גבורת יהונתן לא

לשמואל בבעל צריכה גט, הוא עדיין הוי ב"ז בלי כתובה דקדושי כסף חלים, והביאה גומר, די"ל כדאמרינן לשמואל כשבועל ומבטל כתובה, ול"ל שלא תהא ב"ז, ומתני' דקתני כנסה סתם א"ל כתובה, היינו בלא בעילה, כמ"ש הרא"ש, לקמן ולא מוקי למתניתין דלא בעל, ומני' אתבינון תיובתא, אבל לאביי הקשו תוס' שפיר דל"ל סברת הרי"ף דא"כ קשה לאביי באמת דאמר הטעם דא"א עושה בב"ז קושי' הר"ן הא עדיין ב"ז דל"ל כתובה כדחזינן במשנה דלאביי היינו א שבעל, ול"ל תי' הר"ן דאירוסין הוא, דהא להרי"ף חלו קידושי כסף, וא"כ הביאה גומרת, ועכצ"ל דליתא לסב' הרי"ף וקשה שפיר, אך לפ"ז הא דכ' תוס' וא"א חופה קונה ניחא, ל"ק די"ל דאין הפי' דודאי לאביי חופה קונה כנראה מדברי הרא"ש בפ"ק דכ' דליכא לד' ר"ה חופה קונה דאביי ורבא הלכה כרבא וא"כ ניחא דאביי ס"ל כר"ה ומ"ש תוס' ואת"ל דל"ק היינו לעולא דלקמן דגם אליבי' קשה קו' התוס', ודוחק לומר דגם הוא ס"ל כר"ה דלפמ"ש לעולא לק"מ דס"ל כהרי"ף הנ"ל, וא"כ צ"ל דתוס' נסתפקו במלתא דאביי גופא, ואי ס"ל חופה קונה, דמושיב בגמרא הפירכא לר"ה הוא לדברי ר"ה ולי' לא ס"ל כמ"ש קצת פוסקים

אך לפ"ז קשה על רש"י שפירש אביי אחולי אחיל ולא רצה לפרש בדברי תוס' [צ"ל כדברי] דאיכא נ"מ א"א אחולי מחיל דבכנס נמי צריכה גט, וי"ל דס"ל דאף דאחולי אחיל מ"מ כנס א"צ גט וליכא נ"מ אלא כמ"ש הר"ן בדברי רשב"א, ע"ש

והנה רש"י ביבמות גבי אין תנאי בנשואין לחופה כ' להדיא דמחמת חיבת נשואין מחל, ועז"א לב"ה מידע ידעי, וא"כ מוכח דאף בכנס אמרינן אחולי אחיל, וא"כ משעת חופה א"צ גט וכו' כיון דאיכא. הכי יותר נוח לפרש דאביי רוצה לאפוקי מאותו מ"ד משיבדה חילוק חדש בין כתובה ודבר זה צ"ע דרש"י ג"כ גריס לקמן כגי' תוס' בד"ה בבעל קונה והיינו דרב ושמואל ל"נ אלא בלא בעל ובכנס ס"ל לרב אחולי אחיל אזלי הך סוגיא דיבמות רק לאביי ס"ל לרש"י דאא"ל דבא להורות דבכנס אף לרב א"צ גט דמקמ"ל, הא מברייתא דלקמן נלמוד דקתני קידשה בטעות, ולאביי טעות הוא טעות נדרים אם בעי קנה, ש"מ דוקא בעלו, אבל לא בעל לא, ול"ל דנקט בעלו משום קטן שקידש ופחות משו"פ דבהאי י"ל דחלו הקדושין ולכך צריכה בעילה דהא אינו קונה ואף בהאי נימא אא"ע בב"ז חופה דאסור, ומחל להתנאי וחופה קונה וצ"ל דלא"א כן רק בבעלה, וא"כ קשה אמאי ס"ל לרש"י דקמ"ל במחילות בעילה אינו מוחל הכתובה, אבל לעולא שפיר י"ל דבכך אחלי, ומברייתא לא קשה דקאמר בעלו משים אידך קטן, ופחות משו"פ, דעולא ס"ל חופה לא קנה כמסקנא דרבא, אמנם לפמש"ל דאף לאביי חופה קונה קושי' הנ"ל במק"ע

ונראה לתרץ דברי רש"י בע"א בשנבין קושי' תוס' על רש"י דפי' א"א אחולי אחיל אית לה כתובה הא תני א"ל כתובה, ועוד הקשו המפרשים הא אמרינן לעיל, אי אפשר באשה נדרנית אם לא בעל, נותן אצבע בין בלא כתובה כדאמרינן אפי' קדשה וכנסה סתם ל"ל כתו' פשיטא בקדשה ע"ת וכנסה סתם, אף. יהי' אלא קדשה סתם, ועי' בר"ן דס"ל לדוחק שיהא ע"ת ומחיל גרע מסתם, אמנם באומר ע"מ שאני כהן תנאי פשיטא א"ל כתובה, וא"כ אם מחיל התנאי, הדרא למה שהי' וא"ל כתובה, ודברי רש"י בזה נכונים לפרש מנ"מ בין אחולי אחלי, לאין אדם עבב"ז, וס"ל לרש"י דקדשה ע"ת בכל תנאים מיירי דסתמא קאמר קדשה ע"ת ולא אמר רש"י דאיכא נ"מ, אם אחולי אחלי הרי במחילת התנאי יש לה כתובה, אם לא שאין לה כתובה בלא"ה כלל, ומזה לא מיירי רש"י רק דהפסד כתובה תליא בתנאי, והיינו בשאר תנאים, וע"ז אי כתובה, וע"ז אמר אביי דאינו, רק דא"א עבב"ז, ולפ"ז בכל התנאים אם כנס סתם אית לה כתובה, ונ"מ דהא רב סתם אמר, ומ"ש רש"י, ואחולי אחילי ואית לה כתובה היינו מחמת תנאי, ולא דברים, דאף בלי תנאי ולק"מ, אמנם תוס' דהקשו ארש"י היינו דק"ל כנ"ל, דהא רש"י ביבמות פי' להדיא דאחולי אחלי, ואף בחופה אין תנאי

ונ"ל במה שיש לתרץ קו' ב"י ואחרונים על הטור דהעתיק בסימן ל"ח דברי הרמב"ם דבכל תנאים רשות בידו ולכך קדשה ע"ת וכנסה סתם מקודשת, ובסי' ל"ט העתיק בע"מ שאין לך נדרים ומומין דברי הרא"ש דוקא בעידי קדושין ובעידי יחוד בשעת בעילה, ונ"ל דהרא"ש בתשובה כלל ל"ה כתב אהך דתנאי וביטל לתנאי דמועיל משום דהתם הוא דיכול לסתור המעשה, דמעשה עיקר, רק דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר, ולכך אין לך בו אלא מ"ח כו', דצריך להיות תנאי קודם ללאו וכו', כמו בתנאי ב"ג וב"ר ולכך יכול לבטלו ואין לומר שיהא המעשה ע"י תנאי ואתי דיבור ומבטל דיבור, וכו' ע"ש, ולמדנו דוקא היכא דנעשה (צ"ל דמעשה לולא התנאי הי' לו קיום גמור רק השתא מבטלו, וזהו חידוש אבל היכא דהמעשה בעצמו בטל ואין לו קיום איך אפשר לחזור ולמחול כיון דהמעשה נעשה מתחלתה ביטול, ולא הי' לו קיום כלל, ולפ"ז המתנה ע"מ שאינו כהן דלולי התנאי הי' המעשה קיים א"כ הרי הוא כנ"ל ויכול לבטלו, אבל ע"מ שאין עלי' נדרים ומומין דלולא התנאי ג"כ מעשה בטל, דהא אמרינן בגמ' מ"ש כתובות התם דלא בעי גיטין נמי לא בעי, ומשני דמספקא לי', והיינו כמ"ש רש"י והר"ן דאלו אינו מקפיד בנדרים, אבל אי אנו רואין דמקפיד, א"כ קידושי טעות הם בלי תנאי, וא"כ אין כאן חידוש כלל דצריך למילף מתנאי ב"ג וב"ר, והו"ל לאתנויי כפל דמעשה עצמותו בטל, ולפ"ז איך אפשר שביטל אח"כ התנאי כיון דמעשה מעצמה בטל ואיך מצי לתקנו למפרע, וכן הדבר למ"ש הר"ן, דנתחבט ג"כ בתנאי שביטל בעת התנאי שהתנה א"כ קדושין בטילא איך יכול לחזור ולתקנו, ותירץ דהוי מתנה עמ"ש יודע לו שיש כהן, וא"כ בינו לבינה לא הוי קדושין, וב"כ יכול לחזור ע"ש שהאריך, וזה בדבר שאינו בטיל מעצמו רק מחמת תנאי, והו"ל כמתנה עמשב"ת ידוע לי, אבל בדבר שבטל בעצמותו בלי תנאי א"כ אמרינן דלתנאי הא כיון דגלי דעתי' שמקפיד בטל, דהא הוי קידושי טעות, ואיך יכול לחזור ולתקן קידושין למפרע, הא קיי"ל באיילונית קידושי טעות, ואם רוצה הס"ז לחול למפרע הקדושין, וצדקו דברי הטור בתנאי דעלמא ע"מ שאני כהן ושתק לי' זה וכדומה כהרמב"ם דאיך מצי למחול וקידושין חלים למפרע, משא"כ בסימן שאחריו [סי' ל"ט] דמיירי מתנאי עינוי נפש דהוי המעשה בעצמו בטל, והתנאי רק לגילוי דקפיד, ולכך א"א למחול ובטילין הקדושין וצריך קדושין להבא, ודברי הטור נכונים, ולק"מ

ומעתה דברי רש"י נכונים, דביבמות ודאי דלא יאמרו תנאי הי' לנדרים דקטנה לאו בת נדרים היא דג"כ דיראו דאם אין בה כלל ויאמרו השאר תנאים הי', וזה ודאי דיכול למחול, וא"כ אין תנאי משא"כ כאן דקידשה ע"ת קאי גם על הנזכרים במשנה, ובהא א"י למחול למפרע כנ"ל, ואיך אפ"ל דהוי קידושין משעת כניסה דבמה קידש, וצ"ל דבעל, וא"כ אין נ"מ, וצ"ל החילוק בין כתיבה, כמ"ש רש"י, ולפ"ז קושי' תוס' לרש"י, אמאי קאי, אי על שאר תנאים הלא נ"מ בלא"ה דבשאר תנאים מחל ומשעת כניסה מחל, משא"כ לטעם ע"כ דרש"י קאי לתנאי עינוי נפש ומומין דאז א"י למחול למפרע, וצ"ל הנ"מ לענין כתובה, וע"ז שפיר אף בתנאי באלה ל"ל כתובה קשה ממתניתין דקתני אין לה כתובה, וא"ש

אך קשה מה שהקשו תוס' לריב"ן דביבמות מפרש [צ"ל