישן

ובזה מיושב נמי מש"כ הטור בשם הרמ"ה בתנאי מעכשיו אם יכול לבטל התנאי דס"ל לרמ"ה דלא יכול לבטל והרא"ש חולק ע"ז, עיי"ש, ולכאורה קשה הא לשיטת רש"י אין כאן נ"מ כלל בזה, ולפמ"ש ניחא דמ"מ יש נ"מ טובא באומר ה"ז גיטך מעכשיו אם באתי בתוך יב"ח, והרי כאן ספיקא דשמא יקדמנו השליח, רק דלשיטת הרא"ש עקר נפשי' מספיקא דיכול לבטל, משא"כ לשיטת הרמ"ה, ולכך הביאו הטור, ואיכא נ"מ לדינא

ולפ"ז לק"מ קושי' תוס' על רש"י דמאי מהני נאמנות בגט ישן דכמו דאמרינן בתנאי דביאה אם נאמר דלא בא, ובאמת בא, דעקר התנאי, ה"נ י"ל כאן אם אמר אם לא אעבור כו' ואם נתן נאמנות ונתייחד שם באמת, והכחיש, ועקר התנאי מכל וכל, ורצונו שיחול הגט מיד, א"כ אין כאן חשש כלל, לגט ישן במעכשיו, וצ"ל דקו' התוס' במשנה דמיירי מעכשיו, ומ"מ ס"ל לרש"י דחוששין לגט ישן, וצ"ל ע"י שליח וא"כ כאן א"א שיחול מיד, טרם שהגיע השליח עם הגט דשליח להולכה הוא, וצ"ל כתירוץ תוס' דהוי לעד בעלמא, ובש"ס י"ל דלכך לא הקשה וליחוש כו', דידע הש"ס דמיירי באומרת נאמנות עלי, ועיקר חידושו של רב לומר דמהני אף בגט ישן ומאי קאמר הש"ס מאן דמתני אמתני' כ"ש אברייתא, מאי כ"ש איכא הכא, הלא היכא דמהני מדינא נאמנות לא קאמר רב ובברייתא מדינא לא הוה ידעינן דמיירי בהכי, וא"כ קשה שפיר לפרוך דילמא בא, ומעתה אין מקום תו לקושי' תוס' הנ"ל הר"ת, דאם תבטל ותאמר לא בטלתי תהיה נאמנות ויהא כל התנאים אם שיעבור כו' ביטול מעיקרא כ"א הגט יחול מיד, ולא מהני אא"כ ביטל, ואתי שפיר ודו"ק, וצ"ל דא"כ מאי קאמר הש"ס ולגט ישן א"ח, איך ס"ד לחוש הא היא אומרת דילמא בא, ואם בא באמת הא ביטל התנאי, והגט חל מעכשיו וא"כ ליכא כאן גט ישן דהא במעכשיו ל"ח כלל לגט ישן, אמנם לפמ"ש שיש חילוק בין ביאה לפיוס יש לחוש לגט ישן דשמא בא רק לפייס, ואין התנאי בטל רק הגט בטל לאחר ל' יום והוי גט ישן דיאמרו גיטה קודם לבנה ול"ל דמסר לה הגט ואם אעבור לפניך ל' יום הא הוי מוקדם דתגבה מזמן הכתוב, והיא אינה מגורשת עד אחר ל' יום אם לא עבר, וצ"ל דמסר לה ע"י שליח והשליח לא מסר מיד דא"כ עדיין מוקדם היא דתגבה מזמן מסירת השליח, אלא ודאי דצוה להשליח שלא ימסור עד שיחול התנאי, וא"כ קלא אית לי', וקשה שפיר מאי מהני נאמנות הא אינה צריכה להתנות שיחול הגט מיד קודם מסירת השליח דהוא שליח להולכה א"כ יש לחוש שביטל הוא בינתיים, ולפ"ז אין מקום לקושי' מהרש"א, שהקשה למה אמר רב למילתי' אברייתא דמהני נאמנות ולא אמתניתין כל זמן שלא יעבור וכו' דוי"ל דאמתניתין י"ל דמהני נאמנות מדינא כמש"ל על ר"ת ומיירי דהוא עצמו מסר לה, והתנאי הי' כתוב בו וליכא חשש מוקדם כ"ז שלא מסר לה והא דתניא מפני שלא נתייחד עמה דאי נתייחד עמה י"ל שמא פייס, והיא אמרה שלא פייס וקא עקר התנאי והגט חל מיד, ויש לחוש לקדושין דהמתיחד עם אשתו אחר הגט חוששין לקדושין כדאיתא בש"ע [אהע"ז סי' ק"נ] [צ"ל קמ"ט] משא"כ בברייתא דקתני ולגט ישן ל"ח ל"ל דהתנאי כחוב בו, דא"כ איך יאמרו גיטה קודם לבנה עכצ"ל ע"י שליח, א"כ לק"מ, וצ"ל כך דקשה על התוס' מאי הקשו על ר"ת ולברייתא מאי מהני נאמנות כלל דילמא ביש לו אימא שהר"ת גורם בברייתא דע"מ כגירסת הרי"ף ושאר פוסקים דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו, ועי' בחי' רשב"א, ובמג"מ, וצ"ל שא מאי קאמר בברייתא ולגט לא חיישינן, הא במעכשיו ל"ש כלל גט ישן, וע"כ דע"י שליח ויש לחוש בין כתי' למסירת השליח, וא"ש קושי' התוס' ליחוש שמא בינתיים ביטל הגט

אך לפ"ז קשה על הרמב"ם מנ"ל דאף בתנאי דמעכשיו הרשות בידו לבטל הגט דניחוש שמא פייס כקושית הש"ס וא"ל דגירסא שלו הי' ע"מ ודילמא עבר, לא ס"ל דמיירי בידוע שלא עבר כמ"ש בחידושי רשב"א ובמגיד משנה, ומזה הי' הוכחה שלו דלפמ"ש גם מזה אין הוכחה דשמא ביטל הגט בינתיים בין כתיבה למסירת השליח לידה, וצ"ל דהרמב"ם ס"ל דהמשנה לא איירי כלל ע"י שליח, וא"כ אי ס"ד במעכשיו ל"ש כלל, ואין כאן חשש רק שמא בא, ומהני נאמנות דילי', מדינא, משא"כ בברייתא יש חשש שמא ביטל, ואיך אמרו מאן דמתני אמתני', כ"ש אברייתא, דילמא רב קאמר דוקא אמתניתין דמהני מדינא, אבל אברייתא אלו הי' חשש ביטל לא הוה ס"ל לרב דמהני נאמנות, וכך קושי' התוס' מאי מהני נאמנות לביטל הגט, וצ"ל דבמתני' נמי איכא חשש ביטול, וכמ"ש הרמב"ם דאף במעכשיו מהני ביטול, והשתא אתי שפיר קו' מהרש"א להך אוקימתא דרב אמר דוקא אמתני', ול"ל כנ"ל, כיון דמהני נאמנות מדינא, דגם במתני' מהני נאמנות מדינא דבמעכשיו איירי כנ"ל וע"כ לית לי' האי טעמא ושפיר מקשה המהרש"א והקושיא אזלא על הרמב"ם, ולפ"ז קשה קושי' הרא"ש, והר"ן על הרמב"ם דפסק כהאי אוקימתא דמאן דמתני אברייתא אמתני' לא, והא לא אתיא, דהא בפרק כל הגט [דף כ"ט] מותבינן סתם גמרא לרב"ח [צ"ל לרבא] מהאי מתניתין, והי' מקום לומר דמאן דמתני אברייתא ס"ל דוקא אמתניתין שייך תירוץ רב באומרת נאמנות אבל אמתני' פשיטא דמהני נאמנות כיון דמיירי באומרת מעכשיו וצריך לבטל הריצוי של אשה כמ"ש הרמב"ם, א"כ אם היא צועקת לא נתרציתי דנאמנת דכי תקלקל עצמה זהו מילתא דפשיטא דלא הוי רק לעד דעלמא, ומהני נאמנות רק בברייתא דמהני ביטל אף בלא ריצוי של אשה, אולי ביטל בלא ידיעתה, א"כ לא מהני כלל נאמנות דילה, וקמ"ל רב דאף בזה מהני נאמנות דילה, רק לפי גירסת הרמב"ם דגם בברייתא נאמר ע"מ וצריך ביטול שניהן, שפיר מוכח דמאן דמתני לא מתני אמתני' דמהא דלקמן ה"ז גיטך ע"מ שהנייר שלי מוכח דלא ס"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו, אלא ודאי דדוחק לרבא לאוקמי מתני' כרבי דכל האומר ע"מ כאמ"ד, ועיין מ"ש בתוס' ורשב"א שם, ולפ"ז בפ' כל הגט [שם] דקאי כל הסוגיא לרבא דאמר כל האומר ע"מ כאמע"ד ולפ"ז אין צ"ל הך דהא לא אתיא רק דל"ל דלכך נאמר הך מילתא דרב אברייתא לאשמועינן דאפילו במקום דאיכא חשש שביטל הבעל לבד, מ"מ מהני נאמנות דילה, וכ"ש במתני' דבעי דוקא דעת שניהן, ופריך שפיר אמתניתין, אבל למה דקיי"ל כל האומר על מנת כאומר מעכשיו עכצ"ל דמילתא דרב אברייתא איתמר, ולא אמתני' משום דלא אתיא ושפיר פסק הרמב"ם, ולק"מ מהך דאיתמר לרבא, אבל לפמש"ל דאפי' ע"מ כאומר מעכשיו דמי מ"מ יש חשש שביטל הגט בלא ריצוי האשה דע"כ איירי ע"י שליח ושמא ביטל קודם שמסר השליח לידה, ול"ל כנ"ל על הרמב"ם א"כ הקושיא במק"ע

וצ"ל תירוץ אחר, דבלא"ה י"ל במאי דמוקי הש"ס באומרת פייסתי כו' ולא מוקי בארוסה דבהא ל"ח כלל לפיוס, וצ"ל דכל הני משניות בהאי פירוקא שלא נתייחד עמה אלא בפני עדים כו' ומשום חשש קידושין אם כן ע"כ בנשואה דבארוסה לא חיישינן כלל לקדושין כנודע, והנה הב"ש [סי' קמ"ד סקי"ד] מקשה בהא דגט ישן דנתיחד עמה בין כתיבה לנתינה דל"ל חיישינן שמא פייס, וביטל, ע"ש, וצ"ל דאומרת נאמנות, רק דהחשש משום גט ישן, וכ"כ הב"ש בעצמו בסי' ק"נ [צ"ל בסי' קמ"ט] לדעת הטור, ולפ"ז קשה בשלמא אי רב אמר למילתי' אמתני' דהיא מוקדמת למתני' דגט ישן אבל