גבורת יהונתן כח

בי', אף ליבום רק בחליצה כנ"ל ולעולם י"ל שכופין אפי' בשוטים, וזה פשוט, וא"צ לדברי הב"י ומהרש"א, וא"ש ד' הרא"ש שכ' דמוכח מהני שמעתתי בשניהם רוצים ליבום [כופין] היינו דס"ל כמ"ש תוס' דס"ד מוקי מלתא דר"י במשנה ראשונה, והתרצן השיב לו במשא"ח, אך דמה בכך דנשנית למשא"ח, הא ע"כ איירי דאינה רוצה כלל, ואם כן הא אגידא בי' [ואמאי[ אין כופין, ואי דלא טען, הא הרא"ש ס"ל כהרא"ה דאנן טענינין לי' וצ"ל דלמשא"ח אף בשניהם רוצים לייבם כופין, ולא אגיד' בי' כלל, דרשא אחרת, לכך אין כותבין איגרת מרד [ושפיר כתב] הרא"ש, דלרש"י קשה הא למשא"ח נמי אגיד ביה דלא יקח אותו, אולי ירצו שניהם לייבם

אך קשה לפ"ז אמהרש"ל שכ' ביבמות פ' החולץ דרש"י מוקי להא דאין כותבין איגרת מרד כשנתנה אמתלא, ורש"י יליף מקרא דאף בנתנה אמתלא כופין, בשלמא לר"ת דר"ש ביבמה שנפלה למוכה שחין א"כ אף למשנה ראשונה כופין, ורש"י ס"ל מוכה שחין לאו דוקא [נרא' דחסר "והא"] דאין כותבין מוקי בנתנה אמתלא ע"כ איירי במשא"ח, אבל במשנה ראשונה תבע לייבם נזקקין לה, הלא אף מד"ת אין לכוף איבום, וכו', ולכאורה צ"ע [ויש] מקום ליישב דאתיא להך דעה בתבע לייבם אף במורדת לגמרי אין נזקקין כלל, דליבום, אין כופין למשא"ח, ולחליצה הא לא תבעו כמ"ש תוס', כיון דמצות חליצה קדים הי' לו לתבוע הך דקדים ע"כ באינה רוצה לחלוץ כלל וא"כ אין לכוף למה שאין דעתו, אבל למשנה ראשונה בתבע לייבם אף דאין [כאן משובש וחסר איזה תיבות, ונראה דכצ"ל "דאין למוסרה ליבום מ"מ הו"ל"] לכוף לחלוץ וליכא למימר הלא [חסר אין] רצונו בחליצה מדלא תבע זה אינו דלמש"ר מצות יבום קדים, ותבע הך דקדים ולעולם דעתו לחליצה, ולפ"ז א"ש [דברי] המהרש"ל הנ"ל [חסר השלמת החילוק הזה, וחבל על דאבדין]

נשלם העתק חילוק שלישי. בסוגי' דאיגרת מרד

בעזר כבודי ומרים ראשי. המביט אל נכה רוח וחרד

חילוק רביעי

בסוגיא דקדשה על תנאי וכנסה סתם

(כתובות דף ע'

) התוס' בד"ה דברי הכל כי' הקשו וא"ת לרב תיקשי למ"ד לא קנו כו' והמהרש"א נתקשה בתוס' דהוי לי' לאקשויי לשמואל נמי מנ"ל דבעל צריך גט, דהא איכא למ"ד דס"ל דבעלי' ל"ק, ואף למ"ד דקנה היינו בלא תנאי דאדם יודע, משא"כ כאן דאתנאי קא סמיך ע"ש, ולכאורה יש לתמוה על המהרש"א דמה"ת יקשה נמי אשמואל בסברא בעלמא לחלק בין תנאי לקדושין טעות, ודילמא ס"ל דל"ש ובתרוייהו אמרינן דכי אהדדי, בעל בעילת זנות או לא, וכן [מטושטשין ב' תיבות] מנ"ל לחלק ולהקשות על מתני', והי' נראה דקו' מהרש"א כך, דלכאורה יש לתמוה על תוס' דה"ק רב דלא כמאן, דבנכנס ולא בעל ליכא למ"ד, דהא י"ל דודאי עולא ס"ל כרבה ג"כ דבטעות אשה א' ל"פ רק בטעות ב' נשים, רק דלא ס"ל דפליגי בבעל דא"כ קשה לי' כל הני תיובתא דלעיל לרבה ולא ניחא להו בשינויי דחיקי, ולזאת י"ל דבבעל ל"פ כלל רק בנכנס הוא דס"ל לשמואל דלא קנה ולרב קנה, ובזה הוא נחלקו בטעות ב' נשים אי אמרינן דמחל, משא"כ בטעות אשה א' על תנאי קדושין קסמיך, ולא מחל, ואף רב מודה דל"ק ומעתה ל"ק הך מ"ד דס"ל דוקא אם בעל קנה אבל לא דהא מיירי בטעות אשה אחת, ובזה פשיטא דבעינן דוקא בעל דבלא בעל אף רב מודה, ובזה יובן בקו' הש"ס לעיל, אמנם בקטעין לק"מ דקשה לתוס' אליבא דר"י דמתרץ לעיל בתוס' בד"ה לא תימא כו' דהך דיבמות דאמרינן אינו תנאי בנשואין אתיא כעולא וכו' עיי"ש, ואליבא משנינן דב"ה סברי מידע ידעי, וא"כ ע"כ ס"ל כב"ש בנכנסה לחופה ולא נבעלה ג"כ אינו תנאי, דאין לנו לבדות מלבנו פלוגתא חדשה בין ב"ש לב"ה כמ"ש מהרש"א בהשגות למהרש"ל, ופשוט, וא"כ אי ס"ד לעולא אליבא דרב בטעות אשה אחת אף רב מודה בכנסה דא"צ גט א"כ תיקשי מהך סוגיא דהתם דגרסינן רב, וס"ל דאין תנאי בחופה והתם טעות אשה מחמת א' הוא כמ"ש תוס' להדיא, ודברי תוס' נכונים

אך לפ"ז קשה דא"כ קו' תוס' לשיטת ר"י ובגמ' א"כ אין מקום לקו', דרב לא מצא לו חבר דבכנס צריכה גט דהא רב ס"ל טעמא דב"ש משום דאין לו תנאי וכתבו להדיא שם וע"ז לא יפלוג ב"ה דהא ס"ל דבבעל כו"ע ס"ל דצריך גט וע"כ דס"ל מידע ידע, וא"כ בחופה צ"ל לב"ש דאין תנאי בחופה, וא"כ אף לב"ה צ"ל כן דאין לנו לבדות פלוגתא חדשה כנ"ל, וא"כ מב"ה לב"ש מוכח דבנכנס אינו תנאי, ואין מקום כלל לקו' התוס', וצ"ל דתוס' ס"ל כקו' מהרש"א דיש לחלק בין קידושי לקדושי פמ"ש פרוטה וכדומה דאז ודאי מועיל כ"ז, משא"כ בתנאי, ותוס' מסופקים אם לעולא אמרי' קדשה בטעות היינו טעות תנאי כס"ד לאביי או טעות שו"פ כשנויי דלעיל, והקשו תוס' ממ"נ אי ס"ל דטעות תנאי א"כ ע"כ מוכח דבכנס לא קאמר דאל"כ למה נקט בעלה קונה, הו"ל למימר רבותא דאפי' בכנסה קנה, וא"כ קשה לרב דאף דס"ל הוכחה מהך דב"ש קשה לי' הך ברייתא אהדדי, וע"כ טעמא דרב כי הך ליתא אלא כאידך טעמא דאמרי' שם בגמרא דס"ל קידשה בטעות היינו שו"פ קשה מנ"ל דבכנס קנה דהא ליכא ואי מהך דב"ש מנ"ל דב"ה מודה בנשואין וס"ל מידע ידעי דילמא בכולהו פליגי ב"ה וס"ל דיש תנאי בנשואין ומכ"ש בחופה, ואף הוא ס"ל דבעל קונה, וע"כ אליבא דב"ה דב"ש במקום ב"ה אינו משנה, ז"א דע"כ ל"ק אלא בשאר טעות דאז אין אדם בועל ב"ז, משא"כ בתנאי דאתנאי קא סמיך, ואף כו"ע מודה דיש בנשואי תנאי וזהו טעמא דב"ה, וקושי' תוס' בממ"נ, ולפ"ז דאי דוקא להך חילוקא קו' מהרש"א שפיר דהו"ל להקשות אשמואל כו', דליכא למימר דס"ל דאין חילוק בין קידושי תנאי או פחות משו"פ דאז קושי' תוס' הוא סובר והולך לרב והולכין על קוטב סברא זו וא"כ אף לשמואל יקשה, דמ"ש

ולתרץ קושי' מהרש"א צ"ל דלשמואל אמרינן בברייתא הריני בועליך ע"מ שירצה אבא כס"ז או שיאמר כתירוץ הש"ס, וא"כ יש לו תנאי דמסיק דס"ל דבתנאי ובעל קנה, ובזה יש לכוין דברי האס"ז עם דברי תוס' בד"ה אלא טעמא וכו' הוכיחו אף דבעל בתנאי דאין אדם עושה בעילתו ב"ז וסיימו דברי' ולא עביד תנאי לסתור קדושין אלא