גבורת יהונתן כג

הכל דאח"כ טענו בברי ודברי' הגונים, וא"כ הרי כאן טענה גמורה להזקיק לו שבועה, אבל אם גם לבסוף על פרעון לא טען ברי, רק אמר לי אבא שלא פרעת לכ"ע ואין כאן שבועה דאין א טענת ברי להזקיק לו שבועה מד"ת, וא"כ א"ש שם דלא טען ברי לי דהיינו לבסוף אף על פרעתיו אינו טוען רק אמר לי אבא ולכך פטור אף לראב"י דאין כאן שבועה וא"ש, ולפ"ז גם בהנ"ל י"ל כן דאין קושי' הש"ס דנימא מודה ר"י דהיינו דלא טענו מתחלה כלל בטענה גמורה רק מתחלה טענו עפ"י אמר לי אבא ואח"כ שהודה וטען פרעתיו במקצת שנתן עליו, ודאי שלא פרע, ומ"מ יפטור משום מגו דבבנו מעיז, ואי בעי שתיק ואין כאן טענה בטענת אמר לי אבא, אבל מ"מ ת"ע ליכא, שהרי קדמו טענת אמר לי אבא

אך לפ"ז קשה קושית הרא"ה והריטב"א על תוס' דפי' דלכך אמרינן אי לרבנן הוי משיב אבידה וא"כ לא יתכן סיפא ואם יש עדים וכו' דקארי לה מאי קארי לה דפריך וליתני מודה ר"י וליתני וכו', והא כבר שמע הך תי' מקודם דסיפא אם יש עדים לא מתוקמא, ואם הי' לו איזה ישוב בזה עדיין לא תי' ע"ש

ונ"ל לפמ"ש הרא"ה והריטב"א דיש לפרש ואם יש עליו עדים דעדים מעידים דהודה לש"מ קודם מותו שחייב לו ואי אפשר לטעון דפרעו, אך י"ל דא"כ מקמ"ל, וצ"ל דאינם מעידים על כל המנה רק על חמשים שהודה שחייב באמת בזו אף העדים מעידים כן, וא"כ ליתא כאן מיגו דכוה"כ דאיך יכחיש העדים, אך עדיין קשה פשיטא דחייב, כיון דליתא מגו, וצ"ל דקיי"ל דלא כד' האומרים דכל מה שא"י לכפור אינו בכלל מובמ"ק, וא"כ על הך נ' דמודה הא יש עדים וא"א לכפור, וא"כ הוה אמינא דאינו בכלל מובמ"ק, קמ"ל דהוי מובמ"ק וחייב שבועה, אך עדיין י"ל הא עדים אינם מעידים רק שהודה לשכ"מ קודם מותו שחייב לו וא"כ א"א לטעון שפרע לאביו מ"מ הא יכול לטעון פרעתי לבנו במותו של אביו, ואי דזה אינו בכלל בבנו מעיז כיון דטוען לו פרע, א"כ הרי כאן העזה אם יכפור לו והוי מבמ"ק, עכ"פ אם ירצה להעיז ולשקר הרי יכול לטעון פרעתיך רק שאינו טוען, הואיל ואינו מעיז א"כ הרי זה מובמ"ק גמור, ול"ש אינו יכול לכפור, וא"כ קשה מאי קמ"ל, אך לשיטת רש"י דטענת קטן הואיל ונתנו בגדלות זקוק לשבועה, א"כ המשנה דסתמא קתני מנה לאבא וכו' הן בטענו קטן והן בטענו גדול, וא"כ בקטן קמ"ל כנ"ל, דאף דא"י לכפור דל"ל דפרע לבנו במות אביו דהא קטן לאו בר דעה הוא, וצ"ל להנך פוסקים דפסקו כראב"י היותו משנתו קו"נ, א"כ פריך סתמא ליתני מודה ר"י באומר לבנו מנה לאבא כו', דמאי קושי' לא בעי לסתום מלתא שיהא שלא אליבא דהילכתא, דהא ראב"י מחייב שבועה, וצ"ל דודאי לא נעלם מהש"ס מלתא דרב בטענו קטן, וא"כ אף בס"ד לא ס"ל דראב"י יתחייב שבועה בתבי' אחרת אחר הודאה, רק מיירי בטוען עליו קטן, ובס"ד אמרי' כסבר' רש"י ותוס' אי היה הנתינה בגדלותו והטענה בקטנותו, אי זקוק לשבועה, אבל במסק' אמרינן שלא כרש"י, וכדעת תוס' דלכו"ע אינו טענתו זקוק רק בטענו גדול, ונקרא במלי דאבוהו קטן פליגי אי בבנו מעיז וכו', ולפ"ז א"ש דבהס"ד ס"ל דפליגי בקטן, א"כ שפיר קשה וליתני ומודה ר"י וכו' דבהך אפי' ראב"י מודה כהנ"ל והא אם יש עדים י"ל כמ"ש הרא"ה, וקמ"ל דאף דא"י לכפור דאף בקטן מיירי דלראב"י טענת קטן זקוק לשבועה, וא"כ א"א לומר דפרע לו, אבל בתי' ב' דמשני במסקנא דפליגי בגדול, ואין קטן זקוק לשבועה כלל, וא"כ הרי בגדול יכול לכפור דפרע לו, וא"כ שפיר אא"ל לפרש ואם יש עדים עליו כהרא"ה כנ"ל ולק"מ

אך לפי הנ"ל דטוען ברי על הפרעון רק אמר לי על הלוואה, וא"כ י"ל אם יש לו עדים על הלואה ולא ידעו מפרעון, ומפרעון הוא טוען ברי, ובזה אינו מעיז לכו"ע וא"כ הרי יכול לכפור, וקושי' הנ"ל במקומה עומדת

וצ"ל תירוץ אחר בתוס' בשנדייק ג"כ וכו' אי לרבנן הא אמרי' משיב אבידה הוי ופי' תוס' דא"כ לא יתכן בדין שיש עליו עדים דא"כ הו"ל כך, אי רבנן אם יש עליו עדים וכו' איך, מתוקמא, ואיך, אמר הא אמרינן משיב זה דזהו אין כאן פירוך לקו', אדרבה הו"ל למיתני כן, ונ"ל דידוע מה שתמיד נתקשנו בזה בהא דאמר רבה מפ"מ אמרה תורה מובמ"ק הטענה ישבע ופי' דיש לו מגו דכוה"כ, הא בגמרא פרכינן ונימא מגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא, ומשני אביי חיישינן שמא ספק מלוה ישנה יל"ע וע"ש בפירש"י, וקשה לפ"ז איך אפ"ל דיש לו מגו דכוה"כ, וכי במרד ובמעל רוצה להכחיש בעמיתו, רק חושב כך יש עליו מלוה ישנה, וא"כ בהך חמשים שמודה לית ליה ספק מלוה ישנה כלל, וא"כ יכפור בהן במרד ובמעל, ובכה"ג לא חשיד אממונא, דלא חשיב ע"ז, אף אשבועה יהיה חשיד, וי"ל דבאמת רבה לא ס"ל כאביי, אלא ס"ל דאמרינן נמי חשיד אממונא אינו חשיד על שבועה, או י"ל דהרי יכול לומר חמשין ידענא דאינו חייב וחמשין לא ידענא אי חייב לך, וא"כ הואיל דמדינא אדם פטור אין כאן שבועה, ומ"מ הואל אם בא לצאת יד"ש חייב אפרע לך הנך חמשין כי חייבין לך הנך חמשין א"כ הרי יוצא ידי גזילה כי משלם מה שאין לו עליו ס' מלוה ישנה, ומ"מ אין כאן שבועה,. ואע"פ שכתבו תוס' בב"מ ובשבועות דאינו טוען ברצון טענתו מסופק, היינו למ"ד דלא אמרינן מתוך שאיל"מ, אבל למ"ד דאמרינן מתוך שאיל"מ א"צ לכ"ז אך זהו במגו דלהד"ם אבל ביש עדים על ההלוואה והוא טוען פרעתיך פרס דיש לו מגו דפרע כלו, קושי' הנ"ל במקומה עומדת, דאינו יכול לכפור דאין לו ס' מלוה ישנה כנ"ל, וצ"ל דיטעון חמשין ידענא דפרעתי' ונ' לא ידענא דא"י אם פרע ה"ז מובמ"ק, דהרי מחייב מתוך טענותיו דאינו יודע אם פרע חייב לשלם, וה"ז מתחייב מתוך טענותיו, וה"ז מובמ"ק גמור כמבואר בש"ע [חו"מ סי' ע"ה], והנה אף בדברי רבנן דפליגי אראב"י ואמרו ה"ז משיב אבידה קשה כנ"ל, מאי מגו איכא דכוה"כ, הא אין לו ס' מלוה ישנה וא"א כנ"ל דהרי יכול לטעון תחת נ' שהודה זה, ומ"מ ישלם, א"כ אין כאן משיב אבידה דהא עכ"פ ישלם יהיה באיזה אופן שיהיה ואין כאן חשש משיב אבידה רק מגו יש לפטור משבועה, אבל משא"ב אין כאן, ועכצ"ל כתי' הב' דלא אתיא כאביי דחוששין לס' מלוה ישנה, כו', וא"ש דהגמ' בס"ד ס"ל דלכך יש לו מגו די"ל דאין לו ספק בהך פרס דמודה דהרי יכול לטעון כנ"ל חמשין להד"ם וחמשין לא ידענא דמ"מ משלם, וליכא כאן שבועה, ופריך שפיר וליתני כה"ג ואתיא שפיר הסיפא דאם יש עדים על הלואה אף דיש לו מגו על הפרעון דקיי"ל א"צ לפרעו בעדים דהרי אין לו ס' מלוה על הך נ' דמודה דאינו יודע לומר נ' לית לך, ונ' לא ידענא, דהרי מ"מ כנ"ל דא"י אם פרעתיך, צריך לשלם ולכך אינו נאמן, וע"ז קאמר הש"ס למאן אי לרבנן, הא אמרי' משיב אבידה הוי, ואי כנ"ל אין כאן משיב אבידה דהא לא יפסיד מידי במעות רק מגו יש לו בשבועה, וע"כ דליתא להך סברא דמלוה ישנה, וא"כ א"ש דלא מתוקמא הך סיפא ואם יש עדים, וא"ש, ודברי תוס' כאן עולים כפתור ופרח

אך לפ"ז קשה על המהרש"ל דעדיין לק"מ ברש"י,