גבורת יהונתן כו

לא אמרינן ואף הך דר"י כמש"ל, וא"כ הך דר"י א"ש לראב"י, וזהו לפירש"י אבל לפי' תוס' במסקנא לא מיירי בתובע קטן כלל, וא"כ ליתא להך דראב"י, אבל לפמש"ל בהרא"ש, אין עיקר לזו, והקושיא במקומה עומדת

ונ"ל ישוב אחר דיש כאן קושיא להרמב"ם דפסק כראב"י כמ"ש המ"מ, ומ"מ השמיט הך דר"י ועכצ"ל דס"ל דלא תליא זה בזה, וא"כ קשה ליה קושית תוס' דר"י דלא כמאן, ול"ל כתי' תוס' [בד"ה] תנ"ה, דהא אין הוכחה, דהא להרמב"ם לאפטורי משבועה לא אמרי', ואין כאן קושי' דיהיה לו מגו דלא מצאתי רק א', ונ"ל דבלא"ה יל"ד למה ליה לתוס' לדייק להך דמגו ולא פשיט מדקתני בברייתא שני שוורים כו' לא ישבע מאי אריא שני שוורים, אף ב' כיסים נמי, אלא ש"מ ב' כיסין ישבע, ונ"ל דהנה הר"ן בחדושיו פי' הא דד"ת ישבע לולא תקון עולם דהיינו דמיירי הך דכיס א' מודה חצי' דאל"כ הו"ל הילך דפסקינן הילך פטור כר"ש, לפ"ז יש כאן קושיא, איך יש תקון עולם דשמא לא יגביהנה דיפחוד דמטילין עליו שבועה, יגבי' אותה ולא ישלח בה יד, רק תהא מונחת וא"כ לא יוכל להטיל עליו שבועה, דהרי הוא הילך, ולמה ימנע מלהגביה, הרי בקל יוכל להמלט משבועה כשיניח האבידה ולא יגע בה. אמנם אנן קיי"ל כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל וכו', ולפ"ז הרי הוא צריך לעשות ולאכול בדמי שכרו ולא ימלט שכרו ביום יותר מכדי אכילת בהמה, וא"כ הנשאר חייב לשלם מכיסו, וה"ז מובמ"ק, ול"ש ביה הילך, ולכך בשני שוורים לא ישבע משום תקון העולם, דלא יגביה, אבל בשני כיסין ליכא חשש דלא יגביהנה משום השבועה כנ"ל, דהרי שייכא בהו הילך, דליכא למימר כנ"ל, שהרי אינו בע"ח שיעשה ויאכל, ולכך לא הביאו תוס' ראיה מהך דמגו, וליכא למימר דגם טעם ר"י בכך, דא"כ לא הו"ל למימר מטעם מנתקי אהדדי שמדבריו משמע דאם קשורים יחד בקשר חזק ואמיץ ישבע, ובאמת טעם אחר בזה, דכאן שייך לומר הילך ופטור משבועה, ולא שייך לעיל חשש שלא יגביה, מפחד השבועה, מטע"ז, כנ"ל, משא"כ בשני שוורים, דהוא דבר שעושה ואוכל, לא שייך הילך, אך אם גם חשש שמא לא יחזירנה יש, א"כ עדיין יש חשש גם בב' כיסין, וא"כ א"ש, דבס"ד קשה איך שביק מתני' דהך טענת מגו לדחות כהנ"ל דהוי מגו דל"ש מהא דקתני ב' שיורים, דב' כיסין יש הילך כנ"ל, וחשש שמא לא יחזירנה לא חיישינן כלל דאינו מעיז כל כך, אמנם למסקנא דבבנו מעיז וא"כ יש חשש שמא לא יגביהנה כנ"ל, הא איכא חשש שמא לא יחזירנה ומוכח הטעם כר"י דב' כיסין לא מנתקי אהדדי וכו', וא"ש, אך כ"ז אם בפקדון שייך הילך, אבל לשיטת הרמב"ם דבפקדון לא שייך הילך כמ"ש הרב המגי' משנה לשיטת הרמב"ם להדיא, וא"כ שפיר יש דיוק במה דנקט ב' שוורים ולא כיסים, דהא בכיסין ג"כ ליתנייהו הילך, ועכצ"ל משום דמנתקו אהדדי יש עוד לר"י מברייתא, ואתי שפיר דברי הרמב"ם ודו"ק היטב. סליק

נשלם העתק חילוק שני. בסוגיא דמודה רבי יהושע: בעזר צורי אשר דעה חנני. בתורתו הקדושה להשתעשע

חילוק שלישי

בסוגיא דאיגרת

מרד

(כתובות דף ס"ד. יבמות דף ל"ח

) הרא"ש בפ' החולץ (דף ל"ט) הקשה על פירש"י דס"ל אף למשנה אחרונה היכא דתרויי' בעו ליבומי מניחין לייבם ובשמעתין דהכא (דמשמע כופין) [נראה דצ"ל כך, משמע דלמ"ד מצות חליצה קודמת כופין] לחלוץ, ולכאורה דבריו תמוהים הא משמע משמעתין דהכא בשניהם רוצים [אין] מוחין בידם וכן [הקשה] היש"ש ביבמות ונ"ל דהרא"ש א ס"ל תי' התוס' בד"ה מ"ש וז"ל [דמעיקרא ס"ד מלתא] דר"י [נמי למשנ"ר] וקו' תוס' לק"מ דס"ל כהרא"ה וריב"ש דאף בלא טעין לחלוץ כיון דהיא מורדת כייפינן (לי') [לה] בכולן עכ"פ לחלוץ ואמרינן א"א עושה בב"ז [חסר איזהו תיבות] (ומ"מ) [דמ"מ] הקשה [ה"נ כיון] דאגידה ביה וכו' (א"כ) [אך קשה] מה חידש התרצן במה דמשני (זאת) [דאתא] כמשנא"ח הלא גם בס"ד ידעינין זה, אך י"ל דס"ל להרא"ש [דהא דקאמר רי"ו] תבע לחלוץ היינו אף לחלוץ כמ"ש תוס' ובזה לא יחלקו כלל המקשן והתרצן כי כך מקובל בידם, שפירוש הש"ס [אף לחלוץ, הא] למשנה אחרונה אם שניהם רוצים ביבום אין ב"ד כופין לחלוץ [והיה] קשה ליה הא דתנן לחלון (פי') [דפי'] אף לחלוץ נזקקין, ע"כ מאי דאמר [חסר ונ' דצ"ל נזקקין לחלוץ] אמאי דהא שניהם טוענין יתייבמו, א"כ מה בכך אלא ודאי דהיא אינה רוצה כלל לא ליבום, ולא לחליצה וא"כ אף (שתבעו) [שתבע] ליבום דכוותיה כמש"כ תוס' ושפיר פריך, הא אגידה ביה, ומשני הש"ס לעולם ר"י כמשנה אחרונה, ולמשא"ח אף דשניהם רוצים ביבום כופין לחליצה לכך (תבעו) [תבע] לחלוץ ורוצה היא ביבום נזקקין לכוף לחלוץ אבל אם תבע ליבום והיא רוצה בחליצה אין נזקקין לאיגרת מרד דהא לא אגידה ביה דהיא תובעת חליצה והוי דומיא דרישא (דתובעת) [דתובעה] לחלוץ והיא רוצה ביבום ומזה מוכח בבירור דס"ל כרש"י לפי המסקנא [דאף] אם שניהם רוצים כופין מבלי לייבם, למשנה אחרונה, ואתי שפיר

אך לפ"ז יש לדקדק במהרש"א שכתב לתוס' קושית הרא"ש דס"ל לר"ת דכופין לחלוץ למשנה אחרונה, היינו במלי, דל"ל [בשוטים] וקשה לר"ת כמו לרש"י השתא לחלוץ כופין (אי) [אין] נזקקין מבעי', וה"ד מלי, שקורין עבריין, כמ"ש תוס' בפרק המדיר [דף ע"ז] עיי"ש, א"כ קשה מ"מ איך ס"ד לכתוב איגרת מרד בתבע ליבם [הא] אף שרוצים לייבם מייסרין אותו במלי, עד שיעזוב אותה, ואיך אמרו כאן להכריח אותה לייבם, והיה מקום ליישב דתוס' ביבמות [בד"ה אמר רב כו'] מקשו על רש"י מהך דר"י דאמר תבע לייבם אין נזקקין השתא לחלוץ כו' (די"ל ה"ל) (צ"ל דהיל"ל] להקשות מהך דשמואל גופא דאמר אין כותבין איגרת מרד, אר"י דאיירי בי' מקדם, ורש"י הביאו לראיה, והם סתרו אהדדי] כמו שתי' באמת הקו' [הנ"ל[ מהך דשמואל גופא, וי"ל דע"כ לא קאמר לר"י דכופין לחלוץ אלא שהיא תובעת חליצה כמ"ש רש"י, אבל שם מיירי דהיא מורדת לגמרי כמ"ש תוס' לחד תירוצא וא"כ אין לכוף לחליצה, כיון שהיא אינה תובעת ואינה מבקשת חליצה והוי אמינא דנזקקין לכתוב עכ"פ איגרת מרד לחלוץ, קמ"ל דלא,