גבורת יהונתן לב

בפב"ש] גריס במקום רב שמואל [צ"ל במקום שמואל רב] עדיין קשה לרבה דאמר בטעות אשה אחת כ"ע לא פליגי דילמא ס"ל לרבה דבעלה ב"ז רק למפרע מחיל קידושין כמ"ש מהרש"א הך סברא, לקמן, וקשה לי' קושי' תוס' איך אפשר למחול הקידושין, דאפ"ל בטעות אשה אחת ל"פ דא"א לקדושין לחול למפרע, ותי' התוס' לא ניחא לי' משא"כ ב' נשים ל"ק קושי' התוס' בגירשה דקדושין הראשונים חלים דהי' לאחר גירושין ומכנסה סתם נגלה דקדושין שניים ג"כ לא הי' ע"מ, ולכך ס"ל גט דמתנה בנדרי עינוי נפש ומומין דאא"ל התנאי, משא"כ תנאי בעלמא ודאי דיכול לבטל התנאי, וא"כ באשה אחת לרב צריך הגט ורבה דמוקי בטעות ב' נשים דהוא ודאי על המשנה נמי קאי, ובתנאי כאלה, טעות אשה, והא דפרכינן מקדשה בטעות ול"מ לי' בטעות שאר נדרים לק"מ דאיך קתני סתמא בטעות נדרים שפיר קתני סתמא טעות, דבלי תנאי קדושין טעות כמ"ש תוס' במשנה, וכמש"ל, אבל ביבמות לא מיירי בתנאי נדרים ומומין כמש"ל, רק בשאר נדרים, ובזה כו"ע מודים דמצי למחול התנאי ולק"מ, אף בטעות אשה אחת, וק' על תוס'

וצ"ל דתוס' ס"ל בטעות אשה אחת כעין ב' נשים כמ"ש הרז"ה דיש חילוק היכא דבעל וכנס או בעיל לחוד דאין חילוק כנ"ל דסוף סוף ליכא קדושין חדשים, בין קדושין וכניסה לחופה אינו קינה וקושי' תוס' שפי' דהא בבעל ס"ל רבה כו"ע מודים דיש תנאי, וא"כ. מה קלקול יש שם, דיאמרו גם חופה הי' תנאי רק לאו בבעילה, ובזה כו"ע מודים טעות אשה אחת להרז"ה

אך לפ"ז אין מקים לקושי' תוס', דהק' אדפריך מהך ברייתא דמודים חכמים בקטנה כו' הא קשה מרב גופי' דאמר קטנה שלא מיאנה וכו' די"ל דשם מיירי שנתארסה ובגדלות נכנסה לחופה ונבעלת בתרתי בגדלות הוי כעין ד' ב' נשים דחופה ובעילה דאיסורא לא קעביד, ורב מודה דלשם קידושין, אבל פ"ש דל"ל החזירה נמי באירוסין ונגדלה אצלו וכנסה ובעלה, דמה בכך כיון דכבר הי' כדקתני קטנה שהשיאה אב, ונתגרשה הא קיי"ל דאין חופה לבעלה כמ"ש תוס' ביומא וא"כ חופה ליתני כיון דרק בעילה היא טעות אשה א' ופ"ש, ועכצ"ל דלא ס"ל לתוס' כהרז"ה רק כרש"י וק"ל, בד"א, דתוס' הקשו עוד דהא אמרינן התם אבל תנאי בחופה והא לרב בקנס מידה, לתוס' דל"ל דלמא בהא פליגי ב"ה, וס"ל דיש תנאי בחופה דמה"ת לבדות פלוגתא חדשה כיון דמודה ב"ה, רק ס"ל מידע ידעי ונ"ל בחופה פליגי ב"ש, אך ע"ז י"ל דליכא פלוגתא חדשה דידוע בגיטין. [חסר באמצע הדרוש, אשר נתקו העלים בידי המועל בקדשי שמים אלה הנזכר בהקדמה הראשונה, חבל על דאבדין

נשלם העתק חילוק רביעי. בסוגיא דקדשה ע"ת וכנסה סתם: בעזר זרה ארחי ורבעי. שכל ארחותיו תם

חילוק חמישי

בסוגיא דניחוש שמא

פייס

(גיטין דף י"ח)

התוס' בד"ה שמא פייס כו' כתבו בשם ר"ת דשמא פייס היינו שמא ביטל עכשיו עכ"ל, וקשה הא דקתני בברייתא פ' מי שאחזו [דף ע"ו] ולגט ישן לא חיישינן ולא קאמר ולביטול לא חיישינן שזהו חשש יותר דפסול גמור הוא, ונ"ל דודאי ידע הש"ס דמהני באומרת נאמנת, אך לחשש גט ישן הוי אמינא דלא מהני באומרת נאמנות, לזה קאמר דלא חיישינן כלל, כיון דלא נתייחד, אך קשה, א"כ איך אמר ת"ק דר"י דלמא כדאיתא פרק משא"ח [שם] בד"ה דלר"ה אם נתייחד הוא בטל לגמרי והא בזה ודאי דמהני נאמנו' לבטל תנאי כמו בתנאי דאם לא באתי כו' משא"כ בגט ישן לא מהני כלל נאמנות כדאמרי' לר"י, וי"ל דהריב"ש בתשובה פוסק דבנותן לה נאמנות אף כנגד עדים מהני אמירה דילי', וכ"כ הר"ן דכ' נאמנות כשני עדים דמיא, וכ"מ מדברי הטור (אהע"ז סי' קמ"ד ס"ז) דכתב אם נתייחד עמה הוי ישן, וכתב הב"ש ולא חיישינן לביטל דמיירי באומרת נאמנות כו', וקשה הא עדים מעידים על יחוד, אע"כ דאף נגד עדים מהני, ולכאורה צריך ישוב, דהא תוס' מקשים מאי מהני נאמנות נגד ביטול הגט, ותירצו דלא הוי אלא לעד בעלמא, א"כ כיון דעדים הוי טענה, וא"כ אמאי מהני כלל נאמנות, וצ"ל דס"ל כאן אף דמעידין על יחוד, מ"מ אין מעידין על הפיוס לבטל הגט, לכך לא הוי רק עד ומהני שפיר נאמנות דילי' שלא נתפייס מביטול הגט

אך מנ"ל זה, וצ"ל דקשה במאי דקאמרי ולגט ישן ל"ח, ע"כ לא מיירי באומרת נאמנת עלי, וא"כ לגט ישן אמאי ניחוש, ואי משים שמא יאמרו גיטה קודם לבנה דממ"נ אי תתעבר, הרי יבורר שנתייחד עמה וא"כ הוי גט ישן, וצריכה גט מחדש, והבן קודם לגט חדש, ועכצ"ל דאף דתלד מ"מ אין גט ראשון בטל שלא נתפייסה, ולכך ה"א דחוששין לגט ישן קמ"ל דלא חיישינן, ומעתה לר"ה דס"ל אף דתלד מ"מ אין גט ראשון בטל דנאמנות דלא נתפייסה בתנאי בתשמיש, א"כ שפיר קשה מאי חששא איכא בגט ישן, אי תלד, הא ע"כ דבא עלי', והרי הגט בטל, ואין כאן קדימת גט לבנה, ומוכרחים שפיר דברי הב"ש, ודו"ק

אך לפ"ז מאי מקשו התוס' לר"ת דמאי מהני נאמנות ניחש לשמא ביטל וכו', דהנה בלא"ה צ"ל דמאי הקשו לפירש"י דל"ל הא בלא"ה הגט בטל בביאתו דידע הש"ס באומרת נאמנות עלי, כו', דיכול לבטל התנאי כו', משא"כ בגט ישן פריך הש"ס שפיר כקושי' תוס', ומשני מ"מ מהני, היינו דלא הוי אלא עד בעלמא כנ"ל, כמו שצ"ל לפי' התוס' בברייתא, ולגט ישן לא חיישינן, ולא קאמר ולביטול ל"ח וצ"ל דבלא"ה י"ל ברש"י דפירש בפ' כל הגט להדיא על המתני' דאם לא באתי כו' הקושיא הוא דניחוש שמא פייס והוי גט ישן וכו', וקשה הא במעכשיו ל"ש כלל גט ישן כמ"ש רש"י בעצמו במתני' דלא תתייחד כו', וצ"ל ברש"י דמיירי דמסר לשליח להוליך בגט ולומר מעכשיו, וא"כ לא חל הגט עד שיתקבל מיד השליח, וא"כ יש לחוש שמא בא לפייס השליח טרם בואו, אף דרש"י פי' מספיקא לא עקר נפשי' פן יקדמנו השליח דהיינו בנותן לשליח שיתן בלי זמן ותנאי להביא, אבל כאן מספק עקר נפשי' ואם יקדמנו השליח הרי בידו לבטל הגט, וא"כ יש לחוש דילמא קדם הוא לשליח והוי גט ישן, ובזה א"ש ד' הטור דפוסק אם אומר מעכשיו אם לא אעבור נגד פניך ל' יום נאמנות, והקשה הב"ח הא