גבורת יהונתן ל

אבל לב"ש דס"ל בהמגרש גבי גט ישן דאדם עושה בעילתו ב"ז ודאי דא"כ גט, ואמרינון על תנאי הי' בועל, ולפ"ז הכא דקאמר ודב"ש דקאמר אינו ממאן הנשאת משום קלקול אין העולם תולין בתנאי לא הי' ב"ש מוחה מלמאן דלב"ש יש תנאי דבב"ז, אמנם לא יאמרו העולם, שיאמרו תנאי בתמי' הא זה ל"ש, וכו', אבל לב"ה באמת אין תנאי בשום אופן בנשואין דס"ל מידעי ידעי וכו', וא"כ א"א זה בזה תלוי אם אדם בב"ז בבעל תנאי אין כאן גט, וא"א, א"א עושה בב"ז צריך גט, אבל אלו תי' תוס' דאף דאדם בב"ז בקדושין שוה פרוטה וכיוצא מ"מ בתנאי מודה דקדושין חלין למפרע כקו' מהרש"א, א"כ עדיין אין הך תליא בפלוגתא דב"ש וב"ה דהא אף דבב"ז, מ"מ בתנאי צריכה גט, וא"כ קשה מי דוחקא לשמואל לומר דב"ש ס"ל יש תנאי בנשואין רק דלא יאמרו כן דלמא אף ב"ש מודה דאין תנאי, ומנ"ל לבדות מלבנו מחלוקת ב"ש וב"ה בתנאי מה דלא מצינו, ואין תלוי כלל בב"ז, וע"כ מוכח דתליא זה בזה, ודברי תוס' נכונים, אך לפמש"ל תוס' אחר ברח"כ, קושי' מהרש"א במקומה עומדת

וצ"ל תירוץ אחר אקושית מהרש"א, והוא דעדיין קשה מנ"ל לשמואל מודה דבבעל, דלמא ס"ל קדשה בטעות היינו טעות נדרין ואעפ"כ ס"ל למ"ד דלא קניא, וכוותי' ס"ל, ואין קושיא, א"כ לרבה נמי נימא הכי דלמא אף בטעות אשה אחת ס"ל לרבה דקנה, והיינו דהוא ס"ל קדשה בטעות היינו טעות נדרין ואעפ"כ איכא למ"ד דקנה, וכוותי' ס"ל דאדרבא י"ל דלא תימא דאביי כמ"ש לעיל דהטעם לרב משום אחולי אחלי' וא"כ אף דכנס לרב צריכה גט, וא"כ ל"ל דס"ל לרב בטעות נדרים, דא"כ למה אם בעל קנה, הא אף בכניסה לחוד קנה, כמש"ל, וע"כ דמפרש בטעות שו"פ, אמנם לעולא אליבא דשמואל דס"ל דוקא בעל אבל לא כנס א"כ שפיר דלמא אף בבעל פליגי ומפרש בטעות נדרים, וס"ל בהך דקאמר ל"ק וא"ש, אך לפ"ז קשה קושית העולם במאי דהקשו התוס' בד"ה שמואל דתקשה לשמואל מדרבנן, דר"א דאמרו או חולצת, או מתייבמת, ותי' דס"ל כמ"ד אם בעל ל"ק, או כר"י דאמר והיא לא נתפס' וכו', שאמר בבעל מודה שמואל קו' תוס' במקומה עומדת, דל"ל דס"ל כר"י אם בעל ל"ק דהא פליג עלי' וס"ל בקדושי טעות קנה רק בקדושי קטנה דהוי קידושה דרבנן כמ"ש תוס', ולולא הנ"ל הוה אמינא דס"ל כמ"ד אם בעל ל"ק רק בתנאי ס"ל דקנה כקו' מהרש"א, אבל לפמ"ש דליתא דברי מהרש"א לדעת תוס' דאין לחלק בין קידושי ש"פ לקדושי תנאי לשמואל קושי' הנ"ל במק"ע, וצ"ל בהך ברייתא בקטנה שהחזירה וכו' דקתני ר"א אומר חולצת ולא מתייבמת הגי' בגמ' ופליג וכן משני בהא קמיפלגי ועיין בהרא"ש ל"ג ליה ר"א אף בגדולה פליג כמ"ש רש"י כאן פלוגתא בקטנה כלל, אמנם לפמ"ש הנמוקי"ו ביבמות דהא דגמר [צ"ל דגזר] ר"א בגדולה גזירה משום יתומה בחיי אב, היינו גזי' יתומה בחיי אב והגדולה אצלו דגדולה בגדולה מיחלף אבל לא משום החזירה כשהיא קטנה, ועדיין היא קטנה, גדולה בקטנה לא מיחלפה, שפיר גרס פליגי דלולא דפליגי ר"א בגדולה אצלו וס"ל כרבנן דבעל בגדלותו לשם קדושין לא הוה פליג בגדולה כלל גזירה איכא דמיחלף יתומה בחיי אב והחזירה וגדלה אצלו, ואף הוא תשיבם באמת דהוא בעל לשם קדושין, וע"כ דפליג וס"ל דלא בעל לקדושין, להך פליג בגדולה גזרה הך, ושפיר יש לגרוס פליגי ולק"מ, וזהו לר"א דאמר ביבמות התם, טעמא דר"א משום גזרה יתומה בחיי אב, אבל לאביי דאמר התם דטעמא דר"א משום נשואים ראשונים אף בזו דמיא, דא"ל דר"א פליג בגדולה אצלו, דאין בועל לשם קדושין, דאף בבעל לש"ק מה בכך לא יהא גדולה בעלמא ס"ל חולצת דנשואין הראשונים נופלים וצדקו דברי תוס' דלאביי הקשו שפיר, דאיך מתוקמה הך ברייתא לשמואל דליכא למימר דס"ל כר"א דפליג דאין כאן פלוגתא לר"א לאביי דמה דאינו חולצת ולא מתייבמת חד טעמא אית לי' כמו בגדולה בנשואין ראשונים מפילין ואין לנו להרבות מחלוקת, אבל אשמואל לק"מ דאיהו ס"ל כר"א דס"ל דטעמא דר"א משום גזרה יתומה בחיי אב, וא"כ פליגי כמש"ל, ולק"מ אשמואל, מהך ברייתא דאיהו ס"ל כר"א, וא"ש

אך לפ"ז קשה קושי' מהרש"ל בתוס' בד"ה לא תימא כו' דהקשו איך ס"ד דאחולי אחלי' כיון דעשהו ע"ת וכו' מאי יועיל אם ימחול התנאי אם לא יחזור ויקדשנו כו' והקשה מהרש"א דהו"ל להקשות כן באמת לר"א דס"ל לרב בכנס צריכה גט והיינו משום דאחלי' דמה מועיל כיון דכבר נתבטל הקדושין, והי' מקום לתרץ דמהרי"ק בשו"ת שורש ג' הביא בשם תוס' ספחשש"י הנ"ל כיון דקידשה ע"ת ולא נתקיים התנאי א"כ כסף קדושין לחזרה אצלה ובמחלה התנאי מקודשת בכסף קדושין ההוא, אלא במלוה כיון דמסרה בתורת קדושין, ודמי להרי את מקודשת לאחר ל' יום דקיי"ל מקודשת אף שנתאכלו המעות ע"כ עכ"ל דאף לאביי דס"ל דלא אמרינן מחל רק אין אדם בב"ז, מ"מ יש נ"מ כיון דבשעת בעילה כדי שלא יבעול בועל ב"ז יבטל התנאי ודעתו שתהא אשתו אף שתהיה עליה נדרים וכדומה, א"כ תלינן כסף קדושין שאצלה במלוה כדעת הר"פ וא"צ בבעילה מקודשת, וא"כ א"צ לעידי יחוד בבעלה דכסף קדושין חלים ועדים שהיו בשעת קדושין הוי מהני כהרי את מקודשת לאחר ל' יום דא"צ לאחר ל' יום עדים אף דיכול לחזור רק בעידי מסירה הראשונים סגי, וכן בהך דעדים שנמסרה ואז הוא כא"ל התקדשי לי בשעת בעילה לשיטת הרי"ף, דבבעילה, ודאי מבטל התנאי, ולפ"ז לק"מ לא מצי תוס' להקשות דהוה אמינא כתי' הרי"ף, אמנם ל"ק לי' לתוס' מנ"ל דטעמא דרב אינו משום אחולי אחיל, ומנ"ל לפלוג אר"א זה אינו דס"ל לתוס' דאביי לשיטתי' אזיל דקידשה בטעות היינו בטעות תנאי כמ"ש לרבה, ולפ"ז ס"ל אם בעל קנה ע"כ אינו מחולק מובן ובנושא וא"א אחולי אחיל יש כאן חילוק דבטעות תנאי א"צ עידי יחוד דקדושי ראשונה דא"א דאחילו לקדושי קטן מפחות משו"פ דליכא כאן קדושין כלל צריכה עידי יחוך לקדושי ביאה, א"כ בבעלה מתחלף כאן בעלה בעדים וכאן אף בלא ולכך ס"ל לאביי טעמא דרב משום דא"א בב"ז ובבעילה מקודשת וצריך עידי יחוד כמ"ש הרא"ש ולפ"ז מוכח דליתא להרי"ף דאל"כ אף עדיין דקיי"ל טעמא דא"א בב"ז א"כ אז חלים הקדושי כסף דאז מבטל התנאי וא"צ לבעלה עדים, וא"כ עדיין אם בעלו קנה מחולקים ומה הועילו אביי בדבריו, ועכצ"ל דליתא להרי"ף וקושי' תוס' במק"ע, אך לפמ"ש לעיל עדיין י"ל לאביי תי' הרי"ף, ואביי לא דק לה כלל הרב מהך דאם בעלו, רק דע"כ דפליגי בבעלו דאי כבעלו מודה שמואל כעולא דלקמן, א"כ קשה קושי' תוס' אשמואל מהך ברייתא דקטנה היא דלא כמאן דהא לא ס"ל כרשב"א ור"י דהא ס"ל דקטנה בביאה וכר"א ל"ל דהא אביי לא פליג הא, אלא הטעם משום נשואים ראשונים מפילין, ולכך מוכרח לומר דבבעל פליגי, וא"כ ס"ל י"ל דשמואל ס"ל כרשב"א ור"י וכתי' תוס', משא"כ עולא מצו סבר דשמואל ס"ל דקנה בבעל דלדידי' י"ל שמואל כר"א ס"ל כיון דס"ל כרב דטעמא דר"א משום גזרה דיתומה כו' כנ"ל וקושי' מהרש"א במקומה עומדת

והיה מקום לתרץ קו', דהר"ן הקשה איך אמרינן אאבב"ז כיון דל"ל כתובה עיין [עדיין] ב"ז היא, ותי' מכיון דבהך בעילה מקדשה וקיי"ל אירוסין עושה אינו ב"ז, דלית לה כתובה, ולשיטת הרי"ף. דבעת בעילה מבטל התנאי חלו הקדושין כסף שהמה כמלוה אצלו, ובו מקודשת, ע"כ הביאה גומרת ונעשה נשואין וקו' הר"ן במק"ע, ולפ"ז לק"מ דל"מ תוס' להקשות לעולא דהו' אמינא כתי' הרי"ף, וא"כ איך