גבורת יהונתן כה

קיבל כנ"ל דאינו מלי דכפירה דמעיז אין הכוונה דמעין בהחלט רק שבני אדם יש שמעיזים, ויש שאינם מעיזים, ואינן בהחלט שאינם מעיזים, ולכך מגו ליכא שאולי הוא מן בני אדם שאינם מעיזים ולכך לא כפר הכל כי לא נשאו לבו להעיז בכל ולכך מודה במקצתו וצריך שבועה, אבל חשש של תקון עולם, דאם נפסוק כן א"כ אותן ב"א שדרכן להעיז בכה"ג ימנעו להחזיר אבידה והפסדו יהיה לעולם, ולכך השוו חז"ל דלא ישבע מפני ת"ע

וידוע מ"ש המ"מ בפ'... מהל' טוען ב' פירושים, או פליגי ראב"י וחכמים בטוען א"ל אבא, אבל בטוען ברי הייתי עומד אצל אבי בשעת הלוותו אף חכמים אומרים דחייב לישבע, או דפליגי בכה"ג, אבל בטוען אמר לי אבא אף ראב"י פוטר משבועה ע"ש, ומקשים א"כ להך שיטה דבטוען עומד הייתי מודים חכמים, הא דמוקי בשבועות (דף) הך דנשבעין לקמן ראב"י, לוקמי' רבנן ובטוען עומד הייתי, אך זהו לק"מ דהא אמרינן דלכך קרוי קטן משום דבמלי דאבוהו קטן הוא, וזהו כשנטען על טענת אביו ומפיו הוא חי, אבל בטוען עומד ורואה הייתי אין זה בגדר קטן במלי דאבוהו, אך לפ"ז ראב"י דמפרש לי' בטוענו קטן והיינו במילי דאבוהו קטן כמ"ש תוס', וקשה מאי אריא בכה"ג אפי' בטענו עומד הייתי הו"ל לאשמעינן דפטרי רבנן וע"כ צ"ל דבאמת בכה"ג חכמים מחייבים, אך זהו באמת הפי' לרב במלי דאבוהו קטן, אא"א כפירש"י דבאמת קטן גמור מיירי, והואיל ונתנה בגדלות וזקוק לשבועה כפירש"י שפיר י"ל דפליגי בעומד ורואה דהא לא מיירי קטן במלי דאבוהו

ובזה צדקו דברי הרא"ש דודאי סתמא דנטל משמע דהך אבידה תליא בהך דבנו מעיז כהנ"ל דא"א דמעיז במאי דלא קיבל מידו אף אבידה בכה"ג וא"כ אין הלכה כראב"י, ואף כר"י הלכה דאא"ל כן, דהא בעומד ורואה לכו"ע חייב שבועה, וצ"ל דאינו מעיז ובאבידה ע"כ מיירי בעומד ורואה מגביה כמ"ש הרשב"א כנ"ל ועכצ"ל דלא תליא זה בזה ובאבידה מעיז ביותר, וא"כ אינו מעיז ענין אבידה לראב"י, וכ"ת מנ"ל דלחכמים מודים בעומד ורואה, ז"א, דהא רב מוקי לראב"י בקטן דהיי' במלי דאבוהו קטן הוא, וש"מ דמיירי בטוען ברי לי כהנ"ל, אך זה לשי' ר"י, אבל לפירש"י מיירי לרב בקטן ממש תליא בפלוגתא דראב"י וחכמים, ודברי הרא"ש הנ"ל צדקו, ודו"ק

אך לפ"ז צריך ביאור במ"ש תוס' (דמתחילים) [צ"ל דמתחלה] הפירכא רי"צ איך שביק מתני' וסמיך אברייתא ולבסוף אמרינן כן, ודבר זה כמו זר יחשב, לכתחלה מאי קסברו ולבסוף מאי קסברו וצ"ל דתוס' הקשו לרש"י וגירסתו דיהא נאמן החזרתי במגו דלא מצאתי רק שור א' די"ל מאי קושיא דילמא הא דשוורים מנתקי אהדדי ל"ש כלל רק להיותו לפעמים א' מאלף ולכך בטוען לא מצאתי אלא א' כי נתקו החבלים, אף דל"ש הוא אם יטעון מי ימחה בידו ונאמן כמ"ש מ"ע דלא שכיח ואי טוען טענתו טענה, אבל בטוען החזרתי דיהא נאמן במגו דלא מצאתי אלא א' ונתקו הקשרים הוי מגו דל"ש, ולא אמרינן, כנודע, וא"ל דהרי יטעון לא מצאתי אלא א' ושקר אתה דובר דהיו ב' רק לא נאבד ממך אלא א' וה"ז שכיח די"ל דמיירי שיש לו עדים דנאבדו ממנו ב' שוורים קשורים, וא"כ אין כאן טענה רק דהי' מנתקין זה לא שכיח, ואין מקום לקושי' התוס', ממתני', לרי"צ, די"ל דעיקר חשש תקון עולם הוא שלא יגביהנה, וא"כ באין עדים שנאבדו ב' כיסים קשורים בזה ישבע, שפיר אמרינן במשנה לא ישבע מפני ת"ע דהמוציא כיס א' ימנע מלהגביהו כי יפחד שבעל אבידה יבוא בעלילה שהיו ב', ויצטרך לישבע, אבל השתא דתקנו בזה לא ישבע א"כ ביש עדים שאבר ב' כיסים קשורים בזה ישבע שפיר, ואין כאן חשש תקון עולם דהמוציא מציאה כיס א' יגביהו ולא יפחד כלל דממ"נ זולת עדים לא יכול להשביע אותו, ועדים ע"כ ליתנייהו, דאי היה נאבדו ב' כיסין ואינן מנתקות זהו הדבר ודאי היו נמצאים ב' כיסים, ואני שמצאתי כיס א', ע"כ לא נאבדו, אלא, א' נאבד ואיך יעידו שנאבדו ב' כיסים, וכי נחשדו ישראל להעיד שקר, וא"כ לא ימנע מלהגביה האבידה, משא"כ באין עדים שנאבדו ויש"ה המתני' מיירי בליכא עדים ור"י בדאיכא עדים

ובזו אפשר לבוא בתוס' ההמשך דהקשו לרש"י דהא יש לו מגו וע"ז הקשו דא"כ ר"י דלא כמאן דמה שייכות והמשך קושי' זו לזו, אבל יובן דהקשו ממ"נ, דר"י ודאי דלא כמאן וצ"ל דודאי הא דאמרינן וראב"י לית ליה משיב אבידה פטור היינו סתמא דש"ס כך מקשה כיון דקיי"ל כמתני' ס"ל (י"ל דוחק דראב"י) (צ"ל לדוחק דראב"י] חולק דמשנתו קב ונקי א"כ ר"י באמת ס"ל דבהא פליגי וס"ל הלכה כר"א ב"י, דלית ליה משיב אבידה, אך י"ל אף ראב"י דלא ס"ל תקון עולם היינו חשש שלא יחזירנה דזהו ס"ל לראב"י דליכא חשש בזה, דאינו מעיז לכפור לגמרי של חברו כמ"ש תוס' בב"ק דף (ק"ו) [צ"ל ק"ז] ע"ש לשיטת ר"י דס"ל דאף בשומרים דאינו ידוע בשקרי אינו מעיז, והיינו בלב לכפור של חברו, אבל באבידה דיש חששא שלא יגביהנה מודה, וצ"ל דאף בשומרים דא"י בשקרי אינו מעיז דר"י דאמר היינו ברואה שהגביה כו' וא"כ מוכח דר"י לא אמר סתמא כך מלתא אף דאמוראי א"צ לפרש דבריו, וא"כ שפיר קשה, ב', הא הוי מגו, ול"ל כנ"ל דהוי מגו דלא שכיחא ואיירי בעדים שנאבדו ב' שוורים קשורים דאל"כ דילמא ר"י מיירי בעדים בנאבד כיסין קשורים, כנ"ל, ול"ל דמסתמא תנא במלתא דר"י דהא אנן אמרינן דמיירי ר"י בכל מלי, ובזו יובן כל הנ"ל, דאף לגירסת תוס' בב' כיסין, י"ל דלעולם לא ישבע, וא"א מגו, כאן ליכא, דלא שכיח דמנתקי אהדדי, ומגו דלא שכיחא לא אמרינן, אך כבר נבוכו המחברים א"א מגו דל"ש, או לא, ועיין בש"ך סי' פ"ב בריש מגו. והנה בהא דאמרינן לרב בטוענו קטן בס"ד, ולשיטת תוס' כבר כתבנו לעיל דס"ל כפירש"י דנתנה בגדלות, ולפ"ז אף דאמרינן אינו מעיז, הא יכול להודות במקצת ומ"מ פטור משבועה, והא דאמר, לא אביך נתנה לי, כ"א אתה וחייב אני לך במקצת, א"כ אין כאן העזה, דהא מובמ"ק, ומ"מ פטור משבועה, דהא לפי דבריו אין כאן נתינה בגדלות והרי כאן מגו לפוטרו משבועה רק דהוי מגו דל"ש דמי מקבל מיד קטן ול"ש קטן המלוה, ומוכח דמגו דלא שכיח לא אמרינן

וא"ש דבס"ד הא אמרינן כדרב ומוכח דלא שכיח לא אמרי' וא"כ אין כאן ראיה מברייתא די"ל דהוי מגו דל"ש כהנ"ל, אבל למסקנא י"ל מגו דל"ש אמרינן, ונסמך ר"י אברייתא כמ"ש תוס', וא"ש, ודו"ק

וכן יש לכוין בהרא"ש דפירש דהך דר"י תליא בראב"י לשיטת רש"י דקיי"ל בטוען קטן ועמדנו לעיל בהבנתו, ולפמ"ש ניחא דודאי ס"ל להרא"ש דריש מילתא דר"י דאמר ב' כיסין ישבע אין כאן קושי' מר"י על המשנה דיש לחלק בין ראה שהגביה, או לאו, כהנ"ל, רק הקושי' הוא בגמ' על הסיפא כקו' תוס' דאמר בשני שוורים החזרתי דישבע, ולית לי' משיב אבידה הא יש לו מגו דלא מצאתי רק א' ומשיב אבידה הוי מגו כמ"ש תוס' בפי' וראב"י ל"ל משיב אבידה דפירושו מגו, וכן קשה לר"י, ומשני הוא דאמר כראב"י בטוענו קטן רק נתנה בגדולתו, ובבנו אינו מעיז, וקשה הא יש לו מגו דנתינה היה בקטנותו, וצ"ל דמגו דל"ש