גבורת יהונתן כט

כתובה עכ"ל, ומזה למד הגהת הרא"ש בשם מהרי"ח דהיכא דליכא לפרושי התנאי לכתובה כגון דאמר התנאי קאי לקדושין ולא לכתובה דאף לב"ה ל"ק, אך הריא"ז הובא בש"ך דבשום אופן לא מהני תנאי לסתור קנין הבעילה והחזקה דאין אדם עושה בעילתו ב"ז ע"ש, ומדברי תוס' בסוגיא בד"ה ממאנת וכו' כתבו על קו' בנמצא לשמואל קדושין טעות להבין אליבא דמשנה ז"פ נשואין, וכתבו וי"ל בדוחק שפי' בהדיא שאינו בועל לשם קדושין עכ"ל, ואלו ס"ל כהגהת הרא"ש, מהדוחק יש דמפרש התנאי בבעלה בקדושין דאינו מתכוונו לכתובה רק לקדושין, ומזה יש ידים מוכיחות דס"ל כהריא"ז, ולכך דחיקא להו לומר כי האי דמזירי שאמר להדיא בלי תנאי כלל שאינו מתכוון בבעילה לשם קדושין ואישות, רק לזנות בעלמא, ולא התנה בי' כלום, ובזו אף מודה כיון דלא התנה לכלום רק דאמר דבועל לשם זנות פשיטא דאינו קונה בבעילתו, והקדושין הא הוי' תנאי א"ו דמיירי המשנה במה שנזכר לעיל, ואטו ברשיעי עסקינן, ובאמת כפי דברי התוס' לעיל בד"ה אלא וכו' משמע כהגהת הרא"ש נ"ל דתליא בפלוגתא דאביי ועולא דודאי יש להבין במ"ש דאף דמתנה בבעלה הוא לכתובה, דהא הבעילה אירוסין עושה וארוסה ל"ל כתובה וכמ"ש הר"ן באריכות ע"ש, וצ"ל דכל עצמו של בעילה שהוא אירוסין ולא הנשואין דבטל לקדושין הראשונים ולכך הבעילה רק לאירוסין יחשב, ולולי זאת המה נשואין גמורים, ולפ"ז אין קושי' ל"ל נימא לי' למיכפל התנאי להורות דאינו מוחל, ובתנאי קאי עד דנחשב דקדושין הראשונים חלים, וא"כ יש לה כתובה, אך לפ"ז בהא דכנסה סתם ג"כ אין הוכחה, ול"ל התנאי דכיון דלכך אין לה כתובה בשביל קפדנותו אמומין, נדחין א"כ ניחא לי' להוציא דעתו מלבו דקפיד בהכי ואדעתא דהכי כנסה לתת לה כתובה שלא תהי' עליו מומין, ונדרים, ואין כאן דיוק בדברי הבעל שנשקל בפלס דבריו שלא יהא חסר או יתיר וכפולים דבריו וזה פשוט בפשיטות תוס' אף בהא דאיתרץ עלי' בהריני בועלך ע"מ שירצה אבא דמקדש אותה בביאה זו כמבואר בגמרא דקתני מקודשת, א"כ בהא ארוסה אין לה כתובה א"כ איך אפשר דמתנה בשביל כתובה, ומה טיבו של תנאי הכא בממ"נ דאין כאן שייכות לכתובה, וצ"ל דזה הבעילה אירוסין עושה ולא נשואין לא אי פשוט בהדיא [נראה טעות כאן בלשון] בקדושין כמ"ש הר"ן ג"כ רק אי נקטינן הכי מפשטות דרבא שם דס"ל לרבא כן אף דדחי לי' ע"ש בהרא"ש והר"ן, ולפ"ז בקושי' דפרכינן מהריני בועלך ע"מ שירצה אבא ומוכח מזה דבטעות אשה אחת נמי פליג באמת ס"ל ג"כ דתפשוט דבעילה נשואין עושה, וכ"מ [נ' דצ"ל ונ"מ] לכתובה כמ"ש תוס' ואף זה יכנוס בקושי' שלו להשוו' חדא מגו תרתי דבטעות אשה לא מהני תנאי ג"כ ובעילה נשואין עושה, ובמסקנא לק"מ דתפשוט נשואין עושה, ואיך קיי"ל דאירוסין עושה דבמסקנא ס"ל ע"מ שירצה אבא ע"מ שישתוק ואין הוכחה כלל מהנ"ל, וזהו לאביי אבל לעולא קו' של מהרש"א קשה ובשמואל מיהא ליכא למ"ד בתנאי דקנה והך קו' של מהרש"א אף בתי' תוס' קאי דלשמואל ל"ל דלמ"ד ל"ק היינו מעכשיו, אבל מודה דמחיל דפרע וכמ"ש תוס' לרב דניחא לרב דס"ל אף בכנס קונה, והיינו דמחיל, אבל לשמואל ל"ל דמחיל, דע"כ אף כנסה יקנה, אך לא כתבו תוס' בשמעתין בשום דוכתא בד"ה דהך ובד"ה דהא דקאמר רב וכו', דיש לחלק חילוק זה לשמואל, רק אליבא דרב ושמואל מחלקין תוס' בין קידושי קטנה דרבנן כו' ע"ש וזה פשוט דצ"ל כהנ"ל דס"ל ע"מ שירצה אבא שיאמר הן, ולפ"ז קשה ותפשוט דבעילה נשואין עושה ואיך קיי"ל דאירוסין עושה, וא"כ צ"ל דלעולא אף דליכא לפרש התנאי בשום דבר אם לא לבטל הקדושין, מ"מ תנאי בטל, דאין אדם עושה בעילתו ב"ז כדעת הריא"ז והגהת הרא"ש נמשך אחר הרא"ש דלא פסק רק דעולא, והשמיט ופוסק דבעינן דוקא בעל בעידי יחוד, ואלו לעולא, לרב אף בכנס קנה, וקיי"ל כרב באיסורי, ולפ"ז דקיי"ל יפה כתב הטור דהיכא די"ל דקאי אכתוב' (דהא ליכא) [נ' דצ"ל דאליבי' אין הוכחה] הוכחה לומר כהריא"ז, אך לשיטת הרמב"ם ושאר פוסקים דפסקו הך דעולא צדקו דברי הריא"ז דאף תנאי גמור ל"מ, ולכך תוס' בשמעתין דהקשו כן לעולא והוצרכו לומר בדוחק כנ"ל ולא מפרשין לי' כפשוטו דכפל לתנאי לענין קדושין כמ"ש הגהת הרא"ש דלעולא לא קאי הך סברא, ואין הריא"ז סותר כלל דברי תוס', ולפ"ז אין מקום לקושי' מהרש"א דה"ק הכא וביבמות א"ת דגריס התם בפ' ב"ש אמר ר"י הרי דסוגיא דהתם קאי אליבא דעולא, אבל לאביי אמרינן דב"ה חולק וס"ל דיש תנאי דהא לרב אף לב"ה אין תנאי בנשואין, וע"כ נאמר הטעם דמידע ידעי וא"כ הדרא קושיא לדוכתי' נכנסה לחופה מא"ל, ועי' במהרש"א ומהרש"ל דדחקו עצמן בביאור דברי תוס' ולפמ"ש ניחא, דבלא"ה יש לומר לדברי הגהת הרא"ש דהיכא דמתנה בפירוש על קדושין מהני לכו"ע וא"כ מה קלקול יש בקטנה היוצאת במיאון יאמרו העולם דתנאי הי' בנשואין, והתנה בפירוש לכך יוצאת בלי גט, ודוחק לומר דזהו מכיון דבאירוסין שכיח דמתנה, כדאמרינן דבאירוסין אמרינן תנאי הי', וא"כ אף בנשואין ג"כ צריך להתנות, דאל"כ דביטל לתנאי וזהו מידק דק קודם נשואין הוא לפי' רח"כ, אבל לפירש"י א"א לומר דא"כ איך יאמרו תנאי הי' בנשואין, ולפמ"ש אתי שפי' דברי תוס' דהך סוגיא אתיא כעולא, ולדידי' מוכח שיטת הריא"ז דאף במתנה בפי' קדושין ולא בכתו' תנאי בטל, וא"כ שפיר אמרינן אין תנאי בנשואין, אף ב"ה מודים רק דמידע, משא"כ לאביי קיי"ל כהגהת הרא"ש דהיכא דאית לן למיתלי בכתובה אמרינן תנאי אף בנשואין, וא"כ שפי' י"ל דב"ה פליגי אב"ש וס"ל דיש תנאי בנשואין דאף לרב בכנס צריכה גט היינו הכא דלא אתני' בפירוש אקדושין ותלינין אכוון לכתובה, משא"כ התם כשאין רואין דיוצאה מיד בעלה יאמרו דהתנה בפירוש כנ"ל, וליכא קלקול כאן, ולק"מ כנ"ל פליג אכולהו וס"ל דיש תנאי כלומר אלו הי' אפשר בתנאי הי' ניחא אם באמת לא יאמרו, וכי יאמרו דיש תנאי בתמי', דא"כ לעולא איך יתכן זה דהא לשמואל ס"ל אף [חסר תיבה] צריכה גט, וא"כ ל"ל לומר יאמרו בתמי' אין תנאי ואלו הי' תנאי לא היה קלקול אדרבה אף דיאמרו יש תנאי הרי [חסר תיבה או ב"ת] דבאמת בבעל אין תנאי ולאיזה צורך לומר דלא יאמרו דל"ש אדרבה אלו יאמרו הרי הקלקול ביותר, וזה אא"ל כפשטא יאמר ולא בניחותא ולא בתמי' דדבר זה הס מלהזכיר, דיחלקו אמוראי במלת יאמרו בפירושו מה שנחלקים בו ר"ש ותוס', ומסתמא פי' א' אמרת דדברי שמואל הי' מקובל להם, ולהבין זה צ"ל דלפי' ר"י וריב"ן לא אמרינן בפירוש אקדושין, ומהני לכו"ע כדעת הגהת הרא"ש, וצ"ל דזהו ל"ש, דלאיזה צורך יתנה כן בשעת נשואין בפי' בכתובות בלא"ה ל"ל משעת תנאי הראשון, ולענין גט אין נ"מ, דהא לגרשה בכל עת ומה נ"מ לו בגט, אמנם ר"ח כהן ס"ל דאף בזה יש לתלות, וא"כ ליכא רק העולם באמת אין תולין בתנאי כמ"ש, ויאמרו תנאי הי' בלשון בתמי', דאלו אמרין כן לא הי' קלקול דיאמרו בפי' אתנאי, ולפ"ז דלא הו"ל דלפמ"ש אמרינן לעולא כשיטת הריא"ז דאף בתנאי מפורש אין תנאי בנשואין ושפיר הקשה מהרש"א, אך לפ"ז קושי' מהרש"א קשה מ"ש תוס' מנ"ל לעולא דבבעל ד"ה קונה, דהא איכא למ"ד ל"ק דדלמא התם משום דעכשיו אינו בועל לשם קדושין רק לשם ב"ז, אבל כאן בתנאי אמרינן דמחל למפרע, וחלים הקדושין כסף ע"ש, ולולא הנ"ל הי' מקום לומר דקשה לר"ח לתוס' ע"ש לעיל בפירוש ר"ח איך יובנו דברי שמואל לעולא דמה יאמרו בתמי' יש כאן, דהא אם יאמרו יש כאן קלקול יותר, וי"ל דע"כ ס"ל לשמואל דבבעל קנה וצריכה גט היינו משום דא"א עושה בב"ז, וזהו לב"ת