גבורת יהונתן כז

כיון שאינו תובעה לחלוץ כמ"ש תוס' בד"ה מ"ש לחלון וכו', אמנם מהך דר"י מקשו תוס' שפר דביבמות ליכא למימר דס"ל דכופין בשוטים מאיגרת מרד כמ"ש תוס' בד"ה תבע לחלוץ לחד תירוצא ולפ"ז נלמד בק"ו אם לרש"י אף דהוא תבע ליבם והיא תבעה לחלוץ אמרינין דכופין אותה בשוטים לחלוץ, מכ"ש אם הוא תבע לחלוץ והיא תבעה לייבם שכופין אותה בשוטים לחלוץ למשנה אחרי' דהא בדידי' תליא רחמנא וא"כ כותבין לו איגרת מרד עלי', ולפי זה תבע לחלוץ דקאמר ר"י מיירי שהיא מבקשת לייבם וה"ה תבע לייבם, ע"כ איירי בדדמי כמ"ש תוס' דהוא והיא תבעו חליצה מ"מ אין נזקקין וע"ז הקשו שפיר מאי קמ"ל השתא לחלוץ כופין וכו' לכך הקשו מהך דר"י ולא משמואל גופי', והשתא אתי שפיר דברי המהרש"א דלר"ת כופין אותה במלי ולא בשוטים, וי"ל לר"י כמו לשמואל דהא דקאמר אין נזקקין היינו שהיא מורדת מיבום ומחליצה ותובעה לחלוץ ג"כ מיירי בכה"ג, ואם הוא תבע לחלוץ והיא ליבם, אין כופין אף למשנה אחרונה באיגרת מרד דכאן ליכא כ"ש מה אם כופין אותו מכ"ש שכופין אותה דזה אינו וכי בשביל שכופין אותו במלי, והא כופין אותה לכתוב עלי' איגרת מרד דהיינו בשוטים, ולק"מ

אך לפמש"כ לעיל בדברי הרא"ש א"א לכוין כן, דהא לפ"ז צ"ל דלמסקנא תבע לייבם, והיא מורדת לגמרי, ולפמ"ש לעיל הוא סבר כדעת הריב"ש במורדת לגמרי, אף למשגה אחרונה, וא"כ קושיא הנ"ל בדברי מהרש"א במקומה עומדת, וצ"ל תירוץ אחר בדברי הרא"ש די"ל בתוס' בד"ה מ"ש וכו' דהקשו איך אפשר לכוף לחלוץ בדבר שאינו תובע ולמה ליה האריכות בתוס' דהא י"ל דאעפ"כ כופין כדעת הרא"ה וסייעתו, ולא הקשו בפשיטות מ"ש למקשן, ומ"ש לתרצן כיון ששניהם ס"ל למשנה אחרונה נאמר' מלתא דר"י

ונ"ל דהא י"ל בתוס' דכתבו לכך לא מוקי ברייתא בתבע לחלוץ דלא הוי דומיא דארוסה, וקשה דא"כ אי בס"ד מוקי לה בתבע לחלוץ, הא לא הוי דומיא, אל ודאי דאי איירי שהיא מורדת לגמרי הוי דומיא דארוסה דמורדת לגמרי, אבל אם הוא רוצה ביבום, ודאי דאינו דומה לארוסה דאינת רוצה, ויבמה חושק לקחתה לאשה, וא"כ בס"ד דברייתא (תבעו) [תבע צ"ל] לחלוץ ע"כ דהיא אינה רוצה לא לחלוץ ולא לייבם, שיהא דומיא דארוסה, ואף שתבעו לייבם ג"כ כמי שאינה רוצה בשניהם, א"כ פריך שפיר הא אגידה בי', כו', אך כשתאמר דברייתא איירי במ"ש ולא לחלוץ, פי' שהיא רוצה ביבום, ותבעה ליבום והיא חפצה בחליצה, ולא אגידה בי' כלל, לכך הקשו תוס' מה בכך דאגידה בי' מ"מ איך נכוף לדבר שלא תבעו, וא"ש, ולפ"ז הרא"ש דס"ל כהרא"ה, ולא כקו' תוס' שפיר אמרינין דקשה לי' להש"ס למשא"ח כמש"כ לעיל

אך י"ל דלמשא"ח עושין כל הפעולות שלא לייבם דשמא אין כוונתם למצוה ופוגע ח"ו באיסור ערוה, רק אם שניהם רוצים ביבום, אז אין כח ביד ב"ד למנוע, וא"כ (בתבעו) [בתבע צ"ל] ליבום והיא מסרבת איר רשאין לכתוב עלי' איגרת מרד, פן ואולי תתרצה ליבום אימת שתראה שפוחתין מכתובתה, ואח"כ לא יהיה ביד ב"ד ויהיו הב"ד בעצמם גורמין לעבירה ח"ו דשמא ח"ו לא תהיה כוונתם למצוה בשלמא תובע חליצה שפיר כייפינין דאין כאן חשש איסור, משא"כ בתובע ליבום עכצ"ל דאף בשניהם רוצים ביבום, מ"מ כייפינין לחלוץ, ופריך שפיר הא אגידה בי' ולמה יש לנו לכתוב איגרת מרד, הא כייפינין שלא לייבם, ואתי שפיר: אך לפ"ז קשה על המהרש"א שהקשה על ר"ת דס"ל כופין איך אמרינין תבע לייבם, אין נזקקין, הא מבואר בטור אהע"ז סי' קס"ה ס"א] דאם ידוע דמכוונים למצוה אין כופין לחלוץ ומ"מ אין כותבין איגרת מרד למשנה אחרונה, ובכה"ג איירי מילתא דר"י ושמואל וצ"ל (דא"כ) [נ' דצ"ל דע"כ] לר"ת היא דאמרינין ביבמות דרב ס"ל אין כופין היינו (נ"מ) [אולי צ"ל נמי] במכוונים למצוה כמש"כ תוס' ומייתי התם דאף ר"י [ר"ת רבי יהודה] ס"ל אין כופין וכו', וקשה דמייתי הש"ס דשמואל שהוא ר"י [ר"ת רבי יוחנן] ולא מייתי ראיה מרב ושמואל וכן תי' [אולי ר"ת תיקשי] דשניהם אמרו אין כותבין איגרת מרד בתבעו וצ"ל בתבע] לייבם, ובמה איירי אי באין מתכוונים למצוה מאי איריא אין כותבין, הא אפילו כותבין כופין לחלוץ ואי במתכוונים למצוה למה אין כותבין אלא ש"מ דאין כופין כרב, וי"ל דלכך לא מייתי ראי' מהנהו די"ל לעולם דמיירי באין מכוונים למצוה, ולא קשיא הא אפי' כופין דהכפי' במלי כמ"ש מהרש"א, אך להיפך קשה, א"כ דהך דשמואל ור"י לא מיירי במתכוונים לשם מצוה, מנ"ל לומר דאם ידוע דמתכוונים למצוה אין כותבין איגרת מרד, דילמא כה דין ראשון למשנה אחרונה, עם משנה ראשונה, וכותבין איגרת מרד, ונ"ל דמקשה לר"ת כיון דידעינין בס"ד דר"י למשא"ח, א"כ מאי הבדל יש בין קושיא לתירוצא, אלא י"ל דבס"ד ס"ל במתכוונים לשם מצוה אף למשא"ח כופין לייבם, כמו למשנ"ר, וא"כ הך מלתא דר"י דאמר בתבעו לייבם, ע"כ מיירי באין מכוונים למצוה, וא"כ מאי איריא, דאין כותבין, הא אפילו רוצים שניהם ביבום כייפינין לי' שלא לייבם, וע"כ שהיא אינה רוצה כלל לא ליבום ולא לחליצה, לכך לא כייפינין באיגרת מרד לחלוץ, כיון דאין תובעין חליצה, ואין לכוף מה שלא תבעו כנ"ל, ופריך שפיר כיון דאגידה בי' לא יהבינון לי' אחרת, א"כ יש כאן ביטול פו"ר, א"כ מהראוי שהב"ד יטענו אף דלא טען הוא, כמ"ש הרא"ה, וע"ז תי' הש"ס שפיר כאן כו' וכאן למשא"ח, והיינו כר"ת, דאף אם נתכוין למצוה למשא"ח אין כותבין איגרת מרד, דהא לא אגידה בי', וגם ליבום אין כופין למשא"ח, אך לפמ"ש לעיל נ"ל בזה ישוב אחר, וקו' הנ"ל במק"ע, וצ"ל דגם קושית מהרש"א דלר"ת מי ניחא בתירוץ אחר פשוט, דבלא"ה בדברי הרא"ש והטור לאו כפיה במלי כ"א סתם כפי' לכן י"ל דודאי הא דאמרינן למשא"ח תבעו ליבום והיא מורדת לגמרי דנזקקין לשיטת הריב"ש היינו משום דודאי יש לכופו אף דלא יכול לישא אחרת דאגיד בה כקו' הרש"ל, רק למש"ל כופין אותה אף שהיא רוצה לחלוץ, כיון שאינו רוצה לחלוץ כמ"ש משום כתובה למשא"ח אין נזקקין, אבל במורדת לגמרי דנזקקין למשא"ח, והיינו כקו' הש"ס דכ"ז דאגיד בי' לא יהבינין לי' אחרת דאין אשה נושאת כ"ז שחוששת שצרתה בצדה ואין אשה מגנה כו', זהו לשיטת רש"י, דס"ל אף למשא"ח כ"ז ששניהם רוצים יש יבום, וכ"ז דאגידא בי' לא יהבי' לי' אחרת דשמא יתרצו שניהם ליבום והי' מותר בה, ויהי' צרתה בצדה, אבל לר"ת דאף ששניהם רוצים ביבום כופין לחלוץ א"כ אף דמותר' לגמרי אין לכוף דליכא ביטול פו"ר, דישא אחרת ואינה אגידה בי' כלל, דלמשא"ח א"א ביבום דנאמר [שהיא] תמנע מללוקחו דמאי איכפת לה, דהא אינה חוששת שישא יבמתה ותהיה צרתה בצדה, ולפירש"י בד"ה ר"א הא כופין אפילו לחליצה, אין נזקקין מיבעי' [איירי] במורדת לגמרי אף לחליצה, ואין כופין, וקמ"ל דאין נזקקין, דלפירש"י ע"כ דרוצה לחלוץ דאל"כ הא אגיד' ביה, ואף למשא"ח כופין, אמנם לר"ת שפיר י"ל דכופין אפי' בשוטים אחליצה ולא קשה הא כופין לחליצה כו' די"ל דאיירי במורדת לגמרי ואפ"ה אין נזקקין דל"ח לביטול פו"ר דישא אחרת ולא אגיד'